פערים כלכליים? במקרא דווקא חשבו שזה סבבה
ניתוח ההוראות להקרבת קורבנות מלמד שבתקופת המקרא הפערים הכלכליים לא נחשבו לדבר שלילי. העשירים הקריבו בקר והעניים סולת. הרבה השתנה מאז תודות למדינת הרווחה
בפרשת תזריע מופיע קורבן מיוחד שאישה מחויבת להביא לבית המקדש לאחר לידה. היולדת אמורה להביא טלה, אולם אם מצבה הכלכלי לא מאפשר היא יכולה להביא במקום שני תורים או שני בני יונה. מניתוח ההוראות ביחס לקורבנות בכלל, ניתן להסיק כי בתקופת המקרא היו פערים כלכלים גדולים בין האנשים. המקרא אינו רואה בפערים הכלכליים דבר שלילי.
ביחס לקורבן היולדת נאמר: "ואם לא תמצא ידה כדי שה, ולקחה שני תורים או שני בני יונה" (ויקרא יב, ח). גם בקורבנות אחרים ניתנת אפשרות לאנשים שהם מחוסרי אמצעים, להביא קורבנות בהתאם ליכולתם הכלכלית. אחד הקורבנות המעניינים בהקשר זה הוא "קרבן עולה ויורד", אשר מכונה כך היות וערכו של הקורבן משתנה לפי מצבו הכלכלי של החוטא: העשירים מביאים בקר, מעמד הביניים עוף, ואילו העניים מביאים סולת.
פערים כלכליים במקרא
הרכוש במקרא, ובמיוחד המקרקעין, הוא קניין פרטי. לא רק שאין "רכוש ציבורי", גם אין "רכוש משותף", בדומה למקובל בכפר הערבי שחלק מהרכוש הוא רכוש במשותף, או כפי שהוא מכונה "מושע" בהתאם למונח הטורקי. כאשר הנכס המרכזי בכלכלה, מקרקעין, נמצא בידיים פרטיות, נוצרות באופן טבעי מעמדות ומתפתחים פערים כלכליים וחברתיים.
בטור אחר (פרשת משפטים) הסברתי כי המסורת היהודית מייחסת ערך רב לבעלות על רכוש ולצבירתו. הנרטיב המקראי מספק שיפוט חיובי על דמויות האבות (אברהם, יצחק ויעקב) כבעלי רכוש וקניין רב, והם מהווים מודל לחיקוי לדורות הבאים.
היות והמקרא מייחס ערך רב לבעלות על רכוש ולצבירתו, אך טבעי שיתפתחו פערי מעמדות, החל מהחלוקה בין כוהנים, לווים וישראלים, וכאמור חלוקה ברורה בין עשירים ועניים. הפערים הכלכליים קיימים לאור ההבדלים בכישורים שבין האנשים. המקרא אינו רואה כל צורך במערכת שלטונית לצמצום הפערים הכלכליים.
צמצום פערים כלכליים
בהתאם למקרא, עניים תמיד היו וימשיכו להיות גם בעתיד, בהתאם לנאמר בספר דברים: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (דברים טו, יא). צמצום פערים, לפי למקרא, יכול להיעשות באמצעות מצוות חברתיות וולונטריות ובכלל זה מצוות הצדקה.
בניגוד למקרא, מדינת הרווחה מבקשת לצמצם פערים כלכליים באמצעות כפיית העשירים לשלם מסים גבוהים המשמשים, בין היתר, למימון צורכי העניים.
התשתית הרעיונית של מדינת הרווחה המודרנית מבוססת על תורתו של הפילוסוף ג'ון רולס (1921-2002). רולס בספרו "התיאוריה של הצדק" קיים צדק אוניברסאלי שכולם יסכימו עליו, וניתן לקובעו מאחורי "מסך בערות", היינו שההחלטות יתקבלו על ידי נציגים מבלי שהם יידעו כיצד אותן החלטות ישפיעו על מקבלי ההחלטות. בהתאם לתיאוריה הזאת, התפתח העיקרון הבעייתי של חלוקה מחדש של העושר בחברה באמצעות מסים גבוהים.
הפילוסופיה של מדינת הרווחה
תורתו של רולס עליה מבוססת מדינת הרווחה המודרנית, סובלת מקשיים רבים. ראשית, רולס עוסק הרבה בסוגיית ה"צדק", אך נראה כי אין לו מושג מהו צדק. רולס נמנע מלהגדיר את המונח צדק. ללא הגדרת המונח צדק, לא נדע האם מדובר בערך שראוי לקדם.
המושג "צדק" תקף רק ברמת האינדיבידואל, ולא ברמת "החברה" (מושג מורכב הקשה להגדרה). מעשי הפרט ניתנים לשיפוט ערכי כצודקים או בלתי צודקים שכן רק פרטים יכולים לנקוט בפעולה מתוכננת ויזומה, ואילו מעשי החברה יכולים להיות טובים או רעים.
שנית, רולס מדבר על "הכנסה לאומית" של "החברה", ובכך ניתן היה להצדיק חלוקה מחדש של העושר אשר שייך כביכול לכולם. הטיעון של רולס מבוסס על הנחה מרקסיסטית כי "הכנסה" ו"הון הם של הציבור וניתנים לחלוקה מחדש. אלא שיש כאן טעות יסודית, שכן הכנסה שייכת לפרטים, לשותפים או לתאגידים. ל"חברה", שהוא מושג מופשט ולא ברור, לא יכולים להיות הכנסות, נכסים וחובות מכל סוג שהוא.
שלישית, רולס טוען כי מבחינה תיאורטית אנשים יבחרו מאחורי מסך הבערות במדיניות רווחה, אך כלל לא ברור אם כך יקרה גם מבחינה מעשית. מסך הבערות אמור ליצור לדידו של רולס מצב של נייטרליות חשיבתית ביחס למדיניות הרצויה. אלא שבפועל התרגיל הפילוסופי נובע מרצונו להצדיק את מדיניות הרווחה המקובלת. לשיטתי, מאחורי מסך הבערות תתקבל דווקא החלטה המצדיקה את הפערים הכלכליים על בסיס תועלתני.
ד"ר אבי נוב הוא עורך דין המייצג לקוחות מישראל ומהעולם בתחום המיסוי ומנהל את אתר האינטרנט הישראלי לתכנוני מס בינלאומיים, כולל מאמרים וחדשות מיסוי: http://www.IsraelTaxLaw.com, ניתן לפנות אליו במייל: avinov@bezeqint.net
לפנייה לכתב/ת 
