אדם פוגש אדם

האם אפשר להעלות על הדעת גלולות נגד בדידות? מטופלת אחת פנתה לפסיכיאטר, שהכירה והעריכה אישית ומקצועית, והתאכזבה מאוד כשרשם לה פרוזאק, בעוד היא מתלוננת על בדידות. נכון, דיכאון הוא תעתוע כפול (לפחות): הסובל ממנו זקוק במידה נואשת לחברת אנשים, עד כדי כך שהוא פגיע לכל דבר שהם אומרים, אך התנהגותו מרחיקה אותם ממנו. יש, איפוא, היגיון להשקיט את הסימפטום באמצעים כימיים, כדי שהאדם יוכל ליצור קשר פחות מעיק עם סביבתו. ובכל זאת, שליפת הארסנל הכימי כאמצעי ראשון לטיפול בבדידות גרם למטופלת להפסיק את הטיפול. לאחר קריאת ספרו של יורם יובל, נראה לי כי הוא אינו נמנה עם סוג זה של פסיכיאטרים.
את הספרים על טיפול פסיכולוגי ניתן לחלק לשלושה סוגים עיקריים: מדריכים לעזרה עצמית, הצצים כפטריות לאחר הגשם, רמתם לרוב נמוכה ופשטנותם מקוממת; ספרים מקצועיים הפונים לקהל הרחב ולאנשי המקצוע, שעשויים לשרת היטב את האחרונים ועלולים להיות סבוכים מדי עבור הראשונים; וז'אנר נדיר יחסית, המורכב מסיפורים על המתרחש בחדר הטיפולים (למשל 'תליין האהבה' של ארווין יאלום), וכאן יכולתו של איש המקצוע לכתוב פרוזה ו'להגניב' לתוכה עקרונות תיאורטיים שונה מאוד מכותב לכותב. 'סערת נפש' שייך ללא ספק לז'אנר הזה.
לספר שלושה שערים: פסיכולוגיה, שבו מציג יובל את סיפורי הטיפולים השונים; פסיכיאטריה, שבו מוצגים הטיפולים שבהם שילב יובל טיפול תרופתי ופסיכותרפיה; ומדעי המוח, שבו מובא הסבר ביולוגי לפונקציות שממלא המוח בהפרעות נפשיות, תוך הדגמות מסיפורי הטיפולים.
הכשרתו הרב-תחומית של יובל, בקיאותו בשיטות טיפול שונות ונכונותו ליישמן במטופל, בולטות לכל אורך הספר. סיפורי הטיפולים נוגעים באושר, במשמעות החיים, בפרפקציוניזם (יותר ויותר מחקרים מצביעים על כך שתכונה זו, המוערכת מאוד בחברתנו ההישגית, היא מקור לא אכזב להפרעות נפשיות רבות), בתעוקה פוסט-טראומטית, בהעברה (נטיית המטופל להשליך על המטפל דמויות משמעותיות מחייו) ארוטית, בהתקפי חרדה, בהפרעות אישיות גבולית ובפשר החלומות. הסיפורים קולחים כמו מאליהם, המספר קשוב לעצמו, למטופל ולקורא כאחד, והצורה העדינה שבה שוזר יובל הסברים תיאורטיים עם שיטות טיפול - אם על ידי הערות שוליים קצרות, שהן מעט המכיל את המרובה, ואם על ידי הפסקות מתודיות קצרות - ראויה לכל שבח. מיפגשים של אדם עם אדם.
נקודת תורפה בספר היא היעדר רשימת מקורות (ולאורך הספר מצוטטים תיאורטיקנים רבים מאוד), מפתח ואפילו תוכן עניינים. קשה להניח שזה מעשה הזנחה. סביר יותר לשער, שמתוך רצון לתקשר עם הקורא על ידי הנאראטיב בלבד, חשש המחבר שקיומם יפגע בפרוזה שכתב. ולמרות זאת, נראה לי שרשימת מקורות ומפתח היו מעניקים לספר ערך מוסף.
ד"ר גידי רובינשטיין הוא פסיכותרפיסט ומרצה בכיר לפסיכולוגיה במיכללה האקדמית, נתניה.

יורם יובל, סערת נפש, קשת, 384 עמ'

(מתוך מוסף הספרות של "ידיעות אחרונות")