פורד חוזרת למועדון ה-320 קמ"ש

את ה-GT40 של פורד אנחנו זוכרים בעיקר תודות לכך שהיא הצליחה לנצח את פרארי במירוץ הלה-מאן, אי אז בשנות ה-60. באותם ימים, בהם קבוצת פולקסווגן לא שלטה עדיין ללא עוררין במירוץ, נאבקו ענקית הרכב (פורד) וענקית המירוצים (פרארי) על נצחון וכבוד במסלול הלה-מאן.

בשנת 1966, בישורת מולסיין בעיצומו של מירוץ ה-24 שעות של לה-מאן, הצליחה אחת מה-GT40 שהשתתפו לחצות גבול מהירות שלא נחצה עד אז, ועבור פורד היה מראה נדיר במיוחד - קו 200 המיילים לשעה (320 קמ"ש). 201 מיילים לשעה (321.6 קמ"ש), אם חייבים לדייק. לטענת פורד, היתה זו הפעם הראשונה מעולם שמכונית כלשהי הצליחה להגיע למהירות כזו על מסלול הלה-מאן.

ארבעה עשורים מאוחר יותר

את יורשת ה-GT40 בטח הספקתם כבר להכיר. מצוידת במראה ספק-נוסטלגי, ספק-מתקדם וללא ספק נאה ומרשים, מציעה ה-GT (פורד מכרה את זכויות השימוש לשם GT40 וסירבה להצעה לרכוש אותן חזרה בסכום גבוה) מחווה של ממש לאגדה המוטורית של פעם.

ולא רק המראה מזכיר לנו את זוכת הלה-מאן - גם הביצועים. עם 550 כ"ס ממנוע V8 בעל מגדש על ובנפח 5.4 ליטר, מסוגלת ה-GT להאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש ב-3.8 שניות. אבל זה לא הכל - בתום ניסוי יציבות ועמידות מכלולים שנערך במסלול הניסוי האיטלקי נרדו (Nardo), רשמה לזכותה ה-GT מהירות מרבית של 328 קמ"ש (205 מייל לשעה), ובכך הצטרפה למועדון האקסקלוסיבי של מכוניות בהן ניתן לעבור 200 מייל לשעה. למעשה, ה-GT הצליחה לרשום לזכותה מהירות גבוהה יותר מה-GT40 שתוכננה למירוצים.

ואם יש משהו שבאמת מעניין בסיפור הזה, הוא שטכנולוגיה שנדרשה למהירות כה גבוהה התעכבה אצל פורד במשך שנים כה רבות, במעבר ממכונית מירוץ למכונית ספורט סדרתית (בערך...) - אבל בכל זאת היא הגיעה. ואם זה צריך להגיד משהו על המכוניות של העשורים הבאים, אז אפשר לקוות שמכוניות אודי בשנת 2040 יוכלו להגיע למהירויות של למעלה מ-340 קמ"ש. ואולי עד אז יגיע גם חוק הספורט המוטורי, ונוכל גם אנחנו בישראל להנות ממהירויות כאלו.