לזכר הלל קוק

המחזאי האמריקני הנודע בן הכט, אחרי פגישתו הראשונה עם הלל קוק - או בשמו המחתרתי פיטר ברגסון - כתב: "יום אחד הלכתי ברחוב ונתקלתי בהיסטוריה". יוסף אגסי, הפילוסוף הנודע שכתב ספר חשוב הנקרא "בין דת ללאום", שבו מנותחת גם משנתו של קוק, מצטט את ברטרנד ראסל: "הכלל הראשון שהוגה רעיון חדש הנו כה הרבה לפני זמנו שהכול סוברים כי הוא שוטה. כך שהוא נשאר בצל ונשכח מהר. אחר כך, בהדרגה, העולם מוכן לרעיון והאדם המצהיר אותו ברגע המוצלח מקבל כל הזכות לעצמו". הלל האיש היקר מת בלי לקבל את הזכות הזאת .
קוק היה נצר למשפחת רבנים מפוארת. הוא הצטרף למקימי האצ"ל ב-1937 ועסק בעלייה בלתי-לגלית שקדמה לזאת של ההגנה. הוא נסע יחד עם ז'בוטינסקי לאמריקה, המלחמה פרצה והוא נתקע שם. כאשר החלו להסתנן הידיעות על ההשמדה, נחרד. המוסדות היהודים ניסו לא להשמיע קול. באמריקה שררה אנטישמיות. קוק טען מאוחר יותר שניתן היה להציל מיליון וחצי יהודים, ויש על כך קבלות בספרים שהוא מתואר בהם כMAN OF HISTORY-. אבל הספרים באמריקה, לא כאן.
הממשל האמריקני פחד ממה שיקרה אם ינצלו יותר מידי יהודים, משום לא ידע מה לעשות בהם, כשם שהבריטים לא רצו אותם בבריטניה או בארץ ישראל. מר פיילי, איש יקר, לא יהודי, שהיה סגן שר האוצר האמריקני, הזדעזע ממה ששמע מקוק והתחיל לפעול. שנים מאוחר יותר אמר בראיון שהאמריקנים והאנגלים עשו כל שביכולתם לא להציל יהודים. קבוצת קוק-ברגסון שהקהילה היהודית החרימה מפחד, גרמה ללחצים על הקונגרס ועל הסנט, ובלית ברירה הקים הנשיא רוזוולט ועד שידון בעניין היהודי. קוק התנפל על הוועד הזה, פיילי תרם את השיניים וראול ולנברג עבד בשליחותו בהונגריה. וכנגד כל המוקשים של הממשל האמריקני, הבריטים ומנהיגי הקהילה היהודית, גרם הוועד גרם להצלתם של בין מאה אלף למאתיים אלף יהודים. יקצר המצע מלתאר איזה תפקיד מילא קוק בהצלת יהודים.
אחרי שנים רבות אמר לי קוק: "החמצנו את העתיד ביום שהוקמה המדינה, כי לא נחקקה החוקה שהובטחה במגילת העצמאות". קוק, שהיה ממביאי האונייה "אלטלנה", חשב כבר אז על מהפכה. הוא ישב עם בן-גוריון כדי למנוע את הפיצוץ. מנחם בגין התעקש והעמיד תנאים בלתי מתקבלים על הדעת והאסון קרה. יחד עם רעו, ערי ז'בוטינסקי, פרש מהכנסת הראשונה, באומרו שהיא אינה חוקית משום שבחרה את עצמה, ולכן כל הכנסות מאז ועד היום אינן חוקיות. אני זוכר איך בשנת 1989 אמר לי שהוא רק 99% מיואש, וזאת, אני מוכרח לציין, הייתה הכרזה אופטימית בשבילו. הוא צדק שבעים שנה, אבל האומה שהוא צדק בשבילה אינה מכירה אותו.
משנת קוק מורכבת מדי מכדי לכנס אותה במאמר קצר. הוא לחם כאשר לא הפרידו את האומה מהדת, כאשר יצרו את הבלבול בין לאום לזהות, הוא היה אחד המדינאים המקוריים ביותר בישראל המודרנית וטען שקיימת אומה ישראלית אבל היא אינה יודעת זאת. הוא גרס שישראל היא מימושו המדיני של העם היהודי ההיסטורי ושברגע שקמה ריבונות ישראלית אין עוד עם יהודי אלא יש דת יהודית שהיא אוניברסלית. הוא טען שישראל היא המדינה היחידה בעולם שאינה מכירה בלאומיות של אזרחיה, ומזה נובעים הבלבול והמשיחיות. בשביל קוק, ישראל הייתה מנדט יהודי שעוד צריך להתגשם. הוא ישב עצוב וכואב בתוך בועה של יאוש ושל החמצה, וחיכה וטען שישראל היא התאוקרטיה היחידה בעולם שהוקמה על-ידי חילונים.
שמעתי אותו מדבר יותר מארבעים שנה. איש יפה תואר ויפה נפש. הוא יכול היה להיות מנהיג אבל הוא לא ידע איך להיות ולא ידע איך לתפוס את הרגע, והיה חף מכל ידע אמיתי של יחסי ציבור. הוא בכה את בכי הארץ שאהב. בכה את בכי העם שאהב, אבל איש לא שמע ואיש לא הבין. הוא היה אחד האנשים המוחמצים בדורנו.