הסיפור של כוכב ירדן

חלק נכבד מרוזני ארץ אנז'ו היפה שבצרפת, נקראו פולשק. החמישי שבהם נתקף יום אחד בעלומיו תחושות עזות של יצר נדודים, וכיוון שבימי הביניים היה הדבר, יצא הרוזן בן ה-25 למסע הבגרות שלו למזרח. הוא השאיר אחריו את אשתו הרכה ואת בנו הרך עוד יותר, נטל מקל נדודים משובץ מרגליות וגלימת צליין עשויה אטון ומלמלה, ויצא רכוב על סוס, שהלך ברגל בדרכו אל ירושלים. זו היתה באותה עת בירת ממלכת הצלבנים הרשעה.
תשע שנים אחרי כן חזר פולק לירושלים, אולי משום שבאנז'ו היפה לא רווה נחת מאשתו, את בנו כבר שיגר לאנגליה להינשא עם נסיכת הכתר מתילדה, וממילא תואר רם מרוזן לא היה מסוגל להשיג על אדמת אירופה.
משהגיע לעיר הקודש, הוקסם כנראה מאישיותו היוצאת דופן של מלך ירושלים, בודואן השני, שכבר הספיק ליפול פעמיים בשבי המוסלמים, להילחם בטורקים ובערבים, לסכסך בין מצרים וסוריה ולהשתלט כמעט על כל הנסיכויות הצלבניות במזרח התיכון. תוך כדי כך, התחתן פולק החמישי מאנז'ו עם מליסנדה מירושלים, בתו של בודואן השני, ושנתיים מאוחר יותר גם ירש אותו ואף טמנו בכנסיית הקבר. פולק החמישי הפך לפולק הראשון מלך ירושלים והכל בגלל טיול למזרח.
עד מותו, בגיל 48, עסק מלך ירושלים, שלא ידע מילה זולת צרפתית עתיקה, בבניית מצודות. היות שבנה את מצודות הענק של יבנה, בית גוברין, תל צפית והבופור, לא נותר כסף בקופתו כדי לנהל מלחמות.
כיוון שהיה זקוק לממונות הרבה, התפרנס גם ממתן אישורי בנייה, ואחד מאלו נמכר למשפחת ולוס האצילה מטבריה, שהיו לה נחלאות באדמות הדשנות של מזרח הגליל התחתון.
בני משפחה זו בנו על המצוק מעל עמק הירדן חווה חקלאית בצורה. משכו מים ממעיין קטן שהיה שם והשתמשו לבנייה בשברי הבזלת הזרוקות בכל רמות-יששכר, וגם באבני כפר יהודי עתיק בשם כוכבא, שחורבותיו היו מוטלות לא הרחק, בשולי נחלתם. מסיבה שמקורה מן הסתם בפוליטיקה ובכלכלה של אותם ימים, מכרו בני משפחת ולוס את נחלתם לנזירים הלוחמים מצרפת, ההוספיטלרים, שקיבלו על עצמם להגן על פאתי ממלכת ירושלים הקדושה. הם אלה שבנו את המבצר המפואר על המצוק בקצה רמות-יששכר, והם אלה שהנחילו לדורות הבאים את אחד האתרים היפים בארץ.
בעברית קראנו לו כוכב הירדן. הערבים קראו לו כאוכב אלהווא (כוכב הרוח), בוניו הנוצרים קראו לו יפה נוף (בלואר), שהוא השם הנכון והאמיתי, ומישהו עם חוש הומור מיוחד לתקופה חמורת הסבר והאלימה ההיא, אף קרא לו החינני (ובצרפתית זה נשמע טוב בהרבה - Cteuqo).
לא רחוק מכאן, ליד קרני-חיטין, התנהל ביולי 1187 קרב הניצחון הגדול של סלאח א-דין על צבאותיהם המשוריינים של הצלבנים. על אף תבוסתם של האבירים הנוצרים, נותר המבצר הזה שלם, ועוד כשנה וחצי עמד יפה במצור שהטילו עליו הערבים. לבסוף החליטו להיכנע ולמסור את המבצר לסלאח א-דין, תמורת הרשות לעבור עם נשקם לעיר צור, שעוד היתה בידיהם. וכך, כשם שבאו לכאן האירופים עם בנייתם האלימה, עם שפתם הזרה, עם צחנת גופם הנוראה מתחת לשריוני הברזל וגלימות העור שלהם, ועם זרותם האינסופית - כך גם נעלמו מכאן ונמוגו כזיכרון רע ואלים. כמעט שלושים שנה עמד המבצר שלם, יפה ונטוש, עד שאלמלכ אלמעט'ם, הסולטן של דמשק, החליט להרוס אותו. היה קשה, כי הוא היה בנוי בדקדקנות וברמת גימור גרמנו-צרפתית מעולה. וכך קרה שאבני המפולת מן הקומות העליונות, ממגדלי הכנסיה ומהדונז'ון (מגדל העוז של המצודה), נפלו אל תוך הקומה התחתונה ומילאו את חלליה, ומשום כך השתמרה המצודה.
בדואים ותורכמנים נודדים, שבמשך דורות היו משרכים רגליהם בחום המעלף של רמות-יששכר, ובקושי היו מוצאים פינת צל לחיות נפשם ומעט מים לרוות את שפתיהם המתבקעות, הפכו את החורבה הענקית בראש המצוק למחסה ולתחנת קבע במסעם המיוסר. מעט מעט הפך גל האבנים הזה לכפר קטן, עמוס משוכות צבר, מרופד כדבעי בגללי צאנם ובעירם של הנוודים המרודים. חושות של בוץ וטיט מעורב בגבבא החביאו תחתיהן את מתארן הרבוע של החומות ומה שהיו מגדליה. כך הותירו אחריהם עלובי העולם האלה את כפרם, כאוכב אלהווא, כאשר נשאו רגליהם מאימת היהודים במלחמת העצמאות.
כך גם אני הכרתי את הכפר הנטוש בימי ילדותי, כאשר נטול נשימה הייתי מסיים העפלה אליו מעמק הירדן, ומוצא נחמה לעצמי במאבק עם סברס שנתפראו על חורבותיו. עמוס קוצים, מגרד ומזיע, הייתי מגלגל את הפרי הכתום באדמת הבזלת המאובקת, מקלף אותו וממשיך להידקר בכל אצבעותי, וזולל את הלב הנוטף והדביק שלו, כשהלשון אף היא, כאצבעותי וצווארי, התמלאה קוצים.
כל אלה גזו מן העולם. ימי הסברס, חושות הבוץ, התרנגולות רעות המראה והכלבים עם ההבעה המובסת, הבדואים וכמובן הצלבנים. אחרי שהפכו את קרבי המקום, ניקו את מפולותיו, סידרו שבילים בו, הקיפוהו גדר והציבו שומרים וגובי ממונות בשעריו, כל שנותר ממנו הוא דוגמה ליופי, ואם גם תעמדו שם ביום של חורף, בשעות אחרי הצהריים, כי אז תבינו מדוע אפשר היה ליטול הררי אבן בזלת שחורים וקודרים, לעצבם לכלי מלחמה כבד וגס ולקרוא לו החינני.

איך מגיעים

ממזרח, על כביש עמק-הירדן, בין נווה-אור וגשר, עולה כביש מפותל וצר אל רמות-יששכר ומגיע אל שערי המבצר. ממערב יש דרך יאה רק לרכבי שטח או לכלי רכב חזקים שגחונם גבוה: דרך העפר הבאה ממולדת או מרמת-צבי. עוד בסביבה: שמורת נחל תבור, עתיקות בית-שאן, הר תבור, כפר תבור.