חז"ל סייעו ליולדות להתמודד עם הפקעת מחירים

פרשת השבוע - "תזריע" - עוסקת בדין היולדת. לאחר שתיטהר, היולדת מחויבת להביא קורבן על לידתה. סוג הקורבן תלוי במצבה הכלכלי: במידה שהיולדת עשירה היא מביאה כבש ובן יונה או תור; יולדת ענייה לעומתה מביאה שני תורים או שני בני יונה (קן בלשון חז"ל) ולא דורשים ממנה כבש.

• למאמרים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית
• הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet
  

"ובמלאות ימי טוהרה, לבן או לבת, תביא כבש בן-שנתו לעולה, ובן-יונה או-תור לחטאת--אל-פתח אוהל-מועד, אל-הכוהן. והקריבו לפני יהוה, וכיפר עליה, וטהרה, ממקור דמיה: זאת תורת היולדת, לזכר או לנקבה. ואם-לא תמצא ידה, די שה--ולקחה שתי-תורים או שני בני יונה, אחד לעולה ואחד לחטאת; וכיפר עליה הכוהן, וטהרה" (ויקרא איב ו-ט).

יולדים, ויאללה לירושלים להביא קורבן(צילום: shutterstock)

המשנה מספרת לנו על מעשה בו עמדו קנים בירושלים בדינרי זהב (כלומר, מחיר זוג תורים המריא). אמר רבן שמעון בן גמליאל, המעון הזה (פרושו, אני נשבע בשם בית המקדש), לא אלין הלילה, עד שיהיו בדינרין (קרי עד שימכרו בדינר של כסף כאשר 25 דינרי כסף שווים לדינר זהב). נכנס לבית דין ולמד, האישה שיש עליה חמש לידות ודאות, חמש זיבות ודאות, מביאה קורבן אחד, ואוכלת בזבחים, ואין השאר עליה חובה. ועמדו קנים בו ביום ברבעתים (קרי ברבע דינר כסף בלבד!) (כריתות פרק א משנה ז).

כלומר, רבן שמעון בן גמליאל פוסק כי מספיק לאישה להביא קורבן אחד על כמה ילדים ואין היא צריכה לשלם מחיר (ועוד מחיר מופקע) לפי מספר ילדיה.

המפרשים של המשנה מסבירים שלפי הגרסה שבידינו בעצם מדובר בפסק דין הנוגד את ההלכה (אין כמעט ויכוח שהתורה קובעת שאישה צריכה להביא קורבן על כל לידה בנפרד לפני שתותר לאכול מבשר הזבחים). אז איך העז רבי שמעון בן גמליאל לפסוק דין עם בסיס הלכתי כל כך רעוע?

לפי מפרשי המשנה, הוא הסתמך על הכלל של"עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהילים קיט, קכו), שגורס שמותר בהוראת שעה להוציא פסק דין המנוגד להלכה לרווחת הציבור הרחב וזאת במטרה להבטיח קיום מינימלי של חוקי התורה.

החשש היה שבעקבות ההוצאה הכבדה מנשוא של הבאת קן עבור כל לידה, הנשים העניות היו מתייאשות לגמרי ולא היו מביאות קורבן יולדת בכלל והיו משלימות עם המצב של אכילת בשר הקורבנות האחרות בחטא.

אילו לקחים כלכליים אפשר ללמוד מהפרשה לימינו?

1. אסור לגורמים רשמיים להתעלם ממצוקה כלכלית של הציבור: רבן שמעון בן גמליאל נשיא הסנהדרין טיפל באופן אישי ומיידי בבעיה חברתית. לא פלא שהפרושים (ובמיוחד בית הלל, שרבן גמליאל נמנה על צאצאיו) ניצחו את הקרב על לבבות רבבי ישראל לעומת הצדוקים שהיו מעין אליטה כלכלית המזוהה עם הכהונה והעבודה במקדש.

2. אסור להשלים עם מצב של יוקר מחיה: צריך לחשוב לפעמים אפילו מחוץ לקופסא (אפילו מחוץ למסגרת של ההלכה) כדי להביא לפתרון.

3. צריך לקבוע נורמות, לפיהן לא מעודדים צרכנות של מוצרי סטטוס שמכניסים את הציבור לחובות גדולים רק בגלל תחרות לא רציונלית. צריך להסתפק בדברים צנועים - למשל אין צורך בטיול בר מצווה ראוותני ומקום מגורים בשכונות יקרות - כדי לא לאיים על החוסן הפיננסי של המשפחה. על קובעי המדיניות להוות דוגמא אישית בנושא תוך קביעת נורמות ציבוריות צנועות. 

הכותב, טרנס קלינגמן, הוא מנהל מחלקת מחקר sell side בפסגות. הטור משקף את דעתו האישית לגבי השקפת התורה וחז"ל לעניינים כלכליים ואינו בהכרח משקף את הדעה הכלכלית של בית ההשקעות בו הוא עובד