צוואתו של הרב שך: לקיים ד' מיתות

בהספד היחיד שנישא בהלוויתו של הרב אלעזר מנחם שך ביום שישי האחרון, הוקראו קטעים מסוימים מצוואתו, אך בני המשפחה מנעו את פרסומה המלא. הצוואה הגיעה ל-ynet והיא מפורסמת כאן במלואה, למעט קטע הקשור לזכויות בני המשפחה על הדפסת והפצת ספריו של הרב, קטע שנמחק בשל צנעת הפרט.
בין היתר עולה מהצוואה כי הרב שך ביקש לקיים בו ארבע מיתות בית דין "אחרי הפרידה". מדובר באקט סמלי שמסמן את ארבע מיתות בית דין- סקילה, שריפה, הרג וחנק. קיום האקט הסמלי אמור לכפר על כל עוונותיו של המת.
אחד מבכירי הרבנים של "חברא קדישא" סירב להאמין שהרב שך ביקש זאת, והסביר שמדובר בבקשה נדירה שמעולם לא נתקל בה. הוא הסביר כי על פי אחד המנהגים, לזכר הסקילה זורקים מול ליבו של הנפטר שלוש אבנים קטנות מגובה שלושה עד ארבעה סנטימטר, לזכר השריפה מטפטפים טיפה מנר דולק על אצבעו של הנפטר, לזכר ההרג גוררים את המת על הרצפה שלוש פעמים ולזכר החנק קושרים סביב הצוואר חגורה ומושכים בה משיכה קלה.
בני משפחתו של הרב שך מסרו כי אקט נדיר זה לא בוצע לבסוף, שכן הרב שך אמר להם בעל פה שלא לעשות זאת, כדי שהדבר לא ייראה "כמידת גאווה".
עוד עולה מהצוואה שהרב שך שלא הותיר לבני משפחתו שום דבר חומרי, (כיוון שאפילו הדירה הצנועה אשר בה התגורר היא רכוש של ישיבת פוניבז') וקבע בצוואתו שכל הכסף שהותיר אחריו יוקדש לצדקה.
בצוואתו מבקש הרב שך שתלמידיו יעשו עמו חסד וילמדו בעד עילוי נשמתו "אפילו משנה אחת" או שיחשבו בעבורו "מחשבה אחת של מוסר". את הצוואה הוא חותם במילים "ממני הפורש מכם באהבה, אלעזר מנחם מן שך".

צוואתו המלאה של הרב

"באשר לא ידע אדם את עתו, אמרתי לעשות חשבון עם נפשי על כל העבר, ובפרט על כל נעלם, שאפשר לטעות ולהטעות בין טוב לרע לחשוב שזו מצוה אבל האמת שזו עבירה, ומעשה זו ממדה רעה יסודה, ועל זה ידוו כל הדוויים. ואוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, ומי יצדק לפניך בדין. עכ"פ להאיש הקטן והעני בדעת, שהחשבון שלי מראה שאורחא רחיקתא וזוודאי קלילא (שהדרך ארוכה והצידה קלה), העצה היחידית היא לקיים מה שנאמר במשנה: שוב יום אחד לפני מיתתך, פן ואולי ירחם ה'. ולב יודע מרת נפשו כמה תמרה את ה' במזיד ובשוגג, והלא שתי דרכים לפני כ"א חרדת ריו"ח בן זכאי, וכש"כ וכש"כ לאיש פשוט כמוני.
ולכן אני מבקש שלא להרבות בהספדים וחלילה להרבות בשבחים, רק מיעוטו יפה. ויען שראיתי שגדולי עולם כמו הגרעק"א (הגאון רבי עקיבא איגר) זצוק"ל ובעל הנתיבות זצוק"ל ציוו בצוואתם לקיים בהם דין ד' מיתות אחרי הפרידה, גם אני מבקש שיעשו כן עמדי אחרי הפרידה, בצנעה ולא לפרסם, ואף שאין לי שום ידיעה בזה וה' יכפר בעדי, ואני מבקש שלא לשנות מכל מה שאני כותב.
וכן אני מבקש מכל אלה התלמידים היודעים שקבלו תועלת ממני הן בתורה והן ביראת ה' והן במדות שיעשו חסד עימדי וילמדו בעד עילוי נשמתי אפילו משנה אחת או מחשבה אחת של מוסר, והיה זה שכרי כי גם אני מסרתי את נפשי להצלחתכם בלימוד, ואם יהיה בידי לעשות ולהמליץ לטובתכם אעשה בל"נ (בלי נדר).
וכן כל כסף שנמצא תחת ידי ומה שנמצא בכספת ומה שנמצא אצל אחרים בפיקדון הכל שייך לצדקה, ואני ממנה את הרה"ג ר' דוד צימרמן שיחי' והרה"ג ר' יחזקאל אסחייק שיחי' והרה"ג ר' רפאל וולף שיחי' שיחלקו לפי דעתם הכל לצדקה ואני מבקש שיתחשבו עם דעתו של ר' יחזקאל שהוא יודע איך היה דעתי נוטה, וגם לצרף את חתני הנ"ל שיחי' לכל זה.
ותפילתי שאזכה לעמוד לפני הקב"ה אחר תשובה שלמה.
ממני הפורש מכם באהבה אלעזר מנחם מן שך.