בת פרעה ככל הנראה לא דיברה עברית, אז מהיכן בקיאותה בשורש העברי מ.ש.ה והיכולת שלה לגזור ממנו שם?

היא קצת בקריזה על גב' בתיה שכאשה פמיניסטית רפורמית מצפון תל אביב היתה חייבת לקחת החלטה עצמאית בעצמה כיאה למוחות עצמאיים ולקיים את מצוות "כיבוד אב ואם" המופיעה בטקסטים המקראיים הקדומים ולהלשין על משה כי מילדי העבריים הוא.

אבל בטח במהלך השבוע עם טיפול מאסיבי בריטלין ופרוזק זה יעבור לה. ויחזור השקט לטורנו היקר.

מה זה השטויות האלו? לא מספיק ש"יהדו" את בת פרעו, אבל בת פרעו דברה מצרית, ולא עברית, אז איך היא ידעה לקרוא לו בשם פועל עברי, בזמן שבמצרית הפועל מ"שיתיהו" הוא אחר לגמרי????

 

בקיצור סיפורי עלי באבא, אבל נחמדים! לא לקחת מדי ברצינות, אבל לא לקלקל, כי המון אנשים מתפרנסים ממעשיות הסבתא האלו!

 

 

מדרש השם שבפרשה בעייתי, כי אם הוא נמשה מהמים, משה בפעיל לא מתאים אל א היה צריך להיות נשמה. יש שאומרים משה כי משה את עמו מעבדות.
אופציה אחרת היא כמו מה שאמרה שלי מתגובה ;. בת פרעה לא דיברה עברית ולכן לא קראה לו כך מהסיבה שכתובה בספר, אלא כי משה במצרית הוא בן. רעמסס למשל הוא בנו של האל רע.

בת פרעה הוא שם כולל לבת מלך (מלך=פרעה)
יתכן שכלב נישא לבת מלך (מה רע?)
יש סברה שלכל המלכים בעת המדוברת הסיומת לשם היתה MOSES (רעמסס אחד מהם) בהגייה כמו באנגלית הרי שבת פרעה הכתירה את משה בשם שנתנה לו עפ"י אותו רעיון.

הזכות שלקחה על עצמה להציל אותו ממוות נובעת מתוך הטענה של שפרה ופועה שהעבריות כמו חיה הן ויולדות עוד בטרם הגיעה המיילדת(אחרי שהורה להן להשליך את כל הזכר הנולד לעבריים היאורה) ומכיוון שכך הורה לכלל העם (כולל זה שלו) להמית את הזכרים, אם כי הקורא מקבל את הרושם שהציווי הכללי הזה נועד כדי ל"הסביר" את הדרישה, ויש להניח שלא באמת התכוון שאת הזכרים המצריים ימיתו אחרי הכל...

ואם להיכנס לרובד קצת יותר פנימי הרי שמשה נמשה מתוכנו ע"י אותה בת קול המדברת בתוכנו. ומשה בהיפוך אותיות זה השם כך שמי שעדיין לא משה את המשה שלו מתוכו לא מצא את ה' בתוכו. חבל:(

שבת שלום

המוסר הטבעי הוא מושג מורכב, אפילו קצת חתרני. הוא בעצם מקבל את כל הלגיטימציה שלו ביהדות מכך שהוא קיים בסיפורים שקדמו למעמד הר סיני ומכמה ציוויים עמומים במהלך החלק ה'הלכתי' של התורה שבכתב כמו "ועשית הישר והטוב" שהרמב"ן מפרש אותו כהנחה לפעול לפי קוד מוסרי טבעי במקרים שבהם ההלכה לא נתנה הנחייה מפורשת. דוגמה מצויינת נוספת היא שו"ת 'דור רביעי' שכתב הרב גלזנר, אחד מצאצאי החתם סופר. בשו"ת הוא כותב שאדם שלפניו עומדות 2 בררות: אכילת בשר חזיר או בשר אדם- עליו לסתום את האף, לברך בכוונה ולאכול... חזיר. מאחר ש"היעלה על הדעת שאנו, עם הנבחר, עם חכם ונבון, נעבור על חוק הנימוס כזה כדי להינצל מאיסור תורה? אתמהה!"

העמדה הזאת, עד כמה שנוח להזדהות איתה, היא לא פשוטה בכלל. חסרים ציוויי תורה שבהם היהודי מצווה לזרוק את המוסר לפח וללכת עד הסוף עם המצוות? העובדה שיש היתר להציל גוי בשבת רק מצד איבה היא לא אובדן הלך מוסרי טבעי? הפטור מהשבת הלוואה לגוי, ההבחנה בין יהודי לגוי לעניין היתר הלוואה בריבית, מה איתן? וחוץ מזה, מי אמר שהמוסר האנושי מעניק תשובות חד צדדיות בכל דיון? אליבא דליבוביץ', המוסר הוא כל תפיסה שהאדם אוחז בה ומוכן ללכת איתה! לשיטתו- גם היטלר היה מוסרי.

הסוגיה הזאת היא קשה, קשה מאוד ומאחר שהיא כזאת, היא מהווה טיעון מרכזי בקונפליקטים דתיים רבים.

מפרשת שמות אפשר לראות קריאת כיוון לעיצוב תפיסה מסוימת בפירוש המוסר הטבעי.

הדגשה חשובה לפני שמתחילים: לא סתם אמרתי שאפשר להגיע לקריאת כיוון לגבי המוסר הטבעי ותוכנו, מאחר שאי אפשר להגיע מפרשה זו לתשובות חותכות- כי הקונפליקטים שבה אינם מצווה vs. מוסר, אבל ערכי המוסר והחמלה (דווקא בפרשה הזאת המילה חמלה אמורה להדהד, מה גם שהיא מוזכרת במפורש)

לדרך!

1) בשמות א' י"ז מספרת התורה על סירובן האמיץ של המיילדות להרוג את הילדים היהודיים. הסירוב בא אחרי קונפליקט פנימי מובן. מחד- יש רצון להנמיך פרופיל ולא להעלות את חמתו של הטוטליטר המצרי, יש תקווה כמוסה לכך שההפיכה ליודנראט תשתלם להן בסופו של דבר, וקיימת העובדה שהן יוכלו לתת תירוצים נהדרים לאימהות קרועות הלב, למשוך בכתפיים ולהושיט כתף רכה ומנחמת לאם מתייפחת. אבל מצד שני- המיילדות יודעות שמעבר לכל רצון זדוני שחופר בתוכן מחילות: -אסור להרוג ילדים- פשוט אסור. מבוגרים אסור, וכל שכן ילדים.

מה מניע את הידיעה שלהן? הפתעה. על אף שכתוב בפסוק "ותיראן (מלשון יראה) המיילדות את האלוהים, ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצריים ותחיין את הילדים", מדייק הנצי"ב (רבו של הרב קוק ושל חיים נחמן ביאליק) שלא מדובר פה באמונה מובהקת בקב"ה כאל יהודי פרטיקולרי, אלא חשש כללי מפני עונש בידי שמים על שפיכות דמים. דהיינו- חשש מהעונש על חריגה מהמוסר הטבעי.

2)רוחמה כבר התייחסה לנקודה הזאת, וסליחה שאני חוזר על דברים שכבר נאמרו, ונאמרו יפה, אבל המעשה של בת פרעה מצריך שמיטת לסת ומבט מזוגג. הבת של פרעה? שהבת של פרעה תפר את מצוות אביה? שהבת של פרעה תפר את מצווה המלך ביודיעין?
יש לה את כל הסיבות שבעולם להרוג את הילד, אבל קולו של המוסר הטבעי מהדהד בה ולעזאזל עם כבוד המלך- היא מצילה את הילד, ומסתבכת קשות (מה היא בדיוק אמרה לנערותיה על זה שהיא מפרה את מצווה אביה? אלוהים יודע...)

3) ומצד שני- קיימות אותן דמויות שהאידאולוגיה סימאה את מוחם והם לא רואים בעיניים, או שהם מאוד לא מעוניינים לראות בהם. כשפרעה נפגש לראשונה עם משה ואהרון, בפרק ה', הוא חרד מאוד מלהט הדתי שמפעם פתאום בנתיניו המיואשים והיעילים. הצעד שהוא עושה (שאגב, מוכיח מעל לכל ספק שהאינטרס של פרעה היה לשעבד, ולא באמת היה איכפת לו מה יהיה קצב הבניה היהודי) זה להקשות על בני ישראל את העבודה, ללחוץ אותם ולייאש אותם טוטאלית. מאחר שבנ"י לא מסוגלים לעמוד במכסה, מגיעים נציגי עמ"י לפרעה ואומרים לו, מתוך היגיון לא מבוטל: "מה לעזאזל אתה רוצה? אתה נותן לנו משימה בלתי אפשרית ואח"כ מעניש אותנו שאנחנו לא עומדים בה?" איפה השכל הישר? איפה המוסר? ופרעה, מתוך אידאולוגיה עיוורת, עונה להם שלא ממין השאלה "נרפים אתם נרפים, והעיקר שתקברו את הפנטזיות שלכם עמוק עמוק בין הטיט והתבן". חוסר ההיגיון, חוסר היושר, וחוסר המוסר גרמו לפרעה לשלם מחיר כבד.

לכן, אני חושב שהפרשה מייצגת קו ברור לגבי חשיבותו של המוסר הטבעי, ומי יתן שכל הפעולות בחיינו האישיים יסתנכרנו עם אותו מוסר שמבדיל בין אדם לבהמה. שבת שלום

תמהני....

האם את הגישה הפייסנית הזו כלפי התנ"ך ניתן יהיה לאתר בכל מאמר שעוסק בקטע שדמויותיו נשיות? כי בפועל, מה שאני רואה במאמר הוא התחמקות מדיון בקשר בין נשיות והיררכיה גברית. פשיטא: עד שהגברים כבר יוצאים להרוג זה את זה, הנשים עוסקות בהצלה, על דרך השקרים, הרמיזה והתככנות. הידמוי הנשי שעולה מן הפרק, על אף שהוא מוססוה במעין סולידריות הומניסטית חוצת גבולות, הוא של חמקמקות נשית. פרעה אינו יכול לסמוך על בתו. והנשים בפרק מונעות באופן כמעט אוטומטי על ידי רגשות ומחויבות לילדים.

אבל השאלה הרצינית שהוגה פמיניסטית שאינה חובבת גדולה של התנ"ך צריכה לשאול את עצמה היא, לדעתי, אם לא עדיף היה, במבט לאחור, לוא בת פרעה היתה נותנת לתיבה להסחף ביאור. האם מערכות הכוח והידע של ספר דברים היו נמנעות. האם הרגע המעניין הזה, אינו מצב שבו התנ"ך מטיח בפני הפמיניזם את הקשר שבו העולם הגברי ההיררכי וכו' - ובין פרעה למשה, העולם הגברי מנוסח כמעט במלואו - מתקיים תוך קשר הדוק לגמרי עם הנשיות הכאילו-חתרנית.

סתם ! שבת שלום !

אלה שמעזות לחמול גם בתוך חברה המסיתה לשנוא.

אלה שמצליחות לשמוע בכי של תינוק גם מעבר לזעקות הקרב והצעקות הקוראות "היאורה תשליכוהו".

אלה שמצילות ילדים, מציעות להם משפחה וחום ומגדלות אותם לתפארת.

אשרינו שעדיין יש בינינו בנות פרעה שכאלה (משני המינים...).

 

 אם רוצים לצמצם אוכלוסין מכל סוג ומין שהוא,  חתולים כבני אדם.

היה צריך לצמצם את מספר הנשים כי מספיק גבר אחד בימים קדומים להפרות מספר גדול של נשים.( בימינו יש  את בנק הזרע) ולכן פרעה היה צריך לצוות על הרג נשים תינוקות.

וכבר עזרא ונחמיה הבינו זאת ולכן קבעו שיהודי הוא לפי אמו.

 

לכן, כל הסיפור  על מוצאו היהודי של משה הזוי מכל בחינה אפשרית ואוסיף עוד  כמה סיבות לסיבה העקרונית שהעליתי בפסקה הראשונה,   כמובן שטענה לאי ידיעה של ההליך הבילוגי הפשוט לריבוי ילדים, העולה מהפסקה הראשונה, ע''י פרעה, איננה קבילה כי כבר יעקב היה אב ל 12 צאצאים כולל דינה ולא כולל אפרים ומנשה. הם ידעו לעשות את החלוקה המתבקשת למספר הנשים.

 

אין בדברי הימים גרסא ליציאת מצרים, למרות שד''ר וויס ''מסתירה'' בעדינות ראויה את  העובדה הזו .

 משה  בדברי הימים הוא איש האלוהים בלבד , הוא לא הוציא כלל וכלל ע''פ דברי הימים את  בני ישראל ממצרים. נהפוך הוא דברי הימים מספק גרסא היסטורית חליפית ואפשר אמינה יותר על שבטי ישראל , נכדיו של יוסף עפ דברי הימים , בניו של אפרים נהרגים בקרב עם פלישתים בגת . ולמען לא יהיה ספק קל, בגרסא זו , ספר דברי הימים מספר על האבל של אפרים ועל אחיו שבאים לנחמו.

 

אם תוסיפו לכך את סיפור בת פרעה מדברי הימים שהיא אמם של ישובים רבים, תבינו שדברי הימים כופר לחלוטין ביציאת מצרים וסופר במגילת היוחסין שלו ישובים אלו לצאצאי מצריה בת פרעה להראותכם שלא הייתה יציאת מצרים. אין ספר דברי הימים קושר ישובים אלו למשה  כלל.

 

דברי ימים אף מונה את שמות בני כלב בו יפונה (לאלא ההזויים בינכם שמקבלים פרשנות חזל כתורה מסיני), ואין בין בני כלב  אף בן בשם משה, שלמיטב ידיעתי , הוא שם יחודי בתנך ומחמת הכבוד לא  קראו בשמו אף אחד נוסף.

 

דודי תקן אותי בבקשה אם אני טועה כאן.

 

ואציין כי במסורות  ההודיות ישנו סיפור דומה על משיית תינוק מהמים, אפשר והיה זה מיתוס קדום שהסתובב במרחב האונשי הקדום כמו סיפורי המבול.

 

כל פרשת שמות ,לפיכך, היא מעשה סופר ( כתבן מקראי) קדום לחזל ב- 500 שנים  לערך , המבצע בדיוק את מה שדר וויס כתבה על פירושי חזל  המאוחרים יותר.

 

נשים בהיסטוריה היהודית היו הסיבה שהעם היהודי עודו קיים.ולא רק נשים יהודיות כשרות....כמו בת פרעה,ציפורה,רחב,ורות המואביה ועוד,שקשרו את גורלן עם עם ישראל.וזה קצת בעייתי לעולם המדרש שאין בידו הסבר למעשי גויות אלו ומנסה לגיירן בתהליך מהיר שלא היה עובר בימנו אפילו גיור צהלי...כי חכמנו בעבר וכיום לא מסוגלים לקבל שגוים יכולים להיות אנשי חסד כמו יהודים. 

 

כידוע לך ,שמועצת גדולי התורה דחתה את בקשתו של משה נסיך מצרים להתגייר.

 

כת אחת זניחה שהיום ידועה ככת הפרושים רקחה עצה גאונית וגיירה את אמו

 

בת-פרעה וכך נאלץ  שר הפנים לרשום את משה כיהודי כשר, אמנם סוג ב' בלבד,

 

כי אמו נזל בעורקיהה דם חם מבנו הצעיר והשובב של נח.

 

 

אני הצעיר,  עבד למעכ"ת -                                     שפי השפוי

 

 

זו לא רק הלוליינות של הדרשה, אלא גם הנכונות לראות את בת פרעה כראויה להיות יהודיה - מחמאה שכזו.

היום אם בת פרעה הייתה מגיעה לבית הדין לענייני גיור, כשמשה ואמא שלו מעידים שהם המשפחה המאמצת והיא ממש יודעת לשמור שבת, בית הדין יכול היה להפיל אותה על-כך שהיא לא זוכרת בדיוק מה מברכים על וופלה.

 

1. את תשובתי "בעניין ספינוזה" לא קראת כלל. אם רעועה או לא - חזור אלי אחרי שתקראנה.

2. יש טעם ויש ריח להתווכח עם דתי בכל נושא. תלוי מי ה"דתי" הזה. בדיוק כפי שתלוי מיהו המתווכח "שאינו דתי".

3. לא קראת אצלי בשום מקום שאני דתי או אינני דתי. ואינך יודע על כך כלום.

4. לא קראת אצלי בשום מקום שסתרתי את כל תורת ספינוזה. אבל טיעוניו בסוגיה הספציפית שאליה התייחסתי - חלשים ביותר וניתנים לסתירה בנקל, ואכן סתרתי אותם. אם אמצא את המאמר - אשלח לך לינק.

5. שום פרס לא מעניין אותי, וגם לא לעשות לי שם.

6. אני לא טענתי שאלהים דיבר עם אברהם. ספר בראשית טוען זאת.

7. המוסלמים אינם טוענים שנאמר משהו שונה לאברהם. במקרה אני יודע את הקוראן היטב (ככל הנראה טוב יותר מידיעתך את התנ"ך). גם את החדית'.

8. בני אדם אינם יכולים להתקיים ללא מיתוסים.

9. אלהים לא יצר אנשים צדיקים ולא יצר אותם רשעים. זו משמעות חופש הבחירה.

10. אם אני "מתאים" לפילוסופיה? לא אוכל להשיב על כך, כי איני מבין את הטענה. מה פירוש "מתאים לפילוסופיה"?

11. מה שאמר ספינוזה על העכבר והפיל - אמירה חסרת שחר. הראיה: שאל עשרה אנשים למה הכוונה - ותקבל עשר תשובות שונות. הרבה יותר טובה ממנה האמירה "כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה". (חבקוק ב, יא)

12. אינך יודע אם אתה חלוק עמי במושכלות ראשונים, כי אינך יודע את דעתי לגבי מושכלות ראשונים.

13. המשפט "אילו היה קיים אלהים..." וכו' אינו ניתן לאישוש או להפרכה, ועל כן לפי כללי הלוגיקה - אין לו שום תוקף. משכך - לא אוכל להתייחס אליו.

14. לגבי ההוכחות הדביליות שביקש גדעון: טענתך כי אילו היה זה השטן... וכו' מבוססת על הנחה שיש דבר כזה שטן. אני לא מכיר בקיומה של דמות ממשית זו ולא שום דמות ממשית אחרת מהסוג שאפשר להעלות על הדעת (חוצן וכו'). בנפול ההנחה - נפלה הטענה.

השם משה בא מהמילה "מס"=מים במצרית עתיקה, שם מקובל במצרים העתיקה. מה שאומר שהשם היה מצרי וכותב התנ"ך רצה לעברת אותו ולכן הצמיד לו את הפועל "משיתיהו" כדי להצדיק את השם בעברית.

 

דבר נוסף - איך יכלה בת פרעה להיות "יהודיה"? הרי הכינוי/שם התואר "יהודי" מוכר לכל המוקדם מימי בית ראשון (סנחריב) או במגילת אסתר.

עד אז היו ה"יהודים" מכונים בשמות: עבריים - בני ישראל - עם ישראל.

 

ברור שמבחינה כרונולוגית לא יכלה בת פרעה להיות אשתו של כלב בן יפונה, כי יש ביניהם 2 דורות.

 

שאלה שלא נשאלה - במקום כמו מצרים, עם שלטון דיקטטורי ומעמדות ברורים - איך הגיעה מרים לטווח דיבור עם הנסיכה? היתכן שלא היה לנסיכה חוף פרטי על שפת הנילוס? סביר להניח שהארמון היה על שפת הנילוס ומגודר. איפה השב"כ שלהם וטבעות האבטחה?

 

שאלה שניה - העבריים שוכנו בארץ גושן שבמצרים התחתונה - ליד הדלתא של הנילוס (צפון מצרים) לעומת זאת בית המלוכה ומוסדות השלטון היו במרחק מאות קילומטרים משם בנוא-אמון / תביי ואולי עמרנה - בכל אופן  זה במצרים העליונה (מרכז עד דרום מצרים) - אם כך איך מסתדר כל הסיפור הזה?

 

עוד על מצרים באתר:

http://www.lomdim.org.il/egypt

 

שבת שלום!

 

 

לפני זמן מה ראיתי סרט דוקומנטרי על אירנה סנדלר. פולניה עובדת סוציאלית שהצילה 2,500 תינוקות וילדים מגטו ורשה, מלב החורבן. בדרכים לא דרכים, תוך סיכון עצמי של חייה ושל חיי אלפי משפחות פולניות מאמצות. אירנה דאגה לרישום מדויק של כל הילדים כדי להחזירם למשפחותיהם אחרי השואה, וגם עינויי הגסטפו לא הוציאו את מיקומם ממנה. הסרט נשלם זמן קצר לפני מותה, ובסיומו רואים אותה מדברת על גבורת האמהות. על האמהות היהודיות שהסכימו להיפרד מילדיהן ולסמוך על אימהות אחרות שיצילו את היקר להן מכל. על האימהות הפולניות שגידלו את הילדים בביתן, תוך כדי סיכון משפחתן ובידיעה שהילדים שנפשן נקשרה בהם ילכו מאיתן. כמאמר דתיה ירושלים, בקריאת התגר של בת פרעה. אינני זוכרת את המילים המדוייקות שאמרה ואולי התערבב לי פה ושם. זוכרת את התחושה בראיית האישה העוצמתית האמיצה והשלווה הזו, ואת ההתכוונות של כל חריץ בפניה לדבריה ולמשמעותם.

האחוריות?!

שימו לב חברה

כאן יש להם את אחד הנשקים החזקים ביותר נגד התורה

כן, השם של משה

צירוף שתי עובדות והפרכנו את כל התורה,

א. בתיה לא ידעה עברית,

ב.משה זה שם מצרי או לא ממש אבל דומה,

 

ולכל המאמינים אומר:

אל תדאגו, זה כאמור אחד הנשקים החזקים ביותר שלהם, (לדעתם)

כך שתבינו בעצמכם מה השאר, בולשיט,

ואם נרצה להתנסח בעדינות, אזי נאמר הבל הבלים.

 

ולשונאי המקרא אומר:

שימו לב לעובדה פשוטה אחת שכתובה בפירוש בפסוקים,

משה גדל כל ימיו כעברי,הוא ידע זאת

וסביר להניח שגם חצר פרעה.

אם כך מתבקש ביותר שבת פרעה תתן לו שם עברי, ולא משנה אם ידעה עברית או לא, אם ארצה אוכל לקרוא שם בקווקזית למרות שאיני מכיר את השפה,יש מספיק דרכים.

ורעמסס לא אומר לי שום דבר, כי יש הרבה מילים דומות משפות שונות.

ולדוגמה קחו את יהודית אשת ישמעאל ויהודה.

 

אז תפסיקו כבר אם השטויות שלכם.

 

אפילו הם בעצמם מלגלגים על הדרשות הללו.

 

 

וכך אמרו במסכת פסחים ס"ב ע"ב:

 

 

אמר רמי בר רב יודא אמר רב: מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כחן של חכמים,

וכהה מאור עיניהם. אמר מר זוטרא: בין אצל (דברי הימים א, ח) לאצל (דברי

הימים א, ט) טעינו ארבע מאה גמלי דדרשא.

 

 

רש"י: 

 

 

תשש כחן - שנגנזו מהן טעמי תורה שהיו בו.

 

נגנז - נשתכח.

 

מאצל לאצל - שני מקראות הן, ופרשה גדולה ביניהן, ולאצל ששה בנים וקא

חשיב ואזיל הבנים, וסיפא דפרשתא אלה בני אצל.

 

ומוסיף המהרש"א בחידושי אגדות:

 

 

וכהה מאור עיניהם כו' דהיינו עין השכל והנבואה והיינו דתשש כח החכמה כי

אם אין הנבואה לא ידענו כח החכמה דעדיפא מנבואה ותלה הדבר ביחוס

כדאמרי' דאין הנבואה שורה אלא על מיוחסין שבישראל:

 

 

 

אלא שגאוני ימינו מתיחסים למדרשי חז"ל כאל עובדות היסטוריות, ומבססים על פיהם הלכות שמחייבות אותנו. ואוי לו למי שלא יקבל את דעתם.

 

"לא תסור" כבר אמרנו?

כקורא בתורה אני נחשב לפרסונל, ויכולני לסדר לך "מי שברך לחולה" אישי.

 

אולי תעשה תיקון שושבי"ם?

האדם להשתדל ,השתדלות סבירה, ואולם עדיין קיים חחש שמא יסבוראדם שהתשתדלותו היא שפעלה? ע"כ עיתים רק כאשר מתייאש אדם מהשתדלותו יכול ויקבל,אם מגיע לו...

הילכך דינם של : הריפורמים החרדים הימנים והסמאלאניים: גליוטינה משומנת להפליא שתפעל ללא לאות בהנהגת רבנות צהר מוסמכת.

דבר? פרויד? פרופ' בובר? דני קיי? בנדיקטוס?פילון האלכסנדרוני? למחשבה!!!!

בשבת שבו קוראים את פרשת שמות

בשבת שבו מבשרים על הולדתו של משה

לאם עבריה ולאב עברי

ומספרים את סיפור הצלתו המופלא מהגזירה שנגזרה

על ידי המלך פרעה (המצרי) הרשע

 

חוגגים הנוצרים את הולדתו של ילד יהודי

מהגליל

שנולד במקרה בבית לחם לאם יהודיה

הנשואה לנגר יהודי,

ומספרים את סיפור הצלתו המופלא מהגזירה שנגזרה

על ידי המלך הורדוס (היהודי) הרשע.

 

איזה צירוף מקרים.

 

שבת שלום.

לא מוזר שבת פרעה אינה נקראת בשמה?מי שקוראת תיגר מפנה עורף לצו מלכותי של אביה היה מצופה שנדע מי המרדנית בשמה המלא כדי לזהות לעתיד מרדנים שכאלה לטוב ולרע.

אבל פרשת שמות עוסקת בשמות ובתפקיד המצופה מן השם.כך לפחות סיימנו את בראשית וכך אנו מתחילים את חומש שמות.

ברור לנו מתחילת הספר מי ירד בשמות כמובן למצרים ואיך בזכות משפחת יעקב אנחנו הופכים מפרטים בעלי שמות לעם בעל תפקיד.

כדי לזהות את תפקידו של האדם הפרטי יש לזהות יעודו בשמו. ולבת פרעה יש תפקיד שמזוהה יותר עם שם אביה מאשר שמה. אני תוהה מדוע זה כך?

נדמה לי שכשאדם מפנה עורף לרוע גם כשהוא קרוב אליך מאד ונשלט ע"י האנשים הכי קרובים לך, אתה מקדש שם השמיים ברבים.ואין דבר בעל ערך גדול מזה. ולקדש שמו ולקדש שם המעשה שעשית -אחד הם.

המוסר האוניברסאלי אינו יהודי כי בת פרעה אינה יהודיה. אבל המעשה שעשתה הפניית העורף שלה לפרעה=עורף,הוא מעשה יהודי. כי משמה של בת פרעה אנו מבינים שלהפנות עורף לרוע השרירותי זה תפקיד יהודי זה קידוש "השם". אולי להיות יהודי זה לעשות מעשים יהודיים..

רוחמה תודה על התייחסותך בשבוע שעבר :).

 

בספר דברי הימים מובאות שושלות יוחסים שלעתים הן תואמות את הכתוב בתורה (או בנביאים) ולעתים הן שונות, אפילו שונות באופן מהותי. יחד עם זאת יש לקרוא את דברי הימים על רקע המגמה שלו, ורצוי לא לטעות מכך ששם הספר "דברי הימים" מרמז על כתיבה היסטוריוגרפית או כרונולוגית. ככל ספרי התנ"ך, גם ספר זה כפוף לחלוטין לאג'נדה התנכית.

ברשימות תולדות בני ישראל ניתן מקום נרחב לצאצאיו של יהודה. ובתוכם - לכלב. כך למשל, בולט הדבר כי בתחילת דה"א פרק ב' - אחרי רשימת בני יעקב (יב השבטים), מיד מובאת רשימת היוחסין של שבט יהודה. שלא על פי הסדר של בני יעקב בפסוק א (ראובן שמעון לוי...). אתעכב מעט על הפסוקים ה-ו בפרק ב:

 

בני פרץ חצרון וחמול. ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרע כולם חמשה.

 

בספר מל"א ה, יא, אנו קוראים על חכמתו של שלמה המלך:

 

ויחכם מכל האדם, מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול...

 

כאן צריך תיקון קטן:

איתן הזרחי (בנו של זרח), והימן וכלכל ודרע בני חמול.

אם כן: לפי דה"א ומל"א - איתן הוא בן זרח, ולפי דה"א גם הימן וכלכל ודר(ד)ע הם בני זרח, בעוד שלפי מל"א ה, יא - הם בני חמול, האחיין של זרח. מכל מקום, אנו רואים כאן את ההערצה הגדולה לצאצאיו של יהודה מתמר, הם נחשבים לגדולי חכמי הדורות.

 

בפרק א של דה"א מובאים מלכי ואלופי אדום (עפ"י ברא' לו) ומיד לאחריהם באה רשימת "בני ישראל" ואחריה - בני יהודה. זו ההקבלה אותה מבקש כותב דה"א לעשות - מלכי אדום לעומת מלכי ישראל, שראשיתם בשבט יהודה. ומיד ניתנת השושלת של דוד המלך - מחצרון בן פרץ ועד ישי וכל בניו ובנותיו. לאחר שושלת דוד שמוצאו מ-רם בן חצרון, עובר הכתוב אל כלב בן חצרון. הוא נשא את עזובה והוליד ממנה שלושה בנים ולאחר מותה נשא את אפרת (ולפי חז"ל אפרת זו מרים הנביאה) שהולידה לו את חור. המבוכה גדלה בפסוק מב - מופיע כאן כלב אחי ירחמאל, שהוליד את מישע ומפילגשו עיפה הוליד את חרן, מוצא, גזז, ומפילגשו מעכה נולדו שבר ותרחנה, ושעף ושוא, ובתו - עכסא; וכדי להרבות מבוכה עוד קצת, אחרי רשימת צאצאי דוד, חוזר פרק ד' אל בני יהודה: פרץ חצרון וכרמי וחור ושובל ובני בניהם, עד עתניאל בן קנז, ואז שוב חוזר הכתוב (ד, טו) אל כלב בן יפונה... והפעם בניו הם: עירו, אלה, ונעם. ומצאצאי בניו נולד - בין היתר גם מרד (דה"א, ד, יז) שהוא נינו של כלב בן יפונה, ועל כן הפסוק הבא (יח) המספר על בתיה בת-פרעה שהיא אשתו של מרד, ללא ספק מתייחס לאשתו של נינו של כלב בן יפונה, ולא לאשתו של כלב.

 

סיכומו של דבר:

לצד תולדות המשפחה החשובה ביותר - שושלת בית דוד - מקדיש דה"א מקום נרחב וחשוב לכלב, שהוא אבי השושלת המקבילה (בן חצרון, אחיו של רם בן חצרון, שהוא אבי שושלת דוד). על הסיבה לכך - בפעם אחרת בל"נ.

סיפור קצת מוזר.
פרעה מצווה להרוג את כל העברים הזכרים. אחרי כמה זמן נולד משה, בורח למדין, מגיע להושיע את ישראל בגיל 80 (או 45 לפי אופציה אחרת), כלומר עשרות שנים לאחר הגזירה. את מי נשאר לו להציל? הרי כל העברים מתו!
אולי יש כאן משהו אחר.
משה משתייך לשבט לוי, שלפי השערות רבות הוא שבט נלווים. כלומר אם ככה הוא ממוצא מצרי, נסיך או כהן, שמרד בתרבות המצרית וייסד תרבות חדשה שלא היתה קיימת לפניו, הבסיס לתרבות המערב של היום - התרבות הישראלית.
הכותבים ביקשו לאמץ לו מוצא ישראלי אבל זה לא יכול להתקיים כאמור.