"המוקצה" - בגידה כביטוי של זרות
ספרו המערער והמצוין של ג'ון באנוויל מסכם את תהפוכות המאה, ואת חייו של איש אחד
המשוררת הקנדית אן קארסון כתבה באירוניה על מסע שלה לרומא, "כל זר הוא נבל במובן האמיתי". הסופר ז'אן ז'אנה התחבט בניסיונות להציג את הבגידה, כמו את ההומוסקסואליות וחיי הפשע, כעמדה אסתטית. ובין שני קטבים אלה מתנודד הרומן המערער והמצוין "המוקצה" של ג'ון באנוויל, שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד / סימן קריאה.
אדם שאין לו עוד מה להפסיד
ויקטור מאסקל הוא המוקצה, זה שאין לגעת בו מחמת מיאוס. לא תמיד היה מאסקל מוקע ושנוא. רק כשהוא בשנות השבעים לחייו מסתבר לציבור האנגלי כי ויקטור מאסקל, בעל תואר אבירות ופרופסור לאמנות, שימש שנים רבות כמרגל לטובת הגוש המזרחי. המהומה הציבורית מונעת ממאסקל לצאת מביתו. סופרת בשם ונדלור מוצאת בו עניין מעמיק ומבקשת לכתוב את סיפורו. בזמן שהוא מתכונן לספר לה אותו, הוא מגלה שהוא כותב את זיכרונותיו. זיכרונות מפוכחים של אדם שאין לו עוד מה להפסיד. מאסקל היה עד לכל המאורעות החשובים שעברו על אירופה במאה העשרים, והוא סוקר את האירועים מן הצד, בחוסר רחמים ובלא נימה של התנצלות.
משמעותה של בגידה במולדת
הוא עובר בקפיצות כרונולוגיות על חייו, על ילדותו כבן לכומר בצפון אירלנד, על אחיו המפגר, על התאווה שלו לאמנות, על נישואיו המתמיהים, שנעשו בחטף, לוויויאן, בתו של המו"ל שלו, על אהבתו לאחיה ועל מאהביו, ועל ההתגייסות הנלהבת שלו לשורות הקומוניזם ולשורות הצבא האנגלי במקביל, על חיי ההוללות הפרועים שלו בשנות מלחמת עולם השניה יחד עם שאר בני חבורתו שלימים נודעה בשם "מרגלי קיימברידג'", בשל העיסוק המשותף לכל חבריה, הוא מספר על צביעותם של חיי הפוליטיקה ועל היכרותו עם מרגלים נוספים. לאורך כל הרומן הוא עוסק במשמעות הריגול בחייו, ובמשמעותה של בגידה במולדת ובמשפחה.
לא ראה את התמונה השלמה
בניגוד למה שנהוג לחשוב על תומכי הקומוניזם בימים שבהם סטאלין כונן שלטון טרור מזעזע, מאסקל איננו עיוור ואיננו פתי. הוא מבקר ברוסיה ורואה את הנזקים ואת העולם העגום שכוננה המהפכה שבה האמין, ועם זאת, הוא מחליט לרגל לטובת הסובייטים. במבט ראשון נראית דמותו של מאסקל רוויות סתירות, אולם עם ההיכרות איתו, נעשית המלאכה של פיוס הניגודים לחלק מכריע בהבנת הסיפור. בקריאת הסיפור כרוכה מלאכה בלשית מסוימת. באנוויל מנצל את מבנה ספר הריגול. לקראת סופו של הספר, מתברר למאסקל שגם הוא לא ראה את התמונה השלמה ובנוסף לכל המרגלים הגלויים, היה מרגל סמוי, ידיד שבו לא חשד.
עולם רגשי סבוך
ויקטור מאסקל הוא אינטלקטואל מרשים. כל החוויות שלו מסוננות דרך ידע תרבותי נרחב שרכש. מן הפסקה הראשונה מכניס מאסקל את הקורא שלו בסוד השכלתנות המפותחת שלו. וכאשר הקורא מתפתה להאמין שהוא מוגן מפני וידויים רגשיים, נפער לפניו עולמו הרגשי הסבוך של מאסקל, עולם שאולי מאסקל עצמו, ששבוי בלהט התבונה שלו ויכולתה לפענח את המציאות, אינו מודע לו עד הסוף. הוא מציג את ילדותו, נישואיו, פרשיות האהבים שלו באותם יובש וקור ועובדתיות שבהם הוא מדבר על עסקי הריגול שלו ועל הקריירה שלו ואת התלהבותו מהתמונות מדויקות הקווים של פוסיין.
אאוסטסיידר בכל אספקט
הסבך הרגשי לא נגלה באף אחד משני הצדדים של חייו של מאסקל, המשפחתי והפוליטי, אלא בחיבור המיוחד ביניהם. "המוקצה" נע בשני קווים מקבילים: הוא ספר שמסכם את התהפוכות האידיאולוגיות של המאה העשרים. והוא ספר שמגולל את הביוגרפיה של זר מוקע. הבחירה המבריקה לשדך בין השניים היא שיוצרת את הסיפור האמיתי. מאסקל הוא אאוטסיידר בכל אספקט, הוא הומוסקסואל, קומוניסט, וגרוע מכך, אירי בחברה אנגלית, שמשקיעה מאמצים רבים בכדי לשמור על החזות המוסרנית שלה. מעל הכל הוא שוטח בסיפור שלו את המשמעות הרגשית והמנטלית של היות זר, ואת הקשר העמוק של הזרות עם החיים הסודיים והאפלים ועם תחושת הבגידה התמידית. למעשה, קשה שלא לתהות על שני דברים: ראשית, האם בסופו של דבר הבגידה של ויקטור נובעת ממניעים אידיאולוגיים או שמא היא ביטוי במישור הפוליטי לזרות הגדולה שהוא חש? ושנית, האם אין בהכרעה לגבי מעמד הבגידה של מאסקל בכדי לבחון מחדש את המאה העשרים?
אנחנו האידיאולוגים מרבים להתנודד
מעבר ליכולות שלו כמספר, לבאנוויל יש את הכשרון מעורר הקנאה לנסח תובנות בחדות ובקצרה, מהן קולעות ומהן מלאות שעשוע מריר, במיטב מסורת השנינויות של אוסקר ויילד. "המוקצה" גדוש באבחנות שגלומות במשפטים כמו, "כדי להשתלט על עיר שאינה עירך, עליך קודם כל להתאהב שם." או "הוא ניחן בסקרנות כנה לאנשים – אפיון מובהק של סופרים מסוג ב'." או "אם לא הוני, אז בודאי אוסטרי – על כך פנים, מאיזו ארץ דוברת גרמנית; התוגה הזאת, המיית הנפש הזאת, הן נחלתם של מי שגדלו על מילים מורכבות." או "אנחנו האידיאולוגים מרבים להתנודד". אבחנות שכמו זיכרונותיו הבהירים של ויקטור מאסקל, נחקקות בתודעה.
"המוקצה", ג'ון באנוויל; תרגום: אלינוער ברגר; הוצאת סימן קריאה