סינדרלה פוטר. עכשיו הספר

"הייתי תולעת ספרים נמוכה וכפופה עם משקפיים שזגוגיותיהן היו עבות כמו תחתיות של בקבוקי שתייה, חייתי את חיי בתוך עולם של חלומות בהקיץ, כתבתי סיפורים בלי סוף ורק מדי פעם הייתי יוצאת מתוך הערפל, רק כדי להתעלל קצת באחותי הקטנה ולהכריח אותה להקשיב לסיפורים שחיברתי ולמשחקים שזה עתה המצאתי". והיא המציאה את הארי פוטר.
הנה כך נולד סיפור סינדרלה המודרנית: בלי סנדל זכוכית ובלי נסיך, עם מגע מדהים של קסם שאיש אינו יכול להסבירו, כי בעידן שלנו, אפילו אם תופיע פתאום פיה במשרדיה של הוצאה לאור, אף אחד לא יוכל לזהות אותה. בגיל 35, ג'ואן רולינג היא אחת הנשים העשירות בבריטניה, סנסציה מו"לית עולמית, הסופרת הכי מתוגמלת בהיסטוריה, אגדת ההצלחה הכי מקסימה בדברי ימי הסלבריטאות המודרנית. היא כבר לא ג'ינג'ית. המשקפיים נעלמו. היא רחוקה רק חמש שנים ממעמד של נתמכת סעד מדוכאת, היא אוספת יהלומים, והיא כבר לא לבד. בבכורה העולמית של הסרט "הארי פוטר ואבן החכמים", עמד לצידה החבר החדש, רופא מרדים ששמו ניל מארי, בן 29 וקצת ונראה בדיוק – אבל ממש בדיוק - כמו הארי פוטר מבוגר, עם פוני שחרחר ומשקפיים, ועל פניו נסוכה ארשת קצת משועשעת של חנון סופני אך מלא קסם, חביבן של אמהות בורגניות באשר הן.
האם היא מאושרת מאחורי חומותיה של הטירה הגרגוריאנית באדינבורו, או בארמון המאובטח שלה ברובע קנסינגטון בלונדון (4.75 מליון ליש"ט, מחיר מציאה) ג'ואן רולינג קנאית לפרטיותה, לא מתמסרת לדימויים שמנסים להדביק לה, וכשהיא נאלצת להתראיין, מקיף אותה צבא קטן של עוזרים עם שעוני סטופר שמקציבים לעיתונאי עשר דקות מזמנה. בצבת ברזל לא יעקרו ממנה את מה שהיא לא רוצה לומר, אבל בדיוק כנגד זה המציאו את חופש הביטוי של מי שדווקא מוכן לדבר.
וכך, בגיל 35, לגמרי שלא מרצונה, היא מככבת בספר חדש, "ג'יי.קיי. רולינג, הקוסמת שמאחורי הארי פוטר – הביוגרפיה". כתב: שון סמית', רכילאי שהיה לביוגרף של דמויות נוצצות, מבית המלוכה ועד הרולינג סטונס. מן השבוע הבא תוכלו להתוודע לאגדת הקוסמת גם בעברית (בהוצאת "ידיעות אחרונות").

הילדה שאהבה אגדות

היא נולדה לזוג הורים בני עשרים שהכירו ברכבת, במסע ארוך מלונדון לסקוטלנד, שם שניהם היו אמורים לשרת באותו בסיס של חיל הים. אן ופיט רולינג קראו לילדה שלהם פשוט "ג'ואן", וגידלו אותה ואת אחותה הקטנה דיאן בבית כפרי מלא ספרים, בתוך נוף שמזכיר את ציוריה של ביאטריקס פוטר, על הגבול בין אנגליה לבין ווילס. ג'ואן היתה חנונית מופתית, פריקית של אגדות, ילדה טובה נורא, שאפתנית וחרוצה, פעילה במועצת התלמידים, מצטיינת בכתיבה יוצרת; אם היו שם טראומות ילדות גדולות, סודות אפלים או דרמות מרעישות, לא תמצאו אותם בספר הזה. וייתכן שלא היו.
ערפילים קסומים של כפר אנגלי מנומנם לא מספקים לבני נוער בעידן הפוסט-פאנק ריגושים ראויים, וג'ואן מתחילה להתמרד – ממש בעדינות - בדיוק כשאמה האהובה מאובחנת כחולה בטרשת נפוצה. עשר שנים נמשכה גסיסתה של אן רולינג, ובזמן הזה ג'ואן סיימה את לימודיה התיכוניים בהצטיינות וגילתה שהממסד הבריטי לא נוטה חסד לבני המעמד הבינוני-נמוך. למרות הציונים, לא התקבלה ללימודים באוקספורד, ככל הנראה מפני שלהורים לא היה די ממון לשלוח אותה לבית ספר פרטי נחשב.
באוניברסיטת אקסטר נעלמו שרידי החנוניות, ונבירה בכרטסת הקורא שלה בספריה מעידה שצברה המון קנסות, אבל גם קראה כמו מניאקית. היא למדה שפות קלאסיות ואחר כך התמחתה בצרפתית. בני מחזור זוכרים ג'ינג'ית מאופרת בכבדות שלא מרבה לחייך. עשר שנים אחרי שסיימה את הדשדוש בביצה האקדמית, קיבלה תואר דוקטור כבוד מן האוניברסיטה שלא הצליחה להלהיב אותה כתלמידה.
הדשדוש נמשך בלונדון: כמזכירה בהוצאת ספרים, היתה ממונה על משלוח מכתבי סירוב ליוצרים מתחילים. כחוקרת זוטרה ב"אמנסטי אינטנשיונל", לא רוותה נחת מאלפי המסמכים על אודות עצירים מעונים באפריקה. היא היתה תפרנית וקצת דיכאונית, אמא שלה מתה - וההצעה ללמד אנגלית בבית ספר בפורטו, בפורטוגל, קסמה לה עד כדי אריזת מזוודות.

האם שלא הצליחה לפרנס את בתה

האגדה מספרת שהארי פוטר נולד כמה פעמים. הרעיון הראשוני הגיע בעת מסע ברכבת. הדפים הראשונים נכתבו כשסיפור האהבה שלה ושל ז'ורז'י אראנטס נגמר. זה היה סמוך ללידתה של ג'סיקה, בתה היחידה. רולינג היתה מפרנסת יחידה, אראנטס היה צעיר ממנה בחמש שנים, מובטל, מסומם ואלים. כולם התגוררו בדירת השיכון העלובה של אמא של החתן. החברות שלה מאותם ימים סיפרו לשון סמית', מחבר הביוגרפיה, על אומללות עמוקה שרולינג התקשתה להסתיר. במשך ההריון ובחודשים אחרי הלידה היא רזתה והיתה לשחיפית מהלכת, על גבול האנורקסיה. מה שלא הפריע לאראנטס להכות אותה.
סצינות הקנאה שלפני הנישואין החפוזים הדרדרו לסיוט של ממש, ובבוקר קר אחד הוא פשוט זרק אותה מהבית, ונדרשה התערבות של המשטרה כדי שירשה לה לראות את התינוקת. רולינג ארזה את עצמה ואת ג'סיקה וחזרה לאנגליה, בלי פרוטה, בלי עבודה, בלי מערך חברתי תומך – וגם ללא אפשרות לשוב הביתה. אביה נישא שוב, למזכירתו במפעל "רולס רויס". "מעולם לא תיארתי לעצמי שאני אפשל כל כך בגדול ואמצא את עצמי בדירה לא מחוממת ושורצת עכברים, מנסה לטפל בבתי התינוקת", תאמר לימים.
זה היה המצב לאורך שנת 1994. רולינג גרה בשיכון עלוב באדינבורו, לא מוצאת עבודה, מתקיימת בקושי מ – 103.5 דולר לשבוע, שאותם היא נאלצת לקבל בטקס משפיל בלשכת האבטלה המקומית. היא מגלה את מלכוד העוני: אם תשתכר מעט, כל סכום ינוכה מקצבת הסעד שלה. אם היא מטפלת בבתה באורח מניח את הדעת, השלטונות לא יואילו לשלם עבור פעוטון כדי שתוכל לצאת לעבוד. והכי משפיל: עובדת סוציאלית טובת לב שבאה לבקר עם ערימה של צעצועים ישנים ומלוכלכים, מתנה לג'סיקה. במשך חודשים, ג'ואן רולינג כמעט נכנעה ל"סוהרסונים" – שומרי בית הכלא ב"הארי פוטר, האסיר מאזבאקאן" – אותם אפשר לפרש בקלות כדימוי די מוצלח של דיכאון.

הסופרת שקיבלה מקדמה זעומה

וכשנדמה שהכל רע, אפשר תמיד שיהיה רע יותר. אראנטס, עכשיו כבר ג'אנקי, נזכר שיש לו ילדה וקופץ לביקור. מתוך בהלה מוצדקת ובכוחותיה האחרונים היא משיגה צו-הרחקה מבית משפט ופותחת בהליכי גירושין. אז כבר היתה בעיצומה של האגדה: "הארי פוטר" הראשון נכתב בקפה "ניקולסונ'ז" באדינבורו. גיסה האדיב והבעלים של המקום הורה לעובדים שלא להציק לג'ינג'ית השחיפית, גם אם היא יושבת שעות על כוס קפה אחת, כותבת ביד אחת ומנענעת את העגלה של ג'סיקה בשניה. היה חמים בבית הקפה, ובבית, בין כרסומי העכברים והקור המקפיא – לא היה לה די כסף לחימום – באמת אפשר היה לצאת מן הדעת.
1995 הסתמנה כשנה טובה יותר. הלוואה מחבר טוב מימי האוניברסיטה מאפשרת לה לשלוח את ג'סיקה לפעוטון, להתחיל לחפש עבודה, להירשם ללימודי תעודת הוראה – ולגמור את כתב היד הראשון, שהודפס במכונת כתיבה נושנה. כשהספר הגיע לידיו של כריטופר ליטל, סוכן ספרותי, הוא לא ידע שרולינג התקשתה לעמוד בדמי הבולים שעל המעטפה ששלחה למשרדיו. אותה רולינג תהפוך אותו מקץ חמש שנים מטורפות לסוכן הספרותי הכי עשיר בבריטניה.
פחות מאלפיים דולר קיבלה כמקדמה עבור הספר הראשון. הוצאת "בלומסברי" תתעשר בהמשך, וב"פינגווין" ו"טרנסוורלד", שדחו את כתב היד – יאכלו כובעים. לרולינג, שממשיכה בחריצות בלימודי תעודת הוראה ומצטיינת בהם, אין בשלב זה שום חלומות גדולים. רק למצוא משרה קבועה, להוציא את ג'סיקה ואת עצמה מן החור המסריח שבו הן גרות – וללכת לראיונות עבודה בראש מורם. בקורות החיים שלה כבר כתוב שספרה עומד לצאת לאור, אבל כששואלים אותה, "האם את סופרת", היא מתנצלת: "זה רק תחביב".
ובדרך צריך להתאמן על חתימה חדשה. תרגיל שיווקי מבריק, ו"ג'יי. קיי". נולדה. קיי על שם קת'לין סבתה, והתרגיל נועד למשוך קוראים-בנים לעיין בספר, כי המו"לים יודעים שבנים לא אוהבים ספרי הרפתקאות שנשים חתומות עליהן, מחשש ש"זה יהיה ספר של בנות".
הפיה ממשיכה לרחף סביבה. היא מוצאת משרת הוראה, מקבלת מענק ממועצת התרבות הסקוטית כדי לכתוב עוד ספר – והסוכן שלה מצליח למכור את זכויות ההפצה בארצות הברית בסכום מרשים של 100,000 דולר – הגבוה ביותר ששולם עבור ספר ילדים. זה קורה מיד עם צאתו שלך "הארי פוטר ואבן החכמים" לאור, במהדורה קטנה של 5000 עותקים, ב –26 יוני 1997. מאותו רגע, ובכל יום נתון אחר כך, רולינג חיה בתוך אגדה מלהיבה ומפחידה.
ראשית היא מוצאת דיור נורמלי יותר, ממשיכה ללמד וכותבת את הספר השני שלה. כשההיסטריה מתחילה, היא מנסה לשמור במידת האפשר על פרטיות, אבל הצהובונים כבר מחטטים בחייה, מוצאים את אראנטס, מבטיחים לו כסף – פי עשר מהמקדמה הראשונה שהיא קיבלה על ספרה – כדי שיספר על פרשת הנישואין והגירושין, והוא חושף ומתבכיין, אבל למיליוני ילדים לא איכפת. פרטי הטריוויה של חיי מבוגרים באמת פחות מעניינים מן הקסם שבספרים.
"אני אעשה ככל שביכולתי כדי למנוע מדמותו של הארי להופיע על קופסאות של מזון מהיר. זה הסיוט הכי גדול שלי", היא מתוודה בראיון, כשזכויות ההסרטה של הספר הראשון כבר נמכרו במיליון דולר.

המיליונרית שדחתה הזמנה מהמלכה

בסוף יוני 1999 היתה מיליונרית. זמן קצר לאחר מכן כבר תרמה חצי מליון ליש"ט לאגודה הלאומית למען משפחות חד הוריות והתחילה לגייס כספים לטובת חולי סרטן וטרשת נפוצה.
סינדרלה? ממש לא. אף נסיך לא הציל את רולינג מתחתיות הג'יפה של חייה. היא עשתה את זה לגמרי לבד, ועם הכוכבות המפתיעה ביותר בדברי ימי הספרים שבדפוס, שמרה כל העת על יישוב דעת בריא להפליא. הנה סיפור אחד על אשה צעירה ונחושה, שמצביע יותר מכל על אופיה ועל סדרי העדיפויות שלה. כשבית המלוכה הבריטי זימן אותה לקבל אות של "קצינת האימפריה הבריטית", היו לה דברים דחופים יותר לעשות מאשר לשתות תה עם אליזבת השניה. במכתב ההתנצלות נאמר שיש לה שפעת, אבל האמת היתה, שבאותה עת היא ישבה בין ההורים הצופים במחזה חג מולד בבית ספר באדינבורו, כי ג'סיקה, בתה ומשענתה בחייה, השתתפה בו. מאוחר יותר כבר תוזמן לארמונו של הנסיך מווילס דרך קבע.
את הארי תוכלו למצוא על טישרטים ומצעים, פדים לעכבר וקוקיות, קלמרים וקוקה קולה, מוצרי מרקס אנד ספנסר ומגבות. במלחמה הזאת נחלה תבוסה קשה למולך השיווק. בשבוע שעבר החרימו בהונג קונג ובטאיוואן מאות אלפי עותקים פירטיים של גרסת DVD לסרט. בתוך הרעש, היא מסרה את כתב היד של הספר החמישי בסדרה להוצאה שלה, התאהבה, קנתה שני ארמונות קטנים והבטיחה שיהיו רק שבעה ספרים, אחד לכל שנה בבית הספר לקוסמים הוגווארטס.
כל המספרים, כל הסיפורים וכל האגדות שנקשרו בחייה של ג'יי. קיי רולינג יכולים עכשיו לפרנס תעשיה שלמה של ביוגרפיות, אבל די בסנונית הראשונה הזאת כדי להיווכח שאף אחד לא יכול להסביר צירוף של כשרון, נחישות, מזל, עיתוי וניחוש. הילדה הממושקפת ניחשה שילדים עדיין זקוקים למגע של קסם, בדיוק כפי שהיא היתה זקוקה לכך בבית כפרי שלו על גובל ווילס, כשחיה בעולם מלא דמיונות. ומה שיפה מכל, בעיני: שום אינסטנט-אגדה על חייה של היוצרת בדרך אל הזוהר לא תגיע לקרסולי כושר ההמצאה של ג'ואן רולינג, ולא תפגע כהוא זה בזוהרה כמלכה האמיתית של הילדים.