6,000 ש' בלי לעבוד. המדינה נגד תעסוקת חרדים

כל סטודנט לסוציולוגיה בשנה א' לומד על "מלכודת העוני". מלכודת זו נוצרת כאשר מערכת הקצבאות והמיסוי מייצרים תמריץ שלילי ליציאה לעבודה מכיוון שההפרש בהכנסות ממצב אבטלה למצב עבודה כה נמוך עד שלפרט עדיף להישען על תשלומי הרווחה מאשר לצאת לעבודה. תופעת מלכודת העוני נחקרה בכל העולם ומדינות שונות הציעו מנגנונים ופתרונות להתמודד עם התופעה. נדמה שישראל היא כנראה המדינה היחידה בעולם שהצליחה ללכוד במלכודת זו מגזר שלם - המגזר החרדי.

כדי להבין את הבעיה, יש להכיר את מבנה ההכנסות החודשי של האברך בבואו להחליט האם לצאת לעבודה או להישאר בישיבה. כל עוד האברך נשאר בישיבה הוא זכאי להבטחת הכנסה בגובה של 1,040 שקלים, מלגת כולל בגובה של 900 שקלים, הנחה בתשלום הארנונה בממוצע של 250 שקלים לחודש וכן יהיה זכאי לתשלום מופחת של 110 שקלים לביטוח לאומי. כמו כן, יקבל תרומות נוספות שהישיבה והקהילה מעניקים בשווי של בין 1,000-2,000 שקלים לחודש (לפי נתוני המועצה הלאומית לכלכלה). בנוסף זכאית המשפחה לקצבת ילדים. שווי ההכנסה וההטבה נע בין 5,960-4,960 שקלים לחודש.  

כמה מקבל חרדי שאינו עובד וכמה יקבל מי שעובד

סוג הכנסה/הנחה	נשאר בישיבה	יוצא לעבודה
הכנסה מעבודה (לפי שכר מינימום)	0	4,100
קצבאות ילדים (לפי 6 ילדים)	1,600	1,600
הבטחת הכנסה (משרד החינוך)	1,040	0
מלגת כולל (משרד החינוך)	900	0
תרומות ומקורות הכנסה נוספים	1,000-2,000
סך הכנסות	4,540-5,540	5,700
הנחות ותשלומים
ארנונה	250-
תשלום הביטוח הלאומי/הנחה	170-	287
הנחות	420
סך הכנסות והנחות	4,960-5,960	5,400

עכשיו בואו נבחן מה יקרה אם יחליט האברך לעזוב את הלימודים בישיבה ולצאת לעבודה. ראשית, תהיה לו הכנסה חודשית אותה נעריך עבור התקופה הראשונה של עבודתו בשכר מינימום של 4,100 שקלים (הנחה סבירה עקב העדר השכלה וניסיון תעסוקתי של רוב הגברים החרדים). בעוזבו את הישיבה, יאבד האברך את מלגת הכולל, הבטחת ההכנסה, התרומות וההנחה בארנונה. כמו כן ייאלץ לשלם ביטוח לאומי כחוק בגובה 287 שקלים כך שבסופו של דבר הכנסתו החודשית תסתכם בכ-5,400 שקלים לחודש.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

בטח לא פראיירים בבריכה / דולב רביד

משאל עם על הפצצת איראן / יחיעם ויץ

ניתן לראות בצורה ברורה שיציאה לעבודה לא רק שאיננה משפרת בצורה משמעותית את מצבו הכלכלי של הגבר החרדי, היא עלולה אף לפגוע בהכנסותיו. באופן זה המדינה מעודדת את הגברים החרדים לבחור במסלול חיים כאברך על פני יציאה לעבודה. להחלטה זו השפעה כלכלית עצומה על כתפי האזרחים העובדים ומשלמי המסים. עלות אי-יציאתם לעבודה על המשק הישראלי מוערכת בכ-8 מיליארד שקלים בשנה, לפי חישוב של גלעד מלאך מהאוניברסיטה העברית. אם נוסיף את עלויות הקצבאות וההנחות - מפסיד המשק הישראלי קרוב ל-10 מיליארד שקלים מדי שנה על אי ההשתתפות של החרדים בכוח העבודה.

מלכודת העוני איננה הסיבה היחידה לאי-תעסוקה של חרדים. אחד הכשלים המרכזיים בנושא הוא קשירת התעסוקה לפטור משירות צבאי. צה"ל מעניק דחיית שירות צבאי לכל חרדי המצהיר "תורתו אומנותו", מעמד זה אוסר עליו לצאת לעבוד, שכן אם ייצא לעבודה הוא מוותר על הלימודים בישיבה ובכך מאפשר לצה"ל לגייס אותו. מנגנון זה מונע למעשה מהגברים החרדים לנסות אפילו להצטרף לשוק העבודה עד שהם מקבלים את הפטור הקבוע מהצבא - בסוף שנות ה-20 שלהם. בגיל זה, ללא השכלה או ניסיון תעסוקתי ומבלי שהורגלו בשגרת עבודה, מעטים מהם מצליחים באמת להשתלב בעבודה.

חרדים בחו"ל עובדים בלי בעיה

בעיה נוספת וחשובה לא פחות היא ההשפעה של מנגנון הקצבאות על שיעור הילודה במשפחות חרדיות. ממוצע ילדים למשפחה חרדית עומד על כ-6.7 (לעומת 2.3 אצל יהודים שאינם חרדים). שיעור זה כפול ממספר הילדים במשפחה חרדית בשנות ה-60. מחקרים מראים שעם העלייה בקצבאות הילדים עלה גם מספר הילדים למשפחה חרדית עד שבשנת 2004 הגיע לשיא של 7.6 ילדים למשפחה. מספר זה הצטמצם בעקבות הקיצוץ בקצבאות הילדים ב-2003. נתון זה מלמד כי המשפחות החרדיות משתמשות למעשה בילודה כמקור הכנסה ובאופן זה מעודדת הממשלה את הריבוי הטבעי של החרדים.

לא עובדים ומהווים נטל על המשק הישראלי. ארכיון (צילום: נועם מושקוביץ)

אם נשווה את הנתונים לקהילות חרדיות בעולם נגלה שאחוז היציאה לעבודה של חרדים בחו"ל קרוב מאוד לאוכלוסיה המקומית ומספר הנפשות למשפחה, על פי רוב, נמוך מאשר משפחה חרדית בישראל. השוואה זו מלמדת שאי היציאה לעבודה ומספר הילדים הגבוה אינם בהכרח עניין אידיאולוגי דתי אלא פשוט הסתגלות טבעית של המגזר החרדי בישראל לתנאים שמאפשרת הממשלה.

עד כמה שזה ישמע מוזר - האשם איננו באוכלוסיה החרדית, הם למעשה הקורבן. אוכלוסייה שלמה השבויה בתווך שבין רבנים ועסקנים פוליטיים שהצליחו להסיר כל תחושה של ביקורת עצמית משולחיהם. והנה לכם הפרדוכס הגדול: ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה למגזר החרדי נוכחות דומיננטית הן בפרלמנט והן בממשלה. עם זאת, ולמרות ההשפעה ההולכת וגוברת של החרדים במוסדות השלטון, החרדים בישראל חיים ברווחה הירודה ביותר. שיעור עוני וחוסר ההשכלה גבוהים בהרבה בהשוואה לכל קהילה חרדית אחרת בעולם. ההנהגה החרדית פשוט הבינה שהרבה יותר פשוט להבטיח לבוחריה סגנון חיים פרזיטי, גם אם זה אומר לשלוח עשרות אלפי ילדים עמוק מתחת לקו העוני.

בעוד הממשלה מחפשת כיצד לאזן את הגירעון באמצעות העלאות מסים על האוכלוסייה העובדת וקיצוצים כואבים במשרדי הממשלה, איש אינו מעז להציע קיצוץ בהטבות לאוכלוסייה החרדית, שהרי ראש הממשלה לא יכול להרשות לעצמו להרגיז את מי שבאמת קובעים את סדר היום במדינה - המפלגות החרדיות. את מחיר הסחטנות הפוליטית נמשיך לשלם כולנו, מעמד הביניים שיוצא לעבודה, משלם מסים ומשרת במילואים עד שנצליח לטפל בבעיה האמיתית - שינוי שיטת הבחירות והממשל בישראל באופן שייאפשר הפרדת דת ממדינה וסדר עדיפות הוגן וצודק לכלל הציבור, חילונים וחרדים.

הכותב הוא מנכ"ל עמותת "יש סיכוי " לשינוי שיטת הממשל

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il