ישראל נפרדה מרחבעם זאבי

אלפי בני אדם, בהם אישי ציבור, בני משפחה וחברים, באו אתמול (יום ה') לבית העלמין בהר הרצל בירושלים, כדי להביא למנוחת עולמים את השר רחבעם זאבי, שנרצח על ידי מחבלים פלסטינים.
שמונה מאלופי צה"ל נשאו את הארון, שעבר דרך רחובות ירושלים, והניחו אותו ליד הקבר הפתוח. האלמנה יעל זאבי ובני המשפחה התייפחו ארוכות ליד תלולית העפר. סוף, נכדו של זאבי, הספיד אותו ליד הקבר: "יש אנשים שבשבילם אתה כבר איננו - אבל אנו נמשיך לחיות אותך יום יום. לוחם החירות, מייסד המולדת, אבל לפני הכל איש משפחה - סבא. באת לבקר אותי בסיום קורב קצינים, והצדעת לי. אלוף במילואים מצדיע לסגן משנה. היום, סבא, אני מחזיר לך חיבוק, נשיקה והצדעה".
יפתח פלמ"ח, בנו של זאבי, פנה לאביו בדבריו: "מוכשר שכמוך. יכולת לתפוס כל תפקיד ממלכתי, אבל לא היית מוכן לשלם את האתנן ונשארת מחוץ לעשייה. הנאמנות לארץ ישראל והמתיישבים ביש"ע גברו בעיניך על מנעמי השלטון. הערצתי אותך פעם נוספת השבוע, אלוף שלי. ואתם, שרצחתם את אבא שלי, אתם תושבים זמניים בארץ כנען. אני מודיע לכם שאנחנו נשארים, כי זה שלנו. ולך אריק, חבר כה קרוב של אבא בתחילת הדרך: נקום כפי שגנדי היה נוקם אחריך".

הטקס ברחבת הכנסת

"איבדתי מנהיג שהערצתי, אדם שהערכתי אך יותר מכל - את סבא שלי". כך, בגרון חנוק מדמעות, ספדה כינרת, נכדתו של זאבי, בטקס הממלכתי שהתקיים ברחבת הכנסת.
בנאום נרגש, אמרה כינרת: "אני רוצה לפנות בשמנו ובשם סבא לממשלה: כדי לנצח את הטרור, עלינו כעם לשים בצד את כל המחלוקות ולהתאחד. רק כך נוכל להתקדם ולנצח". היא סיימה בדמעות, בפנייה לסבה: "אני גאה על כך שהיתה לי הזכות להיות לך לנכדה. אני בטוחה שאיפה שלא תהיה, אתה ממשיך להשגיח עלינו".
נשיא המדינה, משה קצב, כינה בהספדו את השר זאבי "הדיסקית של מדינת ישראל". דברי הנשיא רמזו לדיסקית ובה שמות נעדרי צה"ל, שהיתה מונחת תמיד סביב צווארו של זאבי. ראש הממשלה אריאל שרון קרא לנאומו "קינה על חבר" ואמר: "היום אני נפרד מחבר שהלכתי עמו דרך ארוכה ועמוסת רגשות. ידענו איבה ואהבה, ידענו כאב וחמלה. עם ישראל ואני נפרדים היום מאחד האנשים המרתקים בתולדותינו. אני נפרד ממך בכאב אישי, עם ישראל נפרד ממך בכאב וחרון. נוח בשלום בין רגבי האדמה שכה אהבת. נוח בשלום".
יו"ר הכנסת אברהם בורג הטיל בנאומו את האשמה לרצח על יו"ר הרשות יאסר ערפאת, ואמר: "ישראל תובעת ממך היום את דמיו השפוכים של שר בישראל, כי ידיך דמים מלאו". בורג הוסיף: "הערכתי אותך מאוד, יריבי רחבעם".
הרמטכ"ל, רב אלוף שאול מופז, ספד לזאבי: "כל ימיך היית לוחם, לוחם של ארץ ישראל. ארץ ישראל היית המקצוע שלך ואהבתך הגדולה. שלוש יריות של בני עוולה קטעו את מפעל חייך. אך הם לא יכניעו אותנו. לא רצח ולא טרור ירתיעונו מלהגשים את תקוותנו הפשוטה והטבעית לחיות כאן בשלום". הוא פנה לבני המשפחה וסיפר על פגישתו הראשונה כקצין צעיר עם זאבי, והוסיף: "גנדי מעולם לא השתחרר באמת מצה"ל. נזכור אותו תמיד".
בין האישים שהגיעו לטקס היו הנשיא לשעבר יצחק נבון, דני יתום, דן ולודמילה תיכון, מבקר המדינה אליעזר גולדברג, הרב אורי זוהר, רה"מ לשעבר בנימין נתניהו ורעייתו שרה, הרב ישראל מאיר לאו והרב אליהו בקשי דורון, ניצב אליק רון, פרקליטת המדינה עדנה ארבל ושר החוץ שמעון פרס שהגיע בלווית רעייתו סוניה.

"אבא היה איש של העם"

אלפים עברו אתמול במהלך שעות הבוקר על פני ארונו של זאבי, שהוצב ברחבת משכן הכנסת. ליד הארון, העטוף בדגל ישראל, ישבה האלמנה, יעל זאבי, יחד עם 5 ילדיה ורבים מנכדיה. מאז קבלת ההודעה על הרצח, התכנסה המשפחה באבלה הכבד. "אבא שלי היה איש של העם ולכן לא נפריד בינו לבין העם הזה בהלוויתו", אמרה הבת שביקשה מהציבור להגיע ללויה, בקשה שקויימה.
רבים בקהל הגדול עצרו מול הארון בעיניים דומעות, חלקם בבכי קורע לב. "הוא היה העיניים של המדינה", זעקה גילה יונה, תושבת ירושלים. "לא השגיחו עליו כי הוא תמיד סמך על אלוהים שישגיח עליו. איך קטפו אותו מאיתנו. עם ישראל צריך להתעורר. אנחנו נותנים כסף מהיד שלנו למחבלים ורוצחים, וכל העולם מפחד עכשיו מההתאבדויות שלהם וההפצצות שלהם. גנדי היה הבנאדם האמיתי היחיד שאמר את הדברים". כאשר ראתה יעל זאבי את בכיה של יונה, היא רצה לעבר הקהל וחיבקה אותה ארוכות, כששתיהן מתייפחות.
אסתר אבו החליטה לעשות את הדרך מעפולה לירושלים. "איך יכול להיות שיהרגו לנו שר בממשלה, איפה נשמע כדבר הזה?", אמרה בעיניים דומעות. "אתמול כמעט התעלפתי כששמעתי שהוא מת. הוא היה טוב בשבילנו, הוא היה אדם אמיתי".
גבר כסוף שיער שעבר בתוך הקהל על פני הארון, ניצל את נוכחות הח"כים והאישים הרבים מהעבר השני וצעק לעומתם: "תתעוררו כבר, 120 ח"כים יש לנו, שלא עושים כלום. תפגיזו אותם. עד מתי נראה מעשי רצח? כל יום נרצחים כאן אנשים, כל יום, תתביישו לכם". קציני משמר הכנסת הרחיקו את האיש, שסירב לעזוב מרצונו את המקום.
בגן הסמוך למשכן הוקם אוהל הזדהות של נציגי הדרוזים והצ'רקסים, שביקשו אף הם להביע את אבלם על מותו של השר.

בהכנת הידיעה השתתפה אפרת וייס