ילדים? את מי זה מעניין?
הממשלות עשו הון פוליטי על גב קצבאות הילדים. איזה עתיד מחכה לקטנים?
ילדים רעבים הם תעודת עניות לכל מדינה, ודאי לכזו שרוצה להתחכך בצמרת ה-OECD כשנוח לה, ולכל ממשלות ישראל היה נוח להיראות ברבים כנציגות של קדמה חברתית. לכן הקצבאות לא בוטלו עד היום ולא הומרו במנגנון שיוויני והגיוני יותר: תמיד אפשר היה להשתמש בהן כדי להרוויח משהו על גב הילדים ולא פחות חשוב מזה - להתעמר במי שלא הצביע לך בבחירות. כלומר, לא בו ישירות אלא בילדים שלו. כך, בסוף ימיה של ממשלת ברק, כשהובא לדיון "חוק משפחות ברוכות ילדים", העיר יוסף (טומי) לפיד ז"ל כי משפחות חילוניות לא יוכלו להביא לעולם ילד שני כי עכשיו הן צריכות לממן את הילד השמיני של החרדים. בנו מטיף לברוכי הילדים באופן בוטה אף יותר.
רוב בוחריה של "יש עתיד" יכולים לחיות את חייהם בשלווה ובנחת, אפילו עם 2.9 ילדים שהם הממוצע הישראלי החילוני, בלי קצבאות ילדים. אפילו ריקי כהן יכולה. רוב בוחרי המפלגות החרדיות וחלק מן הציבור הערבי - במיוחד הבדואים - זקוקים לכל שקל כמו לאוויר לנשימה. אבל הם לא הצביעו יש עתיד. כן, הם קיבלו את השקלים שקוצצו עכשיו בזכות מפלגות סקטוריאליות שבזזו את הקופה הציבורית, אבל הביזה הזאת נעשתה תמיד בתמיכתה של מפלגת השלטון ומשיקולים קואליציוניים בלבד. ילדים? רווחתם? את מי זה מעניין.
להמציא מנגנון דיפרנציאלי
כקודמיו בתפקיד, גם שר האוצר סבור שצריך להתנגח באנשים שעושים ילדים וחושבים שהממשלה תדאג להם, ועכשיו, במובלע בדבריו, הם יעשו פחות ילדים: ובכן, לא. המחקר הרציני היחיד על הקשר בין הפחתת קצבאות הילדים לבין ירידה בפריון נעשה על ידי מחלקת המחקר של בנק ישראל ומצא שלכל היותר, בקרב האוכלוסיות המוחלשות הזקוקות כל כך לקצבת ילדים, הירידה היא 2%. בלי שום קשר, גם בקרב הערבים וגם בקרב החרדים מתקיימת ירידה מתמדת בפריון.
קצבאות הילדים מונעות מהורים לצאת לעבודה? ההגינות הייתה מחייבת להמציא 35,000 מקומות עבודה להוריהם של אותם ילדים שיצוצו עכשיו מתחת לקו העוני בעקבות הפחתת הקצבאות. אבל אין מספיק מקומות עבודה כאלה, ושר האוצר אמור לדעת זאת: לא לגברים בדואים ולא לנשים ערביות, לא לגברים חרדים ולא לאמהות חד-הוריות שחיות מהבטחת הכנסה. ובכלל, מה הקשר בין תוכניות עתידיות להעסקת מובטלים כרוניים לבין ילדים שצריכים את הכסף עכשיו, ממש עכשיו ולא בעתיד, אם בכלל יש להם עתיד.
והלא אפשר היה אחרת. יש בישראל די אנשים אמידים שיכלו לספוג את הקיצוץ, אך ממשיכים לקבל קצבת ילדים. למה? כי ככה נוח יותר מבחינה בירוקרטית, מתברר: אבל זה מאוד לא צודק ומאוד לא שוויוני וחסר טעם לגמרי. לו באמת רצה שר האוצר לחסוך מיליונים לקופת המדינה, היו נעריו החרוצים כבר ממציאים עבורו מנגנון דיפרנציאלי של חלוקת קצבאות רק למי שזקוק להן באמת. או אז היה כבוד השר מרוויח פעמיים: גם לא פוגע בעניים מרודים וגם מצטייר כרפורמטור חברתי ממעלה ראשונה. גם הילדים היו יוצאים נשכרים, אבל למי באמת אכפת מילדים עניים?
לפנייה לכתב/ת 
