לא קולט ערוץ 1? בכל זאת שלם את האגרה
אדם טען שלא קלט את שידורי רשות השידור מ-2004 ועד ספטמבר 2008 ולכן הוא פטוּר מאגרה. ביהמ"ש קבע: אגרה משלמים על אחזקת מקלט טלוויזיה, לכן אין פטוֹר מאגרה על חוסר קליטה. עכשיו האיש ישלם גם אגרה וגם הוצאות משפט
חוסר אפשרות לקלוט את שידורי הטלוויזיה של רשות השידור עקב סוג המכשיר, אינו פוטר מתשלום אגרת הטלוויזיה לרשות השידור, כך לפי פסק דין שנתן בית-משפט השלום בירושלים.
בפסק דינו, בית-המשפט הסתמך על הכתוב בתקנות רשות השידור, שם נאמר כי התשלום חל על עצם החזקת מקלט טלוויזיה. כלומר - האגרה שאנו משלמים לרשות השידור אינו תלוייה בצפייה או בקליטה של התכנים שרשות השידור מייצרת.
- קניתם את הממיר הדיגיטלי? האגרה תמצא אתכם
- רכשתם טלוויזיה עבור אדם אחר? האגרה עליכם
- גר בחו"ל? בכל זאת שלם אגרת טלוויזיה
- רשות השידור: "החוק לא מחייב לשלוח הודעות"
הפסיקה באה בעקבות פנייה של אדם לבית-המשפט שטען כי מקלט הטלוויזיה שברשותו לא קלט את שידורי הערוצים 1 ו-33 בתקופה שמתחילת 2004 ועד ספטמבר 2008, ובכל זאת ברשות השידור מבקשים לגבות ממנו אגרה ואף הטילו עליו עיקולים בגלל אי תשלום.
האיש הגיש בקשה למתן סעד הצהרתי לפיו הוא פטור מאגרה, וכן בקשה לביטול עיקולים שהוטלו עליו בגלל אי תשלום אגרה בתקופה המדוברת.
קשיי קליטה - גם אחרי המעבר לשידורים דיגיטליים
האיש טען כי הוא מחזיק בביתו מוניטור שבאמצעותו ניתן לקלוט שידורים דיגיטליים בלבד, אך לא שידורים אנלוגיים כפי ששידרה רשות השידור עד ל-15 בינואר 2008. לפיכך, הוא טען כי עד למועד זה לא יכול היה לקלוט באמצעות המכשיר שבהחזקתו את שידורי רשות השידור, אלא רק את שידורי הרשות השנייה (ערוצים 2 ו-10).
לטענתו, בינואר 2008, עת עברה רשות השידור לשידורים דיגיטליים, הציוד שברשותו הפך למתאים לקליטת שידורים אלה, אולם כדי לקלוט אותם בפועל, עדיין היה צורך בכיול הציוד תוך כדי שימוש בידע מקצועי שאינו נחלתו של ההדיוט.
רק בספטמבר 2008 מצאו ילדיו של המבקש הוראות לכיול המכשיר באינטרנט ומאז - הוא קולט את שידורי רשות השידור (ערוץ 1 וערוץ 33) בהצלחה.
לתמיכה בטענותיו אף הגיש תצהיר של התקין המקצועי של אנטנות לוויין לקליטת שידורי טלוויזיה, שהתקין את הציוד בבית התובע ואף כייל אותו. הוא העיד כי בלא ביצוע הכיול לא היתה בבית האיש אפשרות קליטה של שידורי רשות השידור.
אין קליטה? בעיה שלך
ברשות השידור הגישו לבית המשפט תצהיר של מנהל מחלקת הגבייה, שטען שאין חשיבות לאופן או לשיטת השידורים לצורך החיוב באגרה. כלומר, לפי האיש החיוב הוא פונקציונלי. רק אם ישנה יכולת קליטת שידורים, תוך כדי פעולות שגם הדיוט יכול לבצען ולפי רשות השידור החיוב הוא פורמלי: די בהחזקת מקלט כדי להקים מקור לחיוב באגרה.
השופטת אנה שניידר עיינה בחוק רשות השידור ובתקנות רשות השידור (אגרה בין החזקת מקלט טלוויזיה) לחיובו של אדם באגרה.
רשימת הפטורים מתשלום אגרה, הקבועה בתקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדה), התשל"ד-1974, מהווה רשימה סגורה של מקרים בהם לא תוטל אגרה. מקרה של חוסר אפשרות לקלוט את שידורי הטלוויזיה של רשות השידור, איננו כלול בה.
השופטת הכריעה כי העובדה שהתובע בחר מטעמיו שלו להשתמש בציוד שהיה צורך להתאימו לשידורי רשות השידור ולא ראה לנכון לעשות כן, איננה פוטרת אותו מחובת תשלום האגרה.
השופטת ציינה כי "אילו התכוון המחוקק לפטור אדם מהאגרה במקרה של חוסר אפשרות לקלוט את שידורי רשות השידור עקב סוג המיכשור המצוי בביתו - הוא היה מסדיר נושא זה במפורש בחקיקה. הואיל ולא נקבע בחוק פטור כאמור - משמע שאין המבקש פטור מן האגרה".
לפיכך, הבקשה נדחתה והושתו על התובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500שקל.
