פיטורים בצמרת: כדאי לבכיר להתחנן על תפקידו?

במציאות התקשורתית של היום, הדרמות בפיטורי בכירים מתרחשות מאחורי הקלעים. לאור הזרקורים מגיעים רק מנהיגים בטוחים בעצמם ומנהלים שהחליטו ביוזמתם לפרוש מתפקידם.

• טורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
  

לכן, נוגעת ללב האינטימיות שבה התנ"ך חושף אותנו בפרשת ואתחנן לנאום הפרישה שנשא משה לעיני האומה כולה: "ואתחנן אל ה' בעת ההיא. אלוהים, אתה החילות להראות את עבדך את גודלך.. אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך. אעברה-נא ואראה את הארץ הטובה... ויתעבר בי ה' למענכם ולא שמע אלי. ויאמר ה' אלי רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה כי לא תעבור את הירדן הזה" (דברים, ג, כג-כז).

הפתיחות שבתנ"ך חושפת אותנו לשתי נטיות הטבעיות ביותר שלנו כמנהלים ועובדים שעומדים בפני הודעת פיטורים / פרישה כפויה. האחת, להתחנן ולבקש רחמים כדי להביא לביטול הגזרה שהוטלה עלינו. השנייה, לשתף את עמיתינו, עובדינו ולקוחותינו בקושי הרגשי שאנו כמנהלים חווים כעת.

האם יעיל לבקש רחמים כטקטיקה?

מומלץ בחיים לדעת לנגן על רגשות החמלה והרחמים של הזולת. בילדות זה כלי נפוץ לפריצת גבולות מול ההורים או כדי להקטין את חומרת העונש שאנו צפויים לקבל ממורה או הורה על גבולות שהעזנו לפרוץ בלי רשות.

לעיתים גם בחיינו הבוגרים זו טקטיקה שיכולה לעבוד בשביל לקבל עזרה או כדי לגייס תרומות. זו טקטיקה נפוצה ומאד לא יעילה בפרידות רומנטיות. כפי שניתן לראות לדוגמא בשיר של אביהו מדינה "הפרח בגני". כשהגבר ממנו נפרדו בשיר אומר "מאז הלכת יומי קודר ארוך ומשעמם, .., חזרי מהר כי בלעדייך עולמי שומם." הוא לא מעניק מוטיבציה מחודשת לבחורה שמחפשת עניין בחיים. וגם לא למי שבעיקר מחפשת בחור שידאג לה כשלה קשה.

לעומת זאת שמוליק קראוס, בשירו "אינך יכולה ככה סתם ללכת", משפר את סיכויי הזוגיות שלו, כשהוא מזכיר לבחורה ש"גשם בחוץ" ומפרט את הדברים שהוא מסוגל לתת לה: "אם תבקשי לא לבכות הליל, אשב לידך וגם אתן לך כתף".

בהקשר של פיטורים, תחנונים הם גם כן טקטיקה בסיכון גבוה. גם אם אתה משה רבינו. כשאנו מגייסים את רחמי הבוס, אנחנו משדרים קושי וחולשה יחסית. אם הבוס זקוק לאדם חזק מנטלית שאפשר לסמוך עליו לביצוע משימה מורכבת, הוא לא מחפש חוסר אונים בתפריט.

הרגעים בו אנו מתחננים - יכולים להזכיר למנהלים פרידות לא נעימות אחרות שחוו, רגעים שבהם הם בעצמם התחננו לשווא. פעמים רבות בוסים רואים בבקשת רחמים ניסיון לסחיטה רגשית שמפעילה כעס ומקטינה את הסיכוי לדיאלוג. צריך לזכור שבמקרים רבים הסיטואציה לא תלויה רק בבוס הישיר.

ובאמת בהקשר של פיטורים קיימות שלל טקטיקות אחרות. למשל, אם נזכיר לבוס שלנו שמתקרב פרויקט שבו אנו המנהלים/העובדים היחידים שיכולים להתמודד איתו בהצלחה - נוכל לקנות לנו זמן כדי לשנות סיטואציה בארגון. אבל כל טקטיקה שתעבוד צריכה להבהיר לבוס שאין כאן סחיטה רגשית, ולגרום לבוס לחוש שאנו נסתדר בין אם נעזוב ובין אם נשאר. זו צריכה להיות סיטואציה שתגרום לבוס לחשוב שנית על האינטרסים שלו.

מדוע משתף משה את העם בכשלונו?

ובחזרה למשה. נשאלת השאלה מדוע אם כן, משתף משה את העם ואותנו בתחנוניו שנכשלו?

אפשרות אחת היא לטעון שזאת היתה טעות נוספת, אך בלתי נמנעת, מצידו. בדרך כלל כשאנו נכנסים למצב חוסר אונים כדי לקבל רחמים, קשה לנו בלחיצת כפתור להיכנס לתפקיד השקול והבוגר של מנהיג שמשדר ביטחון לעובדיו, ברגע שבו מתחלפת הנהגה. באפשרות זאת נניח שטבעי שמשה נמצא בסיטואציה כה קשה של פרידה ממפעל חייו, והוא לא חזק מספיק כדי לסנן את תחושותיו.

יש אפשרות נוספת. הנאום מתרחש כשמשה כבר השלים עם גורלו. משה בחר להראות את חולשתו, כדי לחזק את הבוס האמיתי מבחינתו - את אלוהים.

מדובר בדור שנולד במדבר שיכול היה להתבלבל ולראות במשה את האיש החזק. כשמשה מספר על תחנונים שנכשלו, הוא מזכיר לעם את היותו בשר ודם. אמנם פולחן האישיות שלו ייפגע, ויהיה קשה לפתוח את מרכז משה לשלום אחרי מותו, אבל פולחן אלוהים יתחזק ויהיה קל יותר לעם להמשיך עם מנהיג חדש כמו יהושע, אם הוא מקבל את תמיכת אלוהים.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי לבכירים, שמתמחה בדילמות ניהוליות, יישוב סכסוכים וסוגיות קריירה. gil@hoizman.com