גן ילדים זה לא משחק ילדים

כל ההורים העובדים מכירים את ההחלטה הקשה הזו: חופשת הלידה, כולל ההארכה שלקחתם, אוטוטו מסתיימת, התינוק/ת כבר בן או בת חצי שנה - וצריך למצוא סידור. סבא או סבתא מתקשים לשאת בנטל, מטפלות דורשות סכומי עתק והאפשרות שנותרת היא מעון יום או משפחתון. במקביל, צריך לפעמים למצוא סידור גם לילד הבוגר יותר, בן השנתיים, נניח, כשכאן ההתלבטות היא בין מעון ציבורי לגן פרטי.
במעון הציבורי, יודעים ההורים, יימצא הפעוט במסגרת מסודרת, אבל ייאלץ להיאבק על תשומת לב המטפלות עם כ-30 ילדים נוספים. בגן הפרטי יהיו, אולי, פחות ילדים, אבל בהיעדר פיקוח, איש, פרט לגננת ולאנשי ציוותה, לא יידע מה באמת מתרחש בין כתליו. מה עושים? איך בוחרים את המסגרת המתאימה ביותר ומה צריך לבדוק היטב לפני שמחליטים ורושמים?

משפחתונים ומעונות יום

"משפחתון", על-פי ההגדרה, הוא מסגרת טיפולית, קבוצתית, אינטימית, המיועדת לגילאי 0 עד 3 שנים ומופעלת בבית המטפלת.
האווירה במשפחתון אכן ביתית, קרובה ככל האפשר לתא משפחתי רגיל, ומספר הילדים בו לא עולה על חמישה. כדאי מאוד שהילדים לא יהיו בני אותו גיל, כי במשפחה טבעית, שהמשפחתון אמור לשמש מודל שלה, אין בדרך כלל רביעיות וחמישיות. רצוי לשלב במשפחתון תינוק בן חצי שנה, פעוט בן שנה, וכך הלאה, כשההפרש בין הגדול לקטן לא יעלה על שנה וחצי.
בישראל קיימים כ-2,000 משפחתונים ציבוריים לגיל הרך, המופעלים על-ידי משרד העבודה והרווחה ומצויים תחת פיקוחו, ועוד אלפי משפחתונים פרטיים שאינם רשומים ואינם נתונים תחת פיקוח. המצב החוקי בישראל מאפשר, בעצם, לכל אדם לפתוח בביתו משפחתון, בלי שגוף כלשהו יבדוק אם האיש כשיר לתפקיד, אם דירתו מתאימה, מצויידת כנדרש, עומדת בדרישות בטיחותיות, והאם הילדים מקבלים בו תזונה הולמת והשגחה ראויה. המשפחתונים הציבוריים של משרד העבודה והרווחה, הפועלים בשיתוף הרשויות המקומיות והחברה למתנ"סים מאכלסים היום כ-7,500 תינוקות ופעוטות ברחבי הארץ.
איווט סעדון, מנהלת האגף למעמד האשה ומעונות יום במשרד העבודה והרווחה, מסבירה: "המשרד מאתר את המטפלות, ו-ועדות מיון והיגוי בוחרות מהן את המתאימות ביותר. ההעדפה היא לנשים שסיימו 12 שנות לימוד, שיש להן ניסיון קודם ושאחרי בדיקה של ביתן ומשפחתן נמצא שאפשר לראות במקום שהן מציעות אכסניה טובה ומחנכת לילדים. "הבית צריך לאפשר חדר שבו הילדים יכולים לתפקד ולישון, עם משפחה בריאה, כשיש העדפה לבתים עם חצרות או לכאלו שיש לידם גינה. כל מטפלת עוברת מטעמנו קורס בסיסי של 250 שעות. על כל 26 משפחתונים יש ליווי מקצועי צמוד של עובדת סוציאלית או בוגרת מדעי החברה והרוח. הביקורים במשפחתונים מתבצעים לפי הצורך וחל בהם פיקוח מלא על תיפקוד המטפלת והמשפחתון, ועל הקשר עם ההורים והמוסדות".
גם מעונות היום של משרד העבודה והרווחה נותנים פיתרון לתינוקות מגיל חצי שנה. במעונות אלה (המופעלים בידי ויצ"ו נעמ"ת, אמונה ועוד) מחולקים הילדים לכיתות, כשבכל כיתה 15 תינוקות עד גיל 15 חודש, המטופלים בידי שתי מטפלות. כ-1,800 מעונות יום השייכים למשרד העבודה והרווחה פרוסים ממטולה עד אילת, כולל מושבים וקיבוצים. המעונות מאכלסים ילדים עד גיל הכניסה לבית-הספר.
בסך הכל, במעונות היום ובמשפחתונים הציבוריים שוהים כיום 80 אלף ילדים, כשבכל שנה מצטרפים למערכת 3,000 ילדים.
הארגונים המפעילים עוסקים בפיקוח חינוכי ובהדרכה, ומשרד העבודה והרווחה מפקח בתחומו ואחראי על נושאי כוח-אדם, תיקצוב, מזון, אחזקה, גודל המבנים, בטיחות, ציוד וחלוקה לכיתות. ממָונַות מחוזיות ומפקחות של המשרד מוודאות שהמעונות מתנהלים כשורה.

מדריך התרשמות להורים המתלבטים

פיקוח משרד העבודה והרווחה על מוסדות ציבוריים אלה מספק, במידה מסויימת, שקט נפשי. במשפחתונים הפרטיים ובמסגרות שאינן בפיקוח, מוטלת על ההורים לבדם האחריות לוודא, עד כמה שניתן, שילדיהם אכן זוכים לטיפול יומיומי, איכותי ומקצועי. אז איך עושים את זה?
ראשית: מבקרים במקום. בשעה שנמצאים שם הילדים, מבקשים לבוא ולהתרשם, ושמים לב למטפלות, לילדים ולמקום הפיזי. אם לא מאפשרים לכם להסתכל ומתייחסים אליכם כאל טרחנים, כנראה אין זה מקום מסביר פנים ומן הסתם הוא לא יתאים לילדיכם. המרכז הלימודי לגיל הרך- תוכנית שוורץ, מהאוניברסיטה העברית בירושלים, הוציא לאחרונה מעין מדריך להורים העומדים לרשום את ילדיהם למשפחתון או למעון. ואלה המלצותיו:
התרשמות מהמטפלות:
* הסתכלו על הבעות הפנים של המטפלות. האם הן חייכניות, עליזות, מביעות התעניינות והנאה, או כועסות, משועממות ונזופות?
* הקשיבו לטון הדיבור שלהן. האם הוא נינוח, רגוע, נעים?
* הקשיבו לדברי המטפלות: האם רוב ההתבטאויות הן מילות עידוד, שבח, הכוונה והתעניינות במה שהילד עושה, או הוראות, איסורים ונזיפות?
* האם המטפלות משוחחות גם עם תינוקות ופעוטות שעדיין לא יכולים לענות להן? האם הן שומרות על קשר עין עם הילדים?
* האם המטפלות מעניקות מדי פעם תשומת לב אישית לילד אחד, או מתייחסות כל הזמן לכל הילדים יחד?
* האם המטפלת מנצלת את זמני הרחצה, ההחלפה, או ההאכלה לשיחה ולמשחק עם הילד?
* כיצד מגיבות המטפלות לפעילות הילד: האם הן מסתפקות ב"יופי, נהדר" לכל הילדים, או מתייחסות לפעילותו של כל ילד באופן ייחודי ("בנית מגדל גבוה")?
* האם המטפלות מעודדות את עצמאות הילדים בכך שהן מאפשרות להם לנסות דברים בעצמם (לאכול לבד גם אם זה מלכלך, להשקות עציצים גם אם יישפכו מעט מים)?
* האם ראיתם את המטפלות לוקחות ילד על הידיים, מלטפות, מנשקות, מחבקות?
* מה עושות המטפלות כשהילד בוכה: ניגשות אליו ומנסות להרגיעו, או מתעלמות ממנו? * האם בשיחה התעניינו המטפלות בילד שלכם, שמו, גילו, הרגלי האכילה והשינה שלו, דברים שהוא אוהב ואינו אוהב?
התרשמות מתכנון המקום:
* האם ישנה חלוקה לקבוצות קטנות של ילדים (עד 3 תינוקות, עד 7 פעוטות)?
* עיקבו בעיניכם אחר הפינות השונות של החדר: האם הריהוט, הציוד והעיצוב יוצרים אווירה נעימה?
* האם הסביבה נראית לכם בטוחה? האם הצעצועים והריהוט במצב תקין? האם אין פינות חדות וחפצים חלודים? האם מתקני החשמל והגז מוגנים?
* האם יש מספיק מרחב להתרוצצות, לזחילה, לחלוקה לפינות פעילות? האם יש תחושה של מקום צפוף ומחניק, או שהמרחב נעים?
* האם יש ציוד ומשחקים בכמות מספקת ומגוונת? האם הם מתאימים לגיל הרך?
* האם הריהוט מתאים לגיל הרך של הילדים (שולחנות וכסאות נמוכים, שטיחים וכריות לתינוקות, כסאות גבוהים)?
* האם חפצים וצעצועים נמצאים בגובה המתאים לילדים, כך שיוכלו לקחתם כשירצו?
* האם ישנו ציוד מתאים לעשיית הצרכים (סירים, אסלות נמוכות)? האם השירותים נקיים?
* האם יש חצר מגודרת המאפשרת לצאת וליהנות מאויר צח ומפעילות בחוץ?
* האם מחממים את המקום בחורף? האם ישנם שטחים מוצלים ונעימים בקיץ? האם המקום מואר דיו?
התרשמות מהילדים
* הסתכלו על הבעות הפנים של הילדים: האם הם שמחים, מאושרים, סקרנים, או נראים עצובים, מדוכאים ומשועממים?
* הקשיבו לקולות שמשמיעים הילדים. האם הם צוהלים וצוחקים, או צועקים, בוכים, כועסים?
* האם הילדים בוחרים בעצמם בפעילות, או שכופים עליהם להיות שותפים לפעילות?
* עיקבו אחר פעילות הילדים: כמה ילדים עסוקים ומרוכזים בפעילות כלשהי וכמה ילדים משוטטים ללא מטרה?
* האם הפעילות מגוונת: גופנית, מוסיקלית, התנסות בחומרים, הקשבה לסיפור ועוד?
* מהי ההתנהגות החברתית הבולטת? האם הילדים נותנים חפצים זה לזה, מדברים, מחייכים, מתחברים, או תוקפניים זה לזה, מכים, בועטים?
* האם המטפלת דואגת לשינוי תנוחה ומקום, מהמיטה לריצפה, לסל-קל, ללול, או שהתינוקות נמצאים רוב הזמן במיטה או בלול?
ועוד דברים שכדאי לבדוק: האם יש ביטוח לילדים? מי יחליף את המטפלת בזמן היעדרה? וכמובן, באלו מהמקומות התשלום מתאים ליכולתכם, שעות הפתיחה והסגירה מתאימות לכם והמרחק הגיאוגרפי נוח?
עכשיו הגיע הזמן לסכם ולקבל החלטה: באילו מהמקומות בהם ביקרתם חשתם בנוח, נהניתם מהביקור והתקבלתם בפנים מאירות? באילו מהמקומות מצאתם חלק ניכר מהקריטריונים לעיל? חישבו על הגיל והאופי של ילדכם - איזו מסגרת תתאים לו ביותר?

חידוש: הדרכה בנושא משפחתונים פרטיים

דסי אשר מרמת-גן, אחות ועובדת סוציאלית, שימשה בעבר רכזת משפחתונים במשרד העבודה והרווחה. כיום היא בעלת משפחתון משל עצמה. אשר שואפת להגיע למצב בו יתקיים פיקוח על משפחתונים פרטיים. "דווקא במגזר הפרטי", היא מסבירה, "יש להורים כוח לשפר את רמת השירות שהם מקבלים, בתנאי שיהיו מודעים לכוחם".
לדברי אשר, דווקא הורים המוכנים לשלם כסף רב תמורת טיפול ברמה גבוהה, מוצאים עצמם לעיתים קרובות חסרי אונים. אין להם שום דרך לפקח על המשפחתונים הפרטיים ועל הטיפול שמקבלים בהם הילדים, ולמי שאינם אנשי מקצוע, אין גם שום דרך להעריך את אישיות המטפלת או להבחין בליקויים בטיחותיים בביתה. כל שנשאר להם, כשהם עוזבים את ילדיהם בכל בוקר לשעות ארוכות, הוא לסמוך על המזל.
אשר: "המטפלות הפרטיות פועלות לבד, בבתיהן, רובן ללא רקע מקצועי בתחום הטיפול באוכלוסיית הגיל הרך, וחלקן אף ללא 'כישורים טבעיים' בתחום. צריך לזכור שעבודתן דורשת ידע ומיומנויות ייחודיים לאוכלוסיה הנתונה לטיפולן. אין להן גם יכולת להתייעץ לגבי משימות ודילמות מקצועיות".
השירות אותו מציעה דסי אשר כולל מידע וייעוץ טלפוני להורים, הדרכה קבוצתית ופרטנית למטפלות ופעילות הסברתית להגברת המודעות. לפני כשנה הקימה אשר את עמותת "הבדל פעוט - משפחתונים פרטיים איכותיים", העוסקת בגיבוש דרכים לשינוי עמדות ההורים. אשר טוענת כי ההורים צריכים להפוך ללקוחות יותר פעילים, לצרכנים ביקורתיים, המודעים לעוצמתם בפיקוח החברתי. עליהם להבין שיש בידיהם הכוח להשפיע על תיפקוד המשפחתון ולשפר את רמת השירות הניתן בו. נכון שלא קל ולא נעים להפעיל לחץ על המטפלות, מחשש שיחס המטפלת לילד ישתנה בעקבות זאת, אבל המאמץ כדאי, אומרת אשר.
בפגישות ההדרכה למטפלות, בהן משתתפים לעיתים אנשי מקצוע ומדריכים חיצוניים, עולים נושאים טכניים כמו הקמת משפחתון, קשר עם שלטונות המס, שיווק, ביטוח, בטיחות ועזרה ראשונה, לצד נושאים הנוגעים להעשרת הפעוטות, כמו ספרות ילדים, חינוך מוסיקלי, ההתפתחות הפיזית, רגשית, חברתית וקוגנטיבית בגיל הרך. במסגרת המפגשים יכולות המטפלות להתייעץ ולקבל סיוע.
השירות מופעל כיום בערים תל-אביב, רמת-גן וגבעתיים, והשאיפה היא להתרחב. פרטים בטלפונים 6733310-03, 6735510-03.

בעיית הגנים הפרטיים

שאלה גדולה אחרת היא, מה עושים עם הילדים הגדולים יותר? לאלה מציע משרד העבודה והרווחה את מעונות היום. המעונות, המיועדים לילדים עד גיל בית-הספר, מחולקים לכיתות: גילאי 15 עד 24 חודשים - 22 ילדים בכיתה; עד גילאי שלוש - 27 ילדים בכיתה; ובגיל הגן - 35 ילדים בכיתה. על כל כיתה מופקדות שתי מטפלות. כל המעונות נמצאים תחת פיקוח.
הבעיה מתחילה בגנים הפרטיים, לילדים בני שנתיים עד ארבע. גנים כאלה, מתברר, יש המון, רובם פועלים כיחידות עצמאיות לחלוטין, אינם מדווחים ולא חל עליהם כל פיקוח. גנים אלה, המאכלסים עשרות אלפי ילדים ברחבי הארץ, עוברים למעשה על החוק.
על-פי החוק בישראל, מחוייבים גנים פרטיים בהם שוהים החל מעשרה ילדים מעל גיל 3 בפיקוח משרד החינוך. בשנים האחרונות, בשל אסונות שאירעו ומחדלים שנמצאו בגנים אלו, החליט משרד החינוך להקדים בשנה את גיל הפיקוח בכמה איזורים בארץ (במחוז חיפה ובערים תל-אביב, הרצליה ורמת-גן, מחוייב כל גן פרטי בו שוהים עשרה ילדים מגיל שנתיים בפיקוח מלא). על הגננת או בעלי הגן ליידע את משרד החינוך בפתיחתו ובקיומו של הגן, וכל גן שאינו עושה כך, עובר על החוק וצפוי להיסגר.
בכל זאת, כאמור, פועלים גנים פרטיים רבים ללא פיקוח, ולעיתים קרובות הם נהנים מתפוסה מלאה. הבעיה העיקרית היא, שמעט מאוד גננות הפותחות גנים פונות מיוזמתן אל הפיקוח. כשאין פנייה של הגננת, מנסים לאתר את הגנים באמצעים אחרים: הורים הפונים בתלונה אל הפיקוח, גננות בפיקוח המודיעות על פתיחת גנים חדשים באיזוריהן, פרסומים במקומונים, או "גילוי" הגן על-ידי המפקחת העוברת במקרה באיזור.
פעמים רבות לא מתקיים אף אחד מהמקרים האלה, והגנים הפרטיים נותרים באלמוניותם, הרחק מעינו של משרד החינוך. הם פועלים כך שנים, באין מפריע, כשהילדים השוהים בהם חשופים למיפגעים בטיחותיים, תברואתיים ופדגוגיים.
"נכון להיום", אומרת מנהלת האגף לחינוך קדם-יסודי במשרד החינוך, דליה לימור, "נמצאים 500 גנים פרטיים לגילאי שנתיים עד ארבע בפיקוח מלא של משרד החינוך. ב-1,400 גנים נוספים, שאינם בחיפה, תל-אביב, הרצליה ורמת-גן, מספק המשרד לגננות הדרכה פדגוגית בלבד. אנחנו עושים את כל המאמצים לאתר את הגנים שאינם בפיקוחנו, אבל אני לא משלה את עצמי. יש עדיין גנים רבים שהם בבחינת שוק פרוע.
"לפני רישום ילדיהם לגן, כדאי שההורים יבדקו אם הגן נמצא בהדרכה ובפיקוח, וילחצו בכיוון, כי ההבדל עצום. גננת שמתעניינת, שבאה ללמוד, שמקבלת תשובות לבעיות, שמסוגלת ליישם הדרכה ומטפלת בנושאים העולים בגן בדרך מקצועית, אינה דומה כלל לגננת שפתחה גן כעסק מסחרי בלבד".
מפקחות משרד החינוך מגיעות אל הגנים (גם אל הידועים וגם אל אלה ה"מתגלים") ללא הודעה מראש. תגובות הגננות לביקורי הפתע מגוונות. "גננות איתן אני עובדת שנים מגיבות בשמחה לביקוריי" מספרת המפקחת לאה אופיר. "הן משתפות אותי בקשיים, בהתלבטויות או בהצלחות, ורואות בי עמיתה ושותפה לעבודה, וגם מקור להיוועצות, כבעלת ידע וסמכות. מרביתן משתפות פעולה, מגיעות להשתלמויות ולמפגשי הפיקוח, מיישמות בגנים תכנים שנלמדו ומשנות את דרכי העבודה שלהן בהתאם. לגבי אלו שאינן משתפות פעולה ומתחמקות, מופעל שיקול הדעת של המפקחת באשר לדרכי תגובה.
"גננות שאינן מוכרות אמנם פותחות את דלת הגן בפניי, אך מביעות פליאה לגבי הצורך ברשיון. לאחר הצגת החוק, מגלות רובן יחס אמביוולנטי: מצד אחד, הן שמחות להיות חלק מקהילה מודרכת המוכרת ע"י משרד החינוך. מצד שני, הן נרתעות למשמע החובות בהן קשור הליך הרישוי.
"מעט מאוד גננות אינן מאפשרות למפקחת להיכנס לגן בטיעונים שונים, או מנסות לציין פרטים כמו גיל הילדים ומספרם, שאינם מחייבים פיקוח. במקרים אלה דורשת המפקחת מהגננת להציג בפניה את רשימת ילדי הגן ותאריכי הלידה ואת מספרי תעודות הזהות לאימות הנושא".
הגננות מהסוג האחרון יודעות היטב מדוע הן מנסות למנוע מהמפקחת את הכניסה לגן. הן מודעות לכך שהפיקוח ייאלץ אותן לעמוד מעתה בדרישות מחמירות בדרך לקבלת הרשיון להפעלת העסק הפרטי שבנו.
אחרי ביקור המפקחת, מגיע לגן בקר בטיחות, שתפקידו לוודא שאין סיכונים בטיחותיים במבנה (שקעי חשמל חשופים, מעקה נמוך מדי וכו'). הוא בודק את תקינות מתקני החצר וגדר הגן, את פתחי מילוט ודברים נוספים.
מבחינה בריאותית, צריכה לשכת הבריאות המחוזית לאשר שהגן עומד בדרישות התברואתיות והסניטריות. הביקורת כוללת בריאות סביבתית והגיינה אישית, התאמת המבנה לתיפקודו כגן (איוורור, ניקוז, ריצוף, מערכת המים והביוב), בדיקת איזור המטבח, חדרי הרחצה והשירותים ובריאות הצוות.
רק אחרי שרשות החינוך המקומית נותנת גם היא חוות דעת חיובית על הגן, ואחרי שהוועדה לתכנון ולבנייה מעניקה את אישוריה - מונפק רשיון הפעלה זמני לגן. את הרשיון יש לחדש מדי שלוש שנים, או בתדירות גבוהה יותר, בהתאם לתנאים המצורפים לרשיון.
נגד גנים שלא עומדים בתנאים, או פועלים בצורה חריגה, מפעיל משרד החינוך צווי סגירה. האכיפה בידי משטרת ישראל.
לאה אופיר מבהירה, שההורים הם אלה שצריכים לעמוד על רשימת הדרישות הארוכה והמחייבת. "כדאי מאוד לבקש את הצגת הרשיון להפעלת הגן ולבדוק את תקפותו. בגנים לילדים צעירים יותר, בהם אין חובת רישוי, כדאי לברר אם קיימת הדרכה מטעם משרד החינוך ואם מנהלת את הגן גננת מוסמכת.
"חשוב שההורים יבקרו בגן לפני רישום ילדיהם ויבדקו את תנאי הבטיחות והבריאות. כדאי גם לשים לב לכוח האדם העובד בגן, לאופן הטיפול ולאווירה".
אסתי רון, מנהלת המחלקה לפיתוח ולקידום פרוייקטים חינוכיים במשרד החינוך, מוסיפה כמה טיפים משלה להורים העומדים לבחור גן לילדיהם:
* קיום יחס מספרי נכון בין מבוגרים (מטפלות, גננות, עוזרות לגננות)לבין הילדים. בגילאי שנתיים עד שלוש - מבוגר לכל 8 ילדים. בגילאי שלוש עד חמש - גננת וסייעת ל-35 ילדים.
* בחינת הסייעת בגן. לסייעת תפקיד משמעותי מאוד ויחסה עשוי לטפח ולקדם את הילד, או לדכא אותו.
* בדיקת המבנה הפיזי של הגן. שטחו צריך להיות 125 מ"ר לפחות. 1.5 מ"ר לילד בגן, 2 מ"ר לילד בחצר.
* סביבת הלימודים צריכה להיות עשירה במשחקים ובמוקדי למידה, המתאימים לגיל הילדים ולהתפתחותם.
* קיום מטבח הגייני. מכשירי החשמל במטבח (מקרר, כיריים, קומקום חשמלי) צריכים לעמוד ברמת בטיחות נאותה ולהיות רחוקים ממגע אפשרי של הילדים.
חלק מהגנים הפרטיים חבר בגוף הנקרא "ארגון גני הילדים הפרטיים בישראל". ארגון זה, המנוהל בהתנדבות, הוקם במטרה לקדם את הגנים הפרטיים ואת הגננות המפעילות אותם וכדי לשפר את רמת הטיפול בילדים.
גננת שבגנה מעל 11 ילדים רשאית להצטרף לארגון, תמורת תשלום דמי חברות. שלט גדול מציין את חברָת הגן בארגון.
הארגון אינו גוף מפקח, או מטיל סנקציות, אלא רק ממליץ. הוא דואג, למעשה, בעיקר לרווחת הגננות: נופשונים, השתלמויות, יעוץ משפטי וביטוחים. מעבר לביקור הראשוני בגן, עם הצטרפותו לארגון, לא נערכים בו ביקורים נוספים ולא מתבצעת בו כל ביקורת מטעם הארגון.
לא מומלץ להורים להסתמך רק על היותו של הגן חבר בארגון הגנים הפרטיים. כדאי מאוד לדרוש גם רשיון ופיקוח של משרד החינוך.
לאחרונה, אגב, נוצר שיתוף פעולה בין שני הגופים, לפיו מפקחות ומדריכות של משרד החינוך יעבדו בשיתוף פעולה עם צוות הארגון.