"אני לא משקיע בחברות כמו איי.סי.קיו"

תמימות דעים מפתיעה שוררת בין גידי גולדפינגר (42), מנכ"ל ובעלים של חברת קונספט שיווק, זכיינית לי קופר בישראל, לבין אחיו יאיר (30), שהיה ממייסדי מיראביליס, עבורה שילמה אמריקה און ליין 287 מיליון דולר במזומן בשנת 98'. שניהם מסכימים על כך שאחיהם, הבימאי ארנון גולדפינגר, שזכה באוסקר הישראלי עבור סרטו התיעודי "הקומדיאנטים", הוא-הוא האח המוצלח מבין הארבעה. "הוא הכי חכם, אבל הכי עני", אומר גידי בחיוך. הרביעית, אגב, היא אחותו התאומה של יאיר, שעובדת כרפלקסולוגית.
מאז שהתחלק בסכום הנאה עם שותפיו לדרך, אריק ורדי וספי ויסגר, הפך יאיר גולדפינגר למשקיע פעיל. בפברואר 99' הוא השקיע יחד עם גידי חמישה מיליון שקל בקונספט שיווק, אותה ניהל גידי מאז 95'. עד אז היתה קונספט בבעלות כור ואי.די.בי וסבלה מהוצאות מימון גבוהות מאוד. האחים רכשו 51% מהחברה, ויתרת המניות מתחלקת באופן שווה בין כור לאורמה, חברת ההשקעות של אי.די.בי. יאיר אינו מעורב בקבלת ההחלטות בחברה.
ההשקעה בחברה נעשתה במסגרת השקעה של כל בעלי המניות בסכום כולל של 12 מיליון שקל. ההשקעה אפשרה לנו לנהל את העסק פיננסית בצורה הרבה יותר נכונה, בלי טרדות יומיומיות כמו מאיפה להביא את הכסף ואיך לתת תשובות לבנקים", אומר גידי.
בראיון משותף לממון הם מספרים, שההחלטה להשקיע בקונספט התקבלה במשותף, אף שרוב הכסף היה של יאיר. כשהסיפור של יאיר במיראביליס הצליח, הוא לא שכח אף אחד, אומר גידי, קיבלנו החלטה משותפת בנוגע להשקעה. "לי קופר היתה אחת האופציות שאני רציתי והמלצתי, ולשם נכנס הכסף. אם הייתי צריך לגייס את הכספים האלה מכיסי, הייתי גומר את כל כספי, והסיכון היה גבוה מדי. כחלק מעסקת מיראביליס גם אני באופן אישי קיבלתי כסף. אז למעשה לא כל הכסף הוא ממנו. חלק הוא שלי".

גידי: יאיר נועד לגדולות, אני ההפתעה במשפחה

הגולדפינגרים משתדלים לא לערב את קשרי המשפחה עם הקשרים העסקיים, ובארוחות המשפחתיות הם לא דנים בנושאי עבודה. ובכל זאת, האם העובדה שהאח הקטן הוא העשיר מבין השניים השפיעה על מערכת היחסים שבין בכור לקטון. השניים טוענים שלא. "לא היינו מסכנים קודם, ואנחנו פחות מסכנים עכשיו", אומר גידי, אני אומר שהוא בעל ההון ואני בעל הניסיון. "חוץ מזה, הוא התחיל את הכול", מצטנע יאיר. גידי: את המחשב הראשון שלו הוא קיבל ממני כשהיה בן 11 או 12. זה היה דראגון, מראשוני המחשבים האישיים. כך שאני מחזיק לזכותי את האהבה שלו למחשבים".

היה משהו בילדותו של יאיר שיכול היה להעיד על העתיד?

גידי: "כן. הוא היה ילד מחונן ותלמיד מצטיין. גם יאיר וגם ארני (ארנון) היו מחוננים. מילדותם הם נועדו לגדולות. אני ההפתעה במשפחה".

למרות עושרם, הם לא אימצו הליכות פאר והם משתדלים לא לנקר עיניים. יאיר לבוש בפשטות היתרה שסיגלו לעצמם גאוני ההיי-טק ומעיד על עצמו שהוא טיפוס של ג'ינס". הוא לא נוהג לצאת לשופינג - את הבגדים שלו הוא רוכש במרוכז ב'לי קופר', בהנחת עובד מן המניין, 40%.
גם גידי הגיע לפגישה אתנו בחולצת טריקו אדומה ובג'ינס. זה אני, הוא אומר, אני לא אדם פורמלי. אני לא יכול לבוא לפגישה עם עניבה וחליפה כי אני מנכ"ל או בעלים של חברה. גם לדירקטוריון אני מופיע ככה. המעצב היחידי שיש לי בארון משהו שלו הוא הוגו בוס, והבגדים האלה משמשים אותי לחתונות ולאירועים פורמליים".
בני משפחת גולדפינגר מקפידים להדגיש שהם חונכו לצניעות ונשארו כך. כדי לחגוג את עסקת מיראביליס יצאה כל המשפחה - הסבא והסבתא, הילדים והנכדים - לנפוש בטוסקנה למשך שבוע. הם טסו במחלקת תיירים והתאכסנו במלון נחמד, לא מפואר. "אני יכול להרשות לעצמי הכול", אומר יאיר, "העסקה השאירה אותנו מספיק עשירים שיהיה לנו קשה לבזבז הכול אם נרצה. אבל לא חיפשתי שום דבר קריזיונרי. זה לא מושך אותי".
יאיר רכש מגרש ברמת-השרון בכוונה לבנות עליו בית. בינתיים הוא מתגורר בדירה משלו בתל-אביב. גידי בונה בית בהוד-השרון. ליאיר יש אופנוע כמעט בן עשר ומכונית בת שנתיים וחצי. גידי מסתפק ברכב בן חמש. גידי אוהב מאוד לרקוד ומצטער שאין מועדונים לבני גילו. יאיר יותר סולידי: "אני שונא את הדוחק ועשן הסיגריות. אני לא אוהב מקומות קלסטרופוביים, שיש בהם הרבה אנשים. אני נהנה מסרט טוב, מארוחה טובה או ממופע".
מייד אחרי עסקת מיראביליס סבל יאיר מהטרדה של מעריצות, שחיזרו אחריו בטלפונים ובמכתבים. הוא מעולם לא נפגש עם אף אחת. גידי: "תשמע, זה נורא סקסי - בחור צעיר כזה עשיר, נראה לא רע". יאיר: זה תלוי איך אתה בונה את זה. אם זה היה מעניין אותי, הייתי יכול בכיף להמשיך ולפתח את זה עוד ועוד וליהפך למיני-סלבריטאי. אבל זה לא מושך אותי".
גידי מרבה לנסוע למזרח הרחוק, שם נתפרים הבגדים של לי קופר. "פעם נכונה לו שם חוויה לא קלה: תמיד מזהירים מפני האוכל שם ויעצו לי להיזהר במה שאני מזמין", הוא מספר. "אבל לפעמים אתה לא מזמין - מזמינים בשבילך. פעם באיזה חור בסין הזמין אותי לארוחת צהריים איש מאוד מכובד, שהוא אחד מבעלי המפעלים. ואז הגיע לשולחן כלב שלם. זה היה קטע מאוד מביך, כי לסרב לסיני זה די בעייתי. אבל הרבה יותר בעייתי לאכול כלב. היה קשה מאוד לעמוד בשכנועים שלו לטעום, אבל לא אכלתי. הכלב נטרף. זאת היתה חוויה קשה. באותו לילה הרבה שינה לא היתה לי".

יאיר: אני לא משקיע בחברות כמו איי.סי.קיו

להוציא ההשקעה ברכישת הבעלות על קונספט, כל שאר ההשקעות של יאיר היו בתחום ההיי-טק, "לרוב בחברות בתחום הרפואה. שם היתרון היחסי שלי", הוא מסביר, יש לי הידע הטכני, שאמור לעזור. אני איש טכני במקורי - באיי.סי.קיו הייתי צ'יף טכניקל אופיסר (סמנכ"ל טכנולוגי). ויש לי גם את הקשר לשוק, שפתח לנו הרבה מאוד דלתות. אנחנו מופיעים בכנסים, מרצים, ומכירים הרבה מאוד גורמים בענף. אישית, השקעות שלי הן לא בחברות כמו איי.סי.קיו. הן בחברות שיש בהן מהיום הראשון מודל רווח מאוד ברור, מודל הכנסות מאוד ברור, והן מאמינות שהן יודעות איך לעשות כסף. המוצרים הם לא מוצרים לאתרי אינטרנט, לדוט-קומים ודברים כאלה. קהל הלקוחות העיקרי שלהן הוא לא חברות אינטרנט, פורטלים ואתרים, אלא חברות שכלולות ב-500 חברות התעשייה הגדולות בעולם".
"החברות שהשקעתי בהן עושות מוצרים שמקשרים בין התעשייה הישנה לתעשייה החדשה. לפני השקעה בחברה, אני קודם כל בודק את האנשים - אם אני מאמין שהם בכלל יוכלו לבצע את מה שהם רוצים לבצע ויבצעו את זה על הצד הטוב ביותר. הדבר השני שאני מסתכל עליו הוא הטכנולוגיה, והדבר השלישי הוא אם יש שוק למה שמנסים לייצר: האם אני מאמין שיש פה ביזנס, או במקרה שאין פה ביזנס - האם אני מאמין שיש פה חידוש".
בקונספט הוא השקיע מפני שגידי היה שם. היום הוא מרוצה מאוד. המחזור השנתי של החברה הגיע השנה ל-70 מיליון שקלים - עלייה של 15% לעומת השנה הקודמת, והיעד לשנה הבאה הוא לגרד את ה-100 מיליון. "זה מאוד מצחיק", אומר יאיר על השקעת הלואו-טק שלו, בכל החברות יש פיטורים - שם לא מפטרים. בכל המקומות יש הורדת משכורות - שם לא שמעו על הדבר הזה. בהיי-טק נאבקים - והחברה הזאת עושה כסף".

גם מיראביליס לא בדיוק זקוקה לרחמים.

"אם אתה מסתכל על החברה עצמה, זאת אחת הקניות הכי טובות של איי.או.אל. החברה עושה כסף, והרבה כסף. בראיון שסטיב קייס (יו"ר 'איי.או.אל טיים וורנר') נתן הוא חשף שאנחנו רווחיים כבר שלושה רבעונים (יאיר עדיין מעורב באיי.סי.קיו כיועץ במשרה לא מלאה), והיחס בין הרווחים להכנסות הוא מהטובים בתוך איי.או.אל. כלומר, הם מרוצים מאתנו וזה הכי חשוב, שכולם מרוצים מהעסקה. זה אומר שהעסקה היתה טובה. נכון שבאיזשהו מקום אתה אומר לעצמך, 'היה לי מזל', אבל זה לא רק מזל. זה היה המון חשיבה, ואני נותן המון קרדיט בתחום הזה ליוסי ורדי. אנחנו היינו פחות מנוסים בתחום הזה של עסקים".
יאיר צופה שהנפילה בשוק ההיי-טק תימשך. "זה לא יהיה חודש ולא חודשיים" הוא אומר, "זה יהיה עוד כמה שנים. האנשים יחזרו לשפיות מסוימת: חברות צריכות להרוויח, ואין יותר חלומות. מכירות של מיליארדי הדולרים - ייקח המון זמן עד שהם יחזרו, אם בכלל. לקנות חברה במיליארדי דולרים כשאתה לא מאמין שתעשה ממנה מיליארדי דולרים, רק בגלל שמתחרה שלך קנה - הדברים האלה לא יקרו יותר. רוב קרנות הון הסיכון לא משקיעות היום. כי לחלקן נגמר הכסף וחלקן נותנות דין וחשבון. אני במקומן הייתי עושה אותו הדבר בדיוק. אני, בניגוד לאחרים, מאמין שזה הזמן הכי טוב להשקיע, אבל יש הבדל בין אדם פרטי לקרן הון סיכון. קרן מחפשת את הביליון-דולר-קומפני. אם אין לה סיכוי בתיאוריה להיות ביליון דולר קומפני - זה פשוט לא מעניין אותם. קרן הון סיכון לא משקיעה סכומים נמוכים. היא משקיעה חמישה, שבעה, עשרה מיליון דולר בחברה. היא מנהלת כסף למשקיעים, והיא צריכה להחזיר את ההשקעה. לי אין צורך לתת דין וחשבון לאף אחד: הכול נשאר אצלך. הפסדת? הפסדת. הרווחת? הרווחת".

גידי: השגתי את הנקמה המתוקה שלי

לפני שהקים את קונספט היה גידי, במשך ארבע שנים וחצי, מנהל המכירות וחבר הנהלה בחברת טנגו מקבוצת כיתן, זכיינית ליווייס בארץ. את העובדה שפרש כדי להקים חברה מתחרה "קיבלו שם באלימות", כפי שהוא מגדיר זאת. "הערימו את כל הקשיים האפשריים כדי למנוע את ההצלחה. הם איימו שאם חנויות יחזיקו לי קופר הם יפסיקו למכור להן ליווייס. תבענו אותם בבית-משפט וזכינו ב-140 אלף שקל פיצויים בהסדר מחוץ לבית-המשפט. גם בקטע האישי ניסו להפריע: חסימה של פיצויים וביטוחי מנהלים שהגיעו לי. בסוף קיבלתי את זה, אבל רק אחרי שפניתי לבית-דין לעבודה. אמרתי בצורה ברורה לשמי אלחלל ולעזרי גונן (אלחלל היה מנכל טנגו, והיום הוא מנכל חברת סיוון הדרכה מקבוצת פורמולה, גונן הוא מנכל כיתן - צ.כ), שסיכמתי עם לי קופר, ושמצדי אני מוכן לעזוב באותה שנייה. הם החזיקו אותי עוד ששה שבועות לחפיפה ועד שמצאו מחליף. הייתי האיש החזק בטנגו, ואלה היו הימים שבהם טנגו היתה בשמים: לא היו מתחרים, כל מתחרה נרמס, ולמוצר היה ביקוש חסר תקדים שלא היינו מסוגלים לעמוד בו".
את שמי אלחלל הוא פגש אחר-כך שוב: "צחוק הגורל הוא ששנתיים אחר-כך אלחלל, שכל-כך התנכל לנו, נעשה המנהל המסחרי במשביר לצרכן, ונהיה האוהד הכי גדול שלנו. הרבה בזכותו קיבלנו את הפינות הכי טובות בחנויות. הוא פתאום מאוד העריך את מה שנעשה עם לי קופר".
היה זה שיעור מעשי על עולם העסקים. גידי: למדתי שאין סנטימנטים ושיש הרבה טיפשות וצרות עין. המלחמה צריכה להיות על המדף. מי שיותר טוב, מי שיותר אטרקטיבי לצרכן, הוא זה שצריך להימכר. אין לחסום. אני היום לא חוסם אף אחד. הבעיה בטנגו היא שהם לא ידעו מה זה תחרות, כי היינו לבד. גם כשאני הייתי בטנגו לא ידעתי מה זאת תחרות. הנקמה המתוקה שלי היום היא שאני מוכר הרבה יותר מהם. אני מותג הרבה יותר מבוקש מהם. מחזור המכירות שלי יותר גדול משלהם ומספר היחידות שאני מוכר בשנה יותר גדול משלהם. אני ידעתי שזה מה שיקרה. כשישבתי אצל עזרי במשרד אמרתי לו: 'עזרי, זה ייקח שנתיים ואתה תראה מה זה לי קופר'. זה לקח טיפה יותר, אבל היום הוא יודע מה זה לי קופר ואני חושב שבסתר לבו הוא גם מעריך את זה, לא שזה מעניין אותי אם הוא מעריך את זה או לא".

תהיה מסוגל לעבוד איתו שוב?

לי אין שום בעיה, אבל נראה שהוא לא מסוגל לעבוד איתי. נתנו זיכיון משנה לגרביים לחברה בארץ, והרשת היחידה שלא הסכימה להכניס את הגרביים של לי קופר היא כיתן. אולי זאת הדרך שלהם להחזיר לי".
קסטרו-מן מסתערת במרץ על אותו קהל יעד שאליו מכוונת לי קופר.קסטרו-מן מציגה ליין יותר נקי, מיין-סטרים ואלגנטי, שמיועד ליציאה בערב. האופנה שלנו היא הרבה יותר פרועה, עכשווית וטרנדית. קסטרו-מן נותנת קופסה מאוד יפה לתוכן פחות איכותי. החנות שלהם נראית יפה מאוד. מבחינה עיצוב בית, הם העתיקו יפה את בננה ריפבליק. אבל כשאתה בא למוצר, פתאום אתה רואה שהוא זול. ובטקסטיל אין המצאות, כולם קונים מאותם מקומות, לכולם יש את חבורת הספקים בסין, המחירים ברורים לכולם: כשאתה משלם זול יותר אתה מקבל איכות פחות טובה. אני לא אומר שהוא איכות רעה, אבל הוא בהחלט לא האיכות של לי קופר. האמת היא שאני קצת מופתע מההצלחה של קסטרו-מן. לא חשבתי שהגבר ירוץ כל-כך אחרי מותג שמזוהה כל-כך עם מותג נשי. חלק גדול מהחדירה שלהם היא בזכות המתקפה השיווקית. אני לא זוכר קמפיין בהיקף כזה לגבר. את רוב תקציב קסטרו נשים הם העבירו בחורף שעבר לקטע הגברי".

המכירות שלכם נפגעו כתוצאה מהחדירה של קסטרו-מן?

"לא. גם השנה, שהיא שנה קשה, אנחנו גדלים במכירות. אין ספק שקסטרו-מן מאוד מעודדת את הקטע האופנתי אצל הגבר, אבל היא עדיין בגבולות שלה: מאוד גיי. אני לא מאמין שתהיה לה הצלחה בג'ינס. בג'ינס מחפשים מותג, לא משהו שמחקה מותגים. היום הג'ינס נתפס כמוצר טרנדי, אופנתי, עכשווי ומשתנה. ליווייס לא עושה חיל, כי היא התנתקה מהצעירים. ולא רק היא, הג'ינסים האמריקאיים בכלל. הקאובוי מ-1850 ומשהו הזדקן. הוא כבר לא דמות לחיקוי. גם קשה היום להביא מוצר כמו שהוא לארץ ולצפות שיצליח. והעדות לכך היא מותגים כמו 'סטפנל' ו'גס', שהקולקציות שלהם לא מתאימות לטעם הישראלי. זו הסיבה שקסטרו-מן וקרוקר מצליחים: הם מייצרים בעצמם את המוצרים ויכולים להתאים את עצמם לטעם הישראלי".

גם סליו מנסים לנגוס בפלח השוק שלכם.

זה סתם מוצרים, בלי הרבה מעוף, זולים ונראים זול, יורמיים ולא טרנדיים. סליו הוא ברמה של פוקס, של כל אלה שהם בזארים קניוניים, לא מותג שיבנה לו אימג' סוחף. אני לא מאמין שתהיה להם הצלחה, בטח לא כמו של קסטרו-מן".

המתחרים: ההצלחה שלנו מעבירה את מנכ"ל לי קופר על דעתו

תגובת דניאלה רייזנבך, דוברת חברת סליו ישראל: "חברת סליו ישראל מברכת את מנכ"ל לי קופר בשנה טובה וחג שמח. אנו מבינים את תסכולו. בכל פינת מכירה של סליו ספורט בחנויות מגה ספורט, המכירות של המותג סליו מהוות פי-שלושה ממכירות לי קופר".
דובר קסטרו-מן מסר בתגובה: "נראה שההצלחה ההיסטרית שדוחפת את כל הגברים בישראל לרכוש מהמוצרים המדהימים של קסטרו-מן, והתשואות והביקורות הנפלאות להן זוכה החברה, מעבירות את מנכ"ל לי קופר על דעתו. ההצלחה מדברת בעד עצמה, ומעבר לכך אין יותר להוסיף".