כאבי ברכיים: הגורמים, הטיפולים והעתיד

מרים אדמס היא אישה דינמית. היא מרבה לעסוק בפעילויות רבות, להתרוצץ בין עיסוקים ומחויבויות ואף מוצאת זמן לתחביביה בתחום הספורט.

"כבר שנים, לצד עבודה תובענית, הלכתי במסלול של 6 ק"מ ליום", היא מתארת. "בערב כשחזרתי מהעבודה, בין הדאגה לבית ולילדים לבין פעילויות נוספות, מצאתי גם זמן לשחות בבריכה בקאנטרי קלאב השכונתי".

מרוב פעילויות לקח לה, לדבריה, זמן להבין שמשהו בברך לא תקין. "זה התחיל בבום", היא משחזרת. "לפני כשנה וחצי תקפו אותי כאבים שאי אפשר היה להתעלם מעוצמתם, ובחיי שניסיתי. בהתחלה חשבתי שזה מרוב מאמץ או מנעליים לא מתאימות או מעקבים גבוהים מדי, אבל גם כששיניתי והחלפתי – כאבי הברך נמשכו".

חודשיים בערך אחרי שהתחילו הכאבים הופנתה על ידי רופא המשפחה לאורתופד, וזה המליץ לה על טיפול תרופתי נוגד כאב. "הבנתי שהוא מציע לי טיפול בכאב ולא בבעיה, וגם ידעתי שכל עוד אטול את המשככים – הכאב

יפחת או ייעלם, אבל הבעיה לא באמת תיפתר", היא אומרת. אורתופד נוסף שביקרה שלח אותה לצילום ברך, שמפענוחו עלה שמקור הבעיה הוא ככל הנראה שינויים ניווניים קלים בברך.

"המשככים הוחלפו בחזקים יותר, אבל באופן פרדוקסלי עוצמת הכאב גברה", היא מתארת. "כבר צלעתי, הפסקתי את ההליכות היומיות שלי והרגשתי הגבלה משמעותית בתנועת הברך. היו ימים שכל צעד היה מלווה בכאב, בעיקר בעלייה או בירידה במדרגות ובמעבר ממצב ישיבה לעמידה".

אורתופד שלישי שבדק אותה המליץ על אימון פיזיותרפי, שגם לא עזר. צילום ברך נוסף שעברה הראה שבנוסף לשינויים הניווניים יש שחיקת סחוס וקרע ברצועה. "לקחתי כמויות אדירות של ויוקס, שהקלו את הכאב, אך כששכחתי פעם ליטול גלולה, מיד הכל חזר. זוהי הרגשה מתסכלת, בעיקר לאדם פעיל ופעלתן כמוני", היא אומרת, "כי מגוון הטיפולים שהציעו לי לא עזרו, והתחושה כללית היתה של חוסר אונים והשלמה עם המצב, כלומר עם העובדה שאהיה מסוגלת ללכת למרחקים קצרים בלבד, עם הפסקות ועזרה, דבר שיפגע מהותית באיכות החיים שלי".

גם זריקות קורטיזון לברך לא הקלו, ובמקביל התחילה אדמס לחוש כאבים גם בברך השנייה. "נכנסתי לחדר של האורתופד, ורק מצורת ההליכה שלי – מבלי שבכלל יבדוק אותי או יביט בתיק הרפואי שלי – הוא ישר איבחן שאני חייבת לעבור ניתוח להחלפת מפרק הברך".

כביש חלק, כביש משובש

יותר מ-60% מבני ה-50 ומעלה, אך גם בני גילים צעירים יותר, סובלים או עתידים לסבול מכאבים במפרקי הברכיים. לדברי אורתופדים, אלה הכאבים השכיחים והנפוצים ביותר מבין כל כאבי המפרקים, מכיוון שהעומס על הברך הוא עצום. מסביר ד"ר שי שבת, אורתופד בכיר מהמרכז הרפואי מאיר: "ברך היא המפרק שבין הירך, השוק והפיקה. בזמן כפיפה היא מגיעה לעומס שגדול פי 7 ממשקל הגוף. בירידה ובעלייה במדרגות מתהווים על הברך עומסים עצומים. בנוסף, פעילות גופנית מאומצת וקבועה, סחיבת משאות, הליכה ובעיקר גנטיקה גורמות לפגיעה בסחוס של מפרק הברך".

כל מפרק, לדברי ד"ר שבת, מכוסה סחוס, שמהווה מעין 'משטח החלקה' שעשוי ממולקולות שונות שמכילות בעיקר מים, סוכרים וקולגן. "סחוס תקין דומה לכביש חלק שנוסעים בו ישר ובלי בעיות. סחוס פגוע, לעומת זאת, שנגרמו בו שינויים ניווניים, דומה לכביש רב מהמורות שהנסיעה בו קשה ולא נעימה".

השינויים הניווניים נגרמים כתוצאה משינויים מולקולריים בסחוס, כמו שינוי בכמות החומרים (המים, הסוכרים וכו') ובהרכבם, ומתבטאים בכאבים.

לדברי ד"ר שבת, "בנשים שכיחות הבעיה גבוהה יותר, ככל הנראה בשל גמישות יתר ברצועות, שגורמת לשינוי מהיר יותר בציר של הברך.

"לבעיית המפרק הברכי אופי התקפי. כלומר, היא מופיעה בגלים: יש התלקחות ואחריה הקלה טבעית. ההתקפים משתנים או מותנים גם על ידי מזג האוויר. בתחילת הדרך, כלומר רק כשמתחילים הכאבים, הצילומים עדיין לא מראים על שינוי ניווני, אך בהמשך ציר הברך משתנה. בהיעדר טיפול, עם השנים נוצרות רגלי O. במרבית המקרים ייגרמו גם שינויים בעצם ולא רק בסחוס, כמו היווצרות ציסטות וזיזים גרמיים, שגורמים לחריקות ולכאבים קשים", אומר ד"ר שבת.

תרופות ותוספי מזון

ארסנל הטיפולים בבעיה מגוון: החל בתרופות נוגדות כאב ודלקת וכלה בהחלפת מפרק הברך, שנעשית רק אחרי שמוצו כל האופציות הטיפוליות. ההמלצות כוללות גם דרישה לירידה במשקל, שימוש בברכיות ובתוספי מזון שונים וכו'.

מרחיב פרופ' שמואל דקל, מנהל המחלקה האורתופדית במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב): "בשלב הראשוני של המחלה הטיפול הוא באמצעות תרופות אנטי דלקתיות, שמטרתן להפחית את עוצמת הכאב ועל ידי כך לשפר את תפקוד הפרק. אבל השימוש בתרופות האלה לא משפר את מצב הסחוס ולא עוצר את הידרדרות המחלה, ולכן השימוש במשככים לא נועד לשימוש לתקופת זמן ארוכה.

"כששחיקת הברך עדיין בשלב הראשוני ניתן לטפל בה גם באמצעות תוספי מזון שונים, שמכילים חומרים שמשמשים לבניית סחוס. מנגנון פעולתם לא ידוע, אך בוודאות נראה שזמן קצר אחרי נטילתם מתרכזים החומרים בסחוסי המפרקים. התוספים השונים נמצאו יעילים בעיקר לטיפולים במפרקי הברך, אך חסרונם הגדול הוא שיעילותם נמשכת רק כחודשיים אחרי הנטילה הראשונה.

"כשהטיפול התרופתי מיצה את עצמו ללא הצלחה, החולה הוא בגיל שלא עולה על 65 וטרם נוצר עיוות משמעותי בציר הברך שלו – ניתן גם לטפל באמצעות זריקות לברך בחומצה היאלרונית, שמופקת מכרבולת של תרנגול או מחיידקים שעברו הנדסה גנטית".

מהי חומצה היאלרונית? מרחיב האורתופד ד"ר צבי גורן: "מדובר בחומר סינתטי, שהמרכיב הדומיננטי שבו זהה לזה שבנוזל הברך. תחליף של חומצה היאלרונית מוזרק לברך בסדרה שכוללת על פי רוב שלוש הזרקות.

מטרת הטיפול היא 'לשמן' את ציר הברך ולמנוע דלקת. הטיפול הזה הוא ארוך טווח, ומשך השפעתו הוא כשנה. בניגוד לסטרואידים, אין לו כל תופעות לוואי". השימוש בחומר הזה, אגב, לא מאושר בסל הבריאות, ועלותו כ-3,000 שקל בשוק הפרטי.

אבל, מציין פרופ' דקל, גם הטיפול הזה לא משפיע על כלל החולים, ואחריו מוצע טיפול בקורטיזון.

טיטניום בברך

אחרי שמוצו כל האופציות האלה, והחולה עדיין חש מוגבל וכאוב, מציעה הרפואה האורתופדית סוגים שונים של ניתוחים.

פרופ' דקל: "כשמדובר באדם עד גיל 65, שרק חלק אחד מהברך שלו נפגע, עם סטייה בציר הברך – ניתן במהלך ניתוח לתקן את זווית הציר. על ידי הפעולה הזו יורד העומס מהחלק הפגום ועובר לחלק התקין של הברך. תוצאות הניתוח מתמשכות לכמה שנים ודוחות את הצורך בהחלפת כלל מפרק הברך.

השלב הבא הוא החלפת ברך חלקית: "זה ניתוח שבמהלכו מוחלף רק החלק הפגום של הברך. הוא נעשה בצעירים ובקשישים ומאפשר שיקום מהיר בטווח התנועה. חסרונו: בתוך זמן לא ארוך מביצוע הניתוח יש שחיקה חוזרת בחלק התקין של הברך".

הטיפול האחרון שמציעים הוא החלפת ברך מלאה: "בניתוח מחדירים תותב שעשוי ממתכת נוקשה או מטיטניום. בין שני החלקים שמוחדרים נמצא חומר פלסטי גמיש. כבר למחרת הניתוח מתחיל החולה לצעוד. יכולת ההליכה משתקמת במידה לא מבוטלת ודומה למצב הקודם. החיסרון בניתוח: כאבים לאורך זמן ומשך התאוששות ארוך".

לדבריו, על פי תוצאות מחקר שנערך בשבדיה, "96% ממושתלי הברכיים תיפקדו היטב לאורך 15 שנים בממוצע. כשהמפרק התותב מתחיל 'לזייף', ניתן לחזור על ההשתלה".

בעשור האחרון הפך ניתוח החלפת מפרק הברך בשתי הרגליים בבת אחת לפופולרי ביותר בארה"ב, בעיקר מטעמים כלכ ליים. זאת מכיוון שהוא חוסך עלויות בשימוש בחדרי ניתוח ובצוותים הרפואיים. אבל זה ניתוח קשה, מסוכן וטראומטי לחולה, שאף גרם למוות. ולכן חזרו לאחרונה האורתופדים בארה"ב לניתוחים בודדים, כלומר, כל ברך בנפרד.