באייר - עבורנו זה כאב ראש, בשבילם - רווחים

קופסת אספירין בגודל בניין בגובה 166 מטר - כך חגגה חברת באייר הגרמנית את יובל המאה להמצאה החשובה ביותר שלה, האספירין, במארס 1999. 50 איש התקינו את מבנה הקרטון על בניין המשרדים של החברה בלוורקוזן, גרמניה.
האספירין יצא לשוק ב-6 במארס 1899 כתרופה לשיכוך כאבים, בעיקר כאבי ראש ומיגרנה. התרופה, שנרשמה בשם מותג על-ידי באייר, חברת ענק לצבעים, פיתוחים כימיים ותרופות, כונתה בסוף המאה ה-20 התרופה של המאה". מקור השם אספירין נובע, לפי גירסה אחת, מצירוף אותיות של מרכיבי התרופה. לפי גירסה אחרת היא נקראה על-שם הקדוש הנוצרי מנפולי, סט. אספירינוס, פטרונם של הסובלים מכאב-ראש.

הוא עוד יפתיע

מאז יציאתו לשוק נערכו מחקרים רבים על האספירין, והוא התגלה גם כמונע התקפי לב, מחלות כלי-דם ואירועים-מוחיים. בדצמבר 1988 קיבל המיקרוביולוג האמריקני ד"ר פול שוונגר, מאוניברסיטת ניו-יורק את "עיטור החוקר הצעיר" בתחום מחקר האספירין כמונע סרטן, בעיקר סרטן המעי. מדי שנה מופיעים בכתבי עת רפואיים 3,500 מאמרים בנושא, ומדענים סבורים כי בתרופה יש מרכיבים נוספים שיפתיעו בכושר הריפוי שלהם את הרפואה המודרנית.
פרדריך באייר נולד בברמן, גרמניה, ב-1825, למשפחת אורגי משי, סוחרי בדים וצובעי בדים. בשנת 1848 פתח באייר חנות ובית מלאכה משלו. פרדריך ווסקוט, שותפו לעתיד, נולד ב-1821 כבנם של איכרים שהתפרנסו מצביעת כביסה במכבסה שהקימו. ווסקוט למד את טכניקת צביעת בדי כותנה. ב-1866 פתחו באייר ווסקוט בית מלאכה לצביעת בדים. הם השתמשו בהמצאת האנילין המופק מפחם, של הכימאי פרדיננד רנג מהמבורג, שאיפשרה לראשונה גם לפשוטי העם ללבוש בגדים צבעוניים.
ב-1870 קמו מתחרים צרפתים לתעשיית באייר הגרמנית. תעשיית הבדים הידועה והמשוכללת מליון, צרפת, גילתה אף היא את סוד ייצור הארגמן הסינתטי בעזרת הכימאי עמנואל וירגין. ב-1868 הצטרף שותף נוסף לבאייר-ווסקוט, הכימאי קרל רמפף, שידע לצבוע בדים בשיטה חדשה באמצעות אליזרין. באותה שנה הופיעו הפוסטרים הראשונים של באייר, שפרסמו את האנילין והאליזרין כבסיס הצבעים של החברה. קרל רמפף ובתו של
פרדריך באייר נישאו ויצאו לארה"ב. באלבני, ניו-יורק הם הקימו בית המלאכה הראשון לצביעת בדים בשיטת באייר.
ב-1874 החזיקה באייר בנתח של 74% מתעשיית ייצור הצבעים. החברה פתחה סניפים במוסקבה, וכן בליל, צפון צרפת. במעבדות באייר מפתחים עוד מוצרים ורושמים פטנטים: המצאת הווניל הסינתטי, למשל, בשילוב עם וניל טבעי, לתעשיית המאפים ולמאפי הבית. עד 1930 פיתחו במעבדות החברה בין השאר גומי סינתטי, תרופות כימותרפיות לטיפול בגידולים ממאירים, צבעים לתעשיית העור, ועוד.
שנות ה-70 של המאה ה-19 נתנו את האות לסדרת פיתוחים בתחום הצבעים הסינתטיים. באותן שנים הצטרפו להנהלת החברה בני הדור השני, במקביל לפטירתם המייסדים.

מי אחראי להמצאת המאה

צוות של שמונה חוקרים עבדו על פיתוח משכך הכאבים שלימים נקרא אספירין. כממציא האספירין מצוין בספרי החברה שמו של פליקס הופמן, כימאי ומוסמך לרוקחות ממינכן, שלא היה יכול לשאת את כאבי השיגרון של אביו וערך ניסיונות בסליסיליק אסיד, תרופה שגרמה לבחילה למשתמשים.
לפי הגירסה הרשמית של באייר, עבד הופמן יחד עם היינריך צרסר, שכיהן כראש מעבדה בחברה. יחד גילו את האסטילסליסיליק אסיד ASA, שבדחיסות לאבקה התגלה כתרופה עמידה בכל מזג אוויר, בעלת חיי מדף ארוכים, משככת כאבים ולא גורמת לבחילה. לפי הגירסה הרשמית, סיים הופמן את מחקריו בתחום האספירין ב-10 לאוגוסט 1897, ועוד שנתיים עברו עד שנרשמה בשם המותג והחלה להימכר באריזות עם הכיתוב והלוגו של באייר שלא השתנו עד היום.
אלא שיש חולקים על הגירסה הרשמית. חוקר אמריקני בשם ד"ר סניידר, שבדק את תולדות התגלית, הגיע למסקנה כי ממציא האספירין לא היה הופמן, שאמנם עבד בתקופת רישום האספירין ויציאתו לשוק בבאייר - אך הועסק כמשווק תרופות. ד"ר סניידר, שקיבל רשות לעבור על ארכיוני החברה, מצא כי הרישום בנוגע לאספירין היה שטחי באופן שמנוגד לשיטת באייר לתעד כל מסמך וכל תהליך. במהלך מסעו אחר האספירין הגיע ד"ר סנידר, לנכדיו של ארתור אייכנגרין, שהובילו אותו אל מסמכים ותיעוד המוכיחים כי הוא-הוא ממציא האספירין האמיתי. אייכנגרין החל לעבוד במעבדות באייר בעשור האחרון של המאה ה-19, והיה אחראי ל-100 פטנטים רשומים של החברה. אלא שעם עליית הנאצים לשלטון, פוטר אייכנגרין היהודי מהחברה, ב-1933.

שיתוף הפעולה עם הנאצים

אייכנגרין דווקא העריץ את היטלר ולא חשש מהמשטר הנאצי, אבל שולח למחנה ריכוז. עיתונאי יהודי שפגש אותו שם ראיין אותו, וקיבל הסבר מפורט על המצאת האספירין. בסוף המלחמה חזר אייכנגרין, ששרד, לברלין ההרוסה, ניסה להמשיך את חייו ואף הקים מעבדה בדירה בה התגורר, עד שנפטר ב-1949.
במסמכים שמצא ד"ר סניידר בארכיון באייר, מצוי מכתב שכתב אייכנגרין לבאייר ב-1949 בעניין הזכויות על גילוי התרופה. סניידר מצא את מכתב התשובה, שהציע סוג של פשרה, אבל הוא לא נשלח, ונשאר בארכיון.
בזמן שאייכנגרין ישב במחנה הריכוז, העמידה באייר את מעבדותיה לרשות הנאצים. יושבי המחנות שימשו את חוקרי באייר וחברות אחרות כחיות מעבדה. בין השאר ניסו עליהם נסיוב חיסון נגד טיפוס, והזריקו להם את חיידקי המחלה. במקרים אחרים קנו מדעני באייר נשים מן המחנות, כל אחת ב-170 מרק, כדי לנסות עליהן נסיובים מסוגים שונים. 35 אלף בני אדם לפחות מתו מניסויים אלה.
ב-1947, במסגרת משפטי נירנברג נגד פושעי המלחמה הנאצים, ישבו על ספסל הנאשמים גם מנהלים מבאייר, יחד עם אנשי חברות תרופות אחרות שהיו אחראי לניסויים בבני אדם. 13 מתוך 23 נאשמים נמצאו אשמים ונשלחו למאסר.

מחזירים תרופה, סוגרים מפעלים

לאחר המלחמה הוקמה באייר מחדש, ושיקמה את המפעלים שהופצצו ב-1944 על ידי בנות הברית. החברה, בהנהגת נשיא חדש בשם אולריך הברלנד, חזרה להיות גורם מוביל בשוק, ואחראית בין היתר על המצאת הסיליקון, לוחות פלסטיק קשיח, פיתוח חומרי הדברה לחקלאות שאינם מזיקים לבני-אדם ועוד.
באייר משקיעה מיליארד דולר בשנה בפיתוח תרופות וכימיקלים, ועוד מיליארד דולר בפיתוח אמצעים לשימור הסביבה וטיהור מים.
באייר היא החברה התשיעית בגודלה בגרמניה, וה-170 בעולם. מחזור העסקים השנתי שלה מוערך ב-26.251 מיליארד דולר. בסוף השבוע ספגה החברה מכה קשה, בעקבות החזרת תרופה להורדת כולסטרול למפעל, אחרי שזו קושרה למספר מקרי מוות בארה"ב. החברה הודיעה כי תפטר 1,800 עובדים ותסגור 51 מפעלים.

עוד כמה דברים

עוד 2 תרופות של באייר שייכות לקבוצת "תרופות המאה ה-20": סולפא, תרופה נגד זיהומים, ואלקא-זלצר, תרופה נגד צרבת.
ניל ארמסטרונג וחבריו לנחיתה ההיסטורית הראשונה על הירח לקחו עימם אספירין.
בארה"ב צורכים שמונה מיליארד כדורי אספירין בשנה.
בספטמבר 2001 תונפק באייר לראשונה בבורסה של ניו-יורק.