הקהל הישראלי כאנין-טעם

גם בחלומותיו היותר אוטופיים, לא חשב הבמאי דובר קוסאשווילי כי הסרט "חתונה מאוחרת" יזכה להצלחה גורפת כל כך. הראיון שיובא כאן מיד, ושנערך ביום בו הודיעו בקופות כי מכירות הסרט עד כה עומדות על כ-100 אלף כרטיסים, מוביל בעיקר למחשבה כי טעותו הבסיסית של הקהל הישראלי היא המחשבה שהקולנוע הישראלי רע מיסודו, וטעותם הבסיסית של אנשי הקולנוע הישראלי נעוצה במחשבה שהקהל לא ראוי.
כש"חתונה מאוחרת" נפתח בישראל החליטו מפיקיו להוציא שני עותקים בלבד לבתי הקולנוע – בלון ניסוי, שבמקרה הגרוע לא יגרום להפסדים כלכליים כבדים מדי. הרעש התקשורתי הביא את הקהל בהמוניו, מעל ומעבר לכל הציפיות. עותקים נוספים הוכנו במהירות, וכרגע הסרט מוצג בכל חלקי הארץ.

- למה הזהירות?

קוסאשווילי: "הסרט עבר כמה שלבים - בשלב התסריט לא חשבנו שזה יהיה כזה סרט מוצלח. אני חשבתי שהניואנסים בו קטנים מדי מכדי שיסחוף קהל. גם כשהתסריט היה גמור ואפילו כשהסרט עצמו היה גמור, אחרי עריכה, לא היה ביטחון. רק בטרום בכורה בארץ, כשקיבלנו תגובות, התחלנו לחשוב לצאת יותר בגדול. זה היה סמוך ליציאת הסרט, ואחרי שבסביבות 7,000 אנשים ראו אותו הבנו שיכול להיות פה גם פוטנציאל מסחרי".

- לא האמנתם שהסרט ימצא חן בעיני הקהל הישראלי?

"יש משהו שגוי במנגנון, שתופס באופן מוטעה את הכשרון של הקהל או יותר מדויק את רמת החומרים שהקהל יכול להתמודד איתם. עכשיו אני יודע שהיתה לי תפיסה שגויה. מבחינתי עכשיו הקהל הוא הרבה יותר בוגר וזו הפתעה נהדרת. זה מעודד, כי מה שזה אומר הוא שבמאי צריך לנסות להתעלות על עצמו בכל פעם מחדש כשהוא ניגש לעשיית סרט, ולא לרדת למטה, לכיוון המכנה המשותף הנמוך. אני יודע שהקהל יודע להעריך את העבודה, אני גם יודע שקהל יכול להיות אנין טעם ולא חייבים לעשות לו סרטים פשטניים במיוחד או למלא את הסרט בסוכר. לא צריך את זה".

- לפני שהסרט נפתח בישראל הוא יצא להקרנות גם בצרפת ואחר-כך במקומות אחרים. איך זה מרגיש?

"חוץ מבצרפת הייתי עם הסרט גם בארה"ב, קנדה וגרמניה, ואני יכול לומר בוודאות שהסרט עובד. הוא חוצה גבולות, תרבויות ויבשות, והתגובות נהדרות. אנשים יצאו מרוצים. בפסטיבל קאן אני זוכר שכשההקרנה הסתיימה, אולם מלא של 1,000 איש עמד ומחא כפיים עד שיצאתי מהאולם. זה היה לא ייאמן. גם הביקורות טובות".

- ביקורות חשובות לך? אתה קורא אותן?

"ברור. אתה לא עושה סרט בשבילך, אתה רוצה שיהיו לו חיים משלו והוא מתחיל לחיות רק כשאנשים רואים אותו. בלי קהל אין סרטים. בכלל, אני רואה את כולנו כסוכני מכירות; יש מבקרים שאני קונה את הרעיונות שלהם ויש כאלה שלא. כשאני קונה, אני אסיר תודה להם כי קניתי משהו שאני צריך ושיכול לעזור לי".

- עכשיו אתה עובד על סרט חדש שייקרא "מתנה משמים". איפה הוא עומד?

"כרגע אני נמצא בשלב התסריט. הוא מצריך עוד עבודה של משהו כמו שלושה שבועות עד חודש של תיקונים ושיפוצים, ואז נתחיל בחיפושים אחרי קאסט, ואני חושב שלקראת ינואר בשנה הבאה נכנס לצילומים".

- אומרים שאתה מתכוון להשאר עם פחות או יותר אותו הקאסט של "חתונה מאוחרת".

"קאסט זה דבר דינמי ולפעמים מה שקובע את הרכב הקאסט הם העוגנים שבחרת לך. לפעמים, למרות שראית דמות שהופיעה בתסריט באופן מסוים, בשלב הליהוק היא משתנה. צריך להגיע לאיזון בין הדמויות, ועד שאני לא אגיע לשם הקאסט לא יהיה סגור וסביר להניח שהוא ישתנה. מוני (מושונוב), ליאור (אשכנזי) ורונית (אלקבץ) הם אופציות אבל..."

- יש במאים שעוטפים את עצמם בצוות שחקנים שהולך איתם פחות או יותר מסרט לסרט. זו שיטת עבודה שאתה עשוי לאמץ?

"את הנכות הזו, או הנוחות הזו, אם תרצי, אני לא יכול להרשות לעצמי. אני לא יכול לעטוף את עצמי בשחקנים ולהעביר אותם מסרט לסרט כי לכל סרט יש דרישות אחרות ואני מעדיף להיות נאמן לתסריט מאשר לשחקן. למרות זאת אני חושב שלעבוד עם שחקן שאתה מכיר זה רווח נקי. אתה יכול להדריך אותו טוב יותר על הסט".

- מה קו העלילה של "מתנה משמים"?

"מדובר בשמונה סיפורים שאחד מהם שוזר את שבעת הסיפורים האחרים. זה על חבורת סבלים בשדה התעופה בלוד, שמתארגנים להבריח שני שקי יהלומים מהנמל. הבעיה היא ששניים מהם צריכים לקחת על עצמם את האשמה. הסרט עצמו מתרחש בשכונה סמוך לשדה התעופה שם הם גרים. אני הולך איתם הביתה ומחפש אחריהם בשכונה. יהיה מעניין".