עברית קשה שפה

אינספור הורים הריעו לשרת החינוך לימור לבנת כשהכריזה, באמצע החופש הגדול האחרון, על החלטתה להוציא מתוכנית הלימודים של כיתה א' את שיטת ההוראה "השפה כמכלול". "כאמא לשני ילדים נחשפתי לשיטה הבעייתית והמכשילה", סיפרה אז לבנת. "במשך שנים ילדי התקשו לקרוא ובבית-הספר אמרו לי שאין צורך לתקן שגיאות כתיב, כיוון שהם ילמדו זאת בעצמם".לבנת אמנם הכריזה על השינוי המיוחל, אבל בשטח, אין, לפי שעה, שום סיבה למסיבה.
החלטתה של לבנת נשענה על ועדת קריאה של הכנסת, שמונתה בקיץ 2000, לאור העובדה שתלמידי חטיבת ביניים ותיכון הפגינו קשיי למידה בתחום הקריאה והכתיבה. מסקנות הוועדה, בראשות פרופ' רינה שפירא, היו חד-משמעיות - חובה להפסיק ללמד בבתי-הספר לפי "השפה כמכלול", שהיתה נהוגה בישראל ב-15 השנים האחרונות, ויש לחזור לשיטה הפונטית, לפיה מלמדים את האותיות והניקוד בצורה מסודרת.
הוועדה גם קבעה שחובה ללמד מיומנויות פענוח, להיעזר בניקוד בהוראת הקריאה, וחובה ללמד לזהות מילים בצורה מדויקת ולא להתבסס על ניחוש מתוך הטקסט. יש ללמד לקרוא בשטף, יש לעודד כתיב נכון ולטפל בשגיאות כתיב, יש להעשיר את אוצר המילים, ללמוד את מבנה השפה, שורשים ומשפחות מילים, ויש לבדוק את הישגי התלמידים על-ידי מבחנים אובייקטיביים.

ההבטחות הופרו

לבנת ומנכ"לית משרד החינוך, רונית תירוש, הודיעו שהן מאמצות את כל מסקנות הוועדה וינקטו בכל הצעדים הדרושים למימושן. ואכן, בחוזר מנכ"ל שהופץ בתחילת שנת הלימודים, התפרסמו הנחיות שחייבו את בתי-הספר לשלב רכיבים פונטיים בהוראת הקריאה. לא שזה עזר. "הבטיחו לנו מהפך - וההבטחה הופרה", קובעת איריס פרנקל-פורת, חוקרת ומטפלת בבעיות קריאה וכתיבה אצל ילדים ונוער, ואמא של אוריה, תלמידת כיתה א'.
מדי בוקר, כשאיריס נכנסת לכיתה של בתה, היא מחפשת בנרות את השינוי הגדול. שום-כלום. "המורים ממשיכים ללמד בשיטה שכבר הוכיחה שהיא מביאה תלמידים טובים לכישלון. לפחות ב-50 אחוז מכיתות א' המורים מלמדים לפי הגירסה האחרונה של 'בלי סודות', המבוססת על השיטה שנפסלה, ובשאר הכיתות מלמדים בכל מיני שיטות אחרות שאין עליהן בקרה, וחלקן מערבות את "השפה כמכלול" שנפסלה.
פרנקל-פורת ממחישה את טענותיה: בחוברת "בלי סודות", שעובדת לפי השיטה הפונטית, לומדים את האותיות שי"ן, רי"ש ולמ"ד עם קמץ, אבל מדי בוקר, ליד כל כיסא, מונח ספרון קטן לתלמיד - סיפור קצר שכולל את כל האותיות. איך אמור התלמיד לקרוא את הסיפור הזה כשבכיתתו למדו רק שלוש אותיות, ובמקרה הטוב ארבע? המסקנה: "כל ספרון המכיל אותיות או ניקוד שלא נלמדו בכיתה - פסול".
פרנקל-פורת: "ככל שהתלמיד חכם יותר, כך הוא נבהל יותר. הוא רואה את הכישלון מול עיניו. ואם אותו תלמיד גם ימלא את הוראות המורה במלואן, אז על-פי שיטת 'השפה כמכלול', הוא גם לא יבקש עזרה מהוריו. זה לא פלא שילדים נבונים מנסים להתחמק, כבר עכשיו, מהליכה לבית-הספר. הם יודעים שהכישלון מצפה להם בפתח. כשילד נבון מסרב ללכת לבית-הספר, המורה חייב לשאול את עצמו מה קרה? איפה הוא טעה? ונורת אזהרה חייבת להידלק בראש ההורים"
המורים בכיתה א' מחלקים דפי עבודה שבהם מופיעים ציורים רבים. המשימה - הקף את הצליל "לה" שבמילה. "המטלה הזאת אולי נראית לכם פשוטה, אבל עבורם היא מאוד בעייתית. כיוון שהם עדיין לא יודעים לקרוא, איך הם אמורים לנחש שהחיה המצוירת היא דווקא איילה ולא צבי? לי היא דווקא נראית כמו כלב. ואיך הם אמורים לנחש שהפרח הוא כלנית ולא פרג? וכשמופיע ציור של ענף, איך הילד אמור לנחש שזה לולב?
"במקום דפי העבודה המצוירים והלא ברורים, צריך להכין דפי עבודה שבהם מופיעה האות למ"ד ולבקש מהתלמידים להקיף את האות המבוקשת" אומרת פרנקל-פורת. "שורש הבעיה הוא שהמורים עדיין לא עברו השתלמויות מתאימות לסילוק השיטה הבעייתית. ברוב הכיתות נשארו הספרים והחוברות שנלמדו בשנה שעברה. אסור לתת לילדים שום מטלה, לא של קריאה ולא של כתיבה, הכוללת אותיות שעדיין לא נלמדו בכיתה".

להפשיל שרוולים ולהתגייס

עד שהמורים והגננות יעברו הכשרה מתאימה, ועד שיגובשו הנחיות ברורות למורים ולמנהלי בתי-ספר ולמרכזי מקצועות, מציעה פרנקל-פורת לכל ההורים של תלמידי כיתות א' להפשיל שרוולים ולהתגייס לעבודה. פשוט אין ברירה. חוויות הכישלון שסופג הילד בשבועות הראשונים של שנת הלימודים ימשיכו ללוות אותו.
"הייתי שמחה מאוד לראות שבכל כיתה ההורים מקימים קול צעקה, מתארגנים ומתלוננים ודורשים לשנות. לחץ של ההורים יכול לחולל את המהפך בכיתה. בנוסף, ההורים יכולים ללחוץ על המורה שלא לחלק דפי עבודה המכילים פריטים של אותיות וניקוד שלא נלמדים בכיתה. כמו כן ההורים צריכים לבדוק ולחייב שלא יחלקו בכיתה ספרונים המכילים חומר שלא נלמד".
ההורים, לשמחתנו או לצערנו, צריכים גם למלא תפקידים שמרבית המורים אינם מבצעים - ללמד את הילדים קריאה לפי השיטה הפונטית הוותיקה והטובה. "צריך להתחיל בצליל אל"ף עם קמץ ולהסביר שקמץ, פתח, חטף פתח וחטף קמץ מבוטאים בצליל הזה. התהליך של ההסברה לילד חייב להיות מתמשך. זאת לא פעולה חד-פעמית. צריך לתמוך בילד מבית ולהסביר לו שאם העתיק משפט מהלוח, ואינו מסוגל לקרוא בבית את מה שהעתיק, זה מפני שהמורה קיבלה הוראה לא נכונה ונתנה לו להעתיק דבר שאין ביכולתו לקרוא ולכתוב".
ההורים, אומרת פרנקל-פורת, חייבים להסביר לילד "שהבעיה היא לא שלו ושהוא לא טיפש. הבעיה היא של הספר המסוים ושל הדפים המסוימים. כדי לא להיות בקונפליקט עם המורה, יש להסביר לילד שהמורה לא יכולה לבחור את הספרים באופן עצמאי והיא נאלצת ללמד לפי ספרים שכתובים לא טוב. "חשוב מאוד שההורה יתמוך בדימוי העצמי החיובי של הילד, כי כשהילד נתקל בכיתה במטלות שהוא לא מבין, הוא מרגיש נחות, מתוסכל ובעל יכולת עצמית נמוכה. הוא מרגיש שהמורה היא החכמה, שהמבוגרים הם חכמים ׁ עובדה שהם יודעים לקרוא - וכך הוא מסווג את עצמו לקבוצה של המתקשים.
"צריך להדגיש בפני הילד, שאם אנחנו, ההורים, יודעים לקרוא ומצליחים לקרוא אפילו את ה'טעויות' שהוא העתיק בכיתה, זה לא מפני שאנחנו חכמים - זה רק מפני שכבר הרבה מאוד שנים אנחנו בעולם של קריאה וכתיבה. אפשר להגיד לילד: 'כשתהיה בגילי, או כשתהיה בכיתה ג', גם אתה תדע לקרוא ולכתוב בלי בעיה'. אפשר גם להגיד, שאותם ילדים מהכיתה שלו, שכבר יודעים לקרוא ולכתוב באופן שוטף, הם אותם ילדים שהוריהם לימדו אותם זאת בקיץ או בשנה שעברה".
מה לעשות אם התלמיד מצטט את המורה, העובדת לפי "השפה כמכלול" וטוען שאסור לו לקבל עזרה מההורים?
"צריך להסביר לילדים שהמורה טעתה כשאמרה להם לא להיעזר בהורים. זאת היתה טעות של המורה, ושל המנהלת, ושל המנהלים של המנהלת. צריך להסביר להם שמותר להם לפנות להורים ושהוריהם כן יכולים וצריכים לעזור. אם המורה חוזרת וטוענת בכיתה שאסור להיעזר בהורים, נגיד לילד: "אני אעזור לך ולא נספר למורה. נסתיר סוד מהמורה. זה לא פשוט, אבל אין ברירה"

לעמוד בלוח זמנים

דו"ח ועדת הקריאה של הכנסת אומר: "כל שיטה להוראת הקריאה במערכת החינוך חייבת לעמוד בלוח הזמנים הבא: בסוף הגן התלמיד יכיר את אותיות האל"ף-בי"ת, יהיה מודע לעקרון האלפאביתי, יוכל לעצב אותיות, יהיה מסוגל לכתוב בכתב פונטי חלקי או מלא (ישמע צליל ויידע להגיד מה זה), יהיה מסוגל לכתוב מילים חדשות עד פסח ולכל המאוחר עד סוף כיתה א'. לתלמיד יהיו כישורי פענוח עצמאי של מילים, דיוק בזיהוי מילים, יכולת לפענח בעזרת סימני ניקוד ושטף קריאה. פענוח של מילים ייבדק כבר בחנוכה. הורים לילדים בגן חובה צריכים לדאוג שילדיהם יידעו את כל אותיות האל"ף-בי"ת עד סוף שנת הלימודים, לפני כיתה א."