הפועל ת"א - צ'לסי: קרקס האשליות

לא ברור מה בדיוק גרם לאלפי אוהדים לרכוש כרטיסים לשערים השונים של איצטדיון בלומפילד ולהגיע הערב למשחק גביע אופ"א בין הפועל תל אביב לצ'לסי האנגלית. יהיו סיבותיהם של אותם אוהדים אשר יהיו, סביר מאוד להניח שרבים מהם יתאכזבו. מי שלמשל מפנטז על פייט שהאדומים יתנו לחבורת המיליונרים של קן בייטס, יחזה לכל היותר בניצחון יעיל של האנגלים; מצד שני, מי שבא כדי לראות קבוצת כוכבים בסדר גודל עולמי יתאכזב נוכח המיליונרים הלונדונים המזדקנים והשבעים. אפילו מי שסתם הגיע בשביל מעט כדורגל טוב, יקבל בונקר מתוגבר של הפועל מול צ'לסי שתרצה ניצחון מינימלי.

מכונת אכזבות משומנת

צ'לסי, עם כל הכבוד, היא לא יותר מקבוצת פרמייר ליג טובה ויציבה. גם שיק צפון-לונדוני וליגיון זרים מפואר לא יוכל להסוות זאת. נכון, יש לה מספר שחקנים שיכולים לשחק גם בקבוצות העל של אירופה (וחלקם אפילו שיחק בהן), אבל בתור קבוצה, צ'לסי היא מכונת של אכזבות. בטח ביחס לתקציב המפוצץ (75 מיליון דולר) של המועדון.
מלבד שתי זכייות סתמיות בגביע האנגלי והקמפיין המוצלח שהביא למועדון את גביע אירופה למחזיקות ז"ל, אין לצ'לסי ברזומה הצלחות ממשיות. יו"ר חסר הסבלנות, קן בייטס, רוצה להפוך את צ'לסי לקבוצה הטובה בעולם. רצון הוא אולי דבר יפה, אבל שחקנים כמו גרהאם לה סו, פרנק למפארד ואיידור גודיאנסון, לא יובילו אותו לאליפות אנגליה או לליגת האלופת גם בעוד מאה שנה.

הפליטים, שכירי החרב והזקנים

הסגל של צ'לסי, כאמור, הוא רב לאומי, אבל בנוי רובו ככולו על שחקנים שנמצאים מעבר לשיא, פליטים ממועדוני ענק או שכירי חרב מקצועיים שצ'לסי היא רק עוד תחנה בנדודיהם. עמונאל פטי למשל, שהגיע מברצלונה אחרי עונה שחונה, רחוק מאוד מהיכולת שהביאה אותו להרכב הפותח של נבחרת ה'טריקולור'; בדווין זנדן, שעלק תפס לרביבו את המקום בברסה, הציג יכולת חלשה והתרגל לישיבה על הספסל הקטלוני; ג'ימי פלוייד האסלבנק הוא שכיר חרב שכבר עכשיו מתכנן את החוזה לעונה הבאה; ומרסל דסאי, אד דה חוי וג'יאנפרנקו זולה, הרבה יותר קרובים לפנסיה מאשר לצמרת האירופית. גם הנציגות האנגלית הדלילה בקבוצה - פרנק למפארד וגרהאם לה סו, הם לא יותר מאשר אייל אלמושנינו ומשה גלאם, בהשוואה גסה לקולגות בכדורגל הישראלי.

לא אותה ליגה

עם זאת, ולמרות כל הביקורת כלפי הסגל, הבעלים והמנטליות, אין ספק שצ'לסי תחזור ללונדון עם מקדמה שתאפשר לה לנוח בגומלין. כמו שמצחיקה ההשוואה בין לה סו לרוברטו קרלוס, כך גם אפשר לגחך נוכח רצונם של שחקני הפועל "לעשות צרות לאנגלים". אם צ'לסי תחליט להתגונן, הפועל אולי תצליח להעביר כמה מסירות, אבל ההגנה, שכוללת את בבאיארו, מלכיוט וטרי הצעיר, לא תתקשה מול מילאן אוסטרץ' וסרגיי קלשצ'נקו הקהים. גם בצד השני של המגרש, לא ברור איך ההגנה האדומה תתמודד עם הכישרון והנסיון של החלק הקדמי של אנגלים, שכולל את זולה, האסלבנק, זנדן וחבריהם. מה שלא יהיה, צ'לסי לא תפסיד להפועל ת"א.

הצבע ינצח

אז ישנם אנשים שקנו כרטיסים להערב ובכל זאת יהנו, למרות התחזית הפסימית בכל הקשור למשחק עצמו ולתוצאה. מדובר באוהדי הכדורגל האמיתיים, שבשבילם איצטדיון מלא ואווירת כדורגל אמיתית הם הרבה יותר מ-0:1 קטן או הצגה מרובת שערים. אלפי האדומים שימלאו היום את בלומפילד, הם כבר המנצחים הגדולים של המשחק. לא המחירים המופקעים של תאומים, לא ההפסד הכמעט ודאי ולא היכולת הלא בדיוק מרשימה של הפועל בשלב זה של העונה, יפריעו להם לחגוג הערב. הם יגיעו בהמוניהם, ירעישו עולמות וינסו לערער במעט את הדומיננטיות הצפויה של צ'לסי. בכל מקרה, לנכדים שלהם הם יוכלו לספר שהם ראו את צ'לסי בגודל טבעי.