ה"מינוס" זול יותר, החסכונות שווים פחות

בנק ישראל הודיע על הפחתת ריבית של 2% ועל הרחבה של "רצועת הניוד" של השקל עד להפיכתה לחסרת משמעות.

הורדת הריבית, מה פירושה?

פירושה רווחה מיידי לכל אחד מאתנו. הבנקים יורידו את הריבית על משיכת יתר ועל הלוואות בשקלים מ12% ל-10%. חברות כרטיסי האשראי יפחיתו את הריבית על קניות בתשלומים. אנחנו, הישראלים, חייבים לבנקים 140 מיליארד שקלים לא צמודים. הפחתת ריבית תחסוך לנו, כלווים, כ-2.8 מיליארד שקלים בשנה.
ההפחתה גם נחוצה כאוויר לנשימת העסקים החנוקים במיתון. היא תוזיל את אחזקת המלאים שהצטברו בחנויות ובמחסנים. תזרים קצת בנק חדש למשק.

ומי שיש לו פיקדון בשקלים, הוא יפגע?

הוא יקבל פחות ריבית על חסכונותיו. הציבור מחזיק 350 מיליארד שקלים בפקדונות ובמלוות לא צמודים. אם הריבית תרד ב-2%, החוסכים יקבלו על הכסף הזה 7 מיליארד שקלים פחות בשנה.

האם גם הריבית על הלוואות צמודות למדד, כמו המשכנתאות, תרד?

למרבה הצער, לא בהכרח. לשוק האשראי לזמן ארוך חוקים משלו. הוא מושפע מעט מהריבית והרבה מהתנפחות החוב הממשלתי. כשהממשלה מגדילה את גירעונה היא נזקקת למימון נוסף. האוצר מנפיק אז אגרות חוב לשנים ארוכות, צמודות ולא צמודות, ומוכר אותן בריבית גבוהה. זה קרה השנה, ולכן הריביות לזמן ארוך כמעט לא ירדו. המשכנתאות נשארו יקרות. ההשקעות היצרניות נשארו לא כדאיות. גם בשנה הבאה מתכוונת הממשלה ללוות עשרות מיליארדי שקלים מהציבור – כ-60 מיליארד שקלים. מול רעב ממשלתי כזה לכסף של החוסכים, אל תצפו להוזלתו.

הדולר יקפוץ?

הביקוש לדולרים נוגע גם – אבל לא רק, ואפילו לא בעיקר – מהפרש הריבית שבין השקעה בדולרים להשקעה בשקלים. לפני שנה הפרש הריבית היה 1.7% לטובת השקל. כעת ההפרש הוא 4.4% לטובת השקל. וכשהאינפלציה אצלנו איטית מבארה"ב, ברור שעדיף להשקיע בשקלים. הורדת הריבית ב 2 אחוזים תגרום לצמצום ההפרש ותדחוף סוחרי מטבע, ואולי גם אזרחים אוהבי הימור וגיוון, לכיוון הדולר. סביר שיהיה פיחות; הוא כבר קרה.

הפיחות מסוכן?

פיחות מוגבל בשקל רצוי לכלכלת ישראל. פיחות השקל מייקר את הייבוא ומשפר את כושר התחרות של הייצוא. פיחות השקל מתמרץ פעילות כלכלית ומקטין אבטלה.

מהי אותה "רצועת אלכסון של שער החליפין"?

ה"רצועה" היא תוואי של פיחות וייסוף של השקל מול סל המטבעות. היא קיימת עשר שנים. גבולות ה"רצועה" נקבעים על ידי הממשלה. כעת הם יכולים לעלות בזחילה בקצב של 2% לשנה – הגבול התחתון, ושל 6% לשנה – הגבול העליון. בגבולות ה"רצועה" נקבעים על ידי הממשלה. כעת הם יכולים לעלות בזחילה בקצב של 2% לשנה – הגבול התחתון, ושל 6% לשנה – הגבול העליון. בגבולות ה"רצועה" חייב בנק ישראל להתערב במסחר במטבע חוץ ולקנות או למכור דולרים. הגבולות ממילא מאוד רחבים: בנק ישראל חייב למכור דולרים כששער הדולר מגיע ל 6.36 שקלים ולקנות דולרים כששער הדולר מגיע ל 4.22 שקלים.

ומה ישתנה ב"רצועה" מהשבוע הבא?

הגבול התחתון של ה"רצועה" ירד למטה, ובנק ישראל לא יידרש להתערב בשוק מטבע החוץ אלא מתחת לכ 4.04 שקלים לדולר. בעתיד הקרוב תבוטל ה"רצועה" כליל. כך קרה בכל המדינות המפותחות: עידן "רצועות הניוד" נגמר. גם עידן שערי מטבע קבועים נגמר: ארגנטינה משלמת היום מחיר גבוה מאוד, טראגי, על התעקשותה לדבוק בנוסחה של "פזו אחד שווה דולר אחד, ויהי מה". מזלנו שהשתחררנו מכך.

אם תהיה התנפלות המונית על הדולרים, מה יעשה בנק ישראל?

לא תהיה התנפלות. ובכל מקרה, בנק ישראל ימכור דולרים או ייתן לשוק להירגע, הכל לפי העניין.

האם נגיד בנק ישראל השתכנע מהקריאות: "דוד, רד מהגג"?

נגיד בנק ישראל מושפע מהלך הרוחות בציבור. אבל הוא הושפע יותר מהמספרים: שיעור האינפלציה בישראל ירד כעת לאפס. שנה שלישית ברציפות של אינפלציית אפס איננה עוד מקרה מצער של פספוס יעד האינפלציה הממשלתי היותר גבוה; זו עדות לכשל מתמשך של השיטה. האבסורד בלט לכל עין: ריבית של 5.8% מול אפס אינפלציה. ירידת מחירים רצופה היא אסון לכלכלה.

הנגיד גם הושפע מלחץ ראש הממשלה?

מהרגע שהצטרף לדיונים על "עסקת חבילה" הודיע ד"ר קליין שהוא במשחק. מי שבמשחק – לוחצים עליו, והוא לוחץ על אחרים. קליין ביקש כמה שינויים משמעותיים בניהול המדיניות המוניטארית - חוץ מהתרת הרצועה – וקיבל אותם. במקיבל, הוא נדרש לשלם בהורדת ריבית, ושילם.

מה עוד קיבל בנק ישראל מראש הממשלה?

ד"ר קליין קיבל היתר להנפיק מלוות קצרי מועד (מק"מ) בכל כמות שהוא צריך, והיתר לפעול ישירות בשוק אגרות החוב הממשלתיות, לקנותן ולמוכרן. השינויים משפרים את יכולתו של בנק ישראל לבצע הורדת ריבית מהירה בלי להזדקק לשירותיהם היקרים של הבנקים.

יש לי משיכת יתר של 10.000 שקלים בסוף כל חודש. מה כל הסיפור נוגע לי?

מצד אחד, תשלם לבנק 200 שקלים פחות כריבית בשנה. מצד שני, אולי האינפלציה תהיה בשנה הבאה 2%, ולא אפס. מצד שלישי, מקום עבודתך יהיה יותר בטוח, קצת יותר בטוח.

סילבן שלום שקל התפטרות?

בלילה שבין רביעי לחמישי הוא שקל את האופציה ברצינות. בבוקרו של יום חמישי, עם קריאת העיתונים, שקל אותה ברצינות יתרה. בצהרי יום חמישי קל אותה בכובד ראש. נפוצו שמועות שכבר התפטר; או-טו-טו, מסרו מסביבתו, תפורסם ההודעה. ההודעה לא פורסמה, שלום נשאר שר אוצר.

סילבן שלום הרי רצה מאוד הורדת ריבית. לא תמוה שהוא איים להתפטר בשל כך?

הסיבה להתפטרות הוגדרה על-ידי מקורבי ראש הממשלה כ"ילדותית" ו"קטנונית". סילבן שקל להתפטר משום שריח מדשאות קיסריה עלה באפו. במלון "דן" קיסריה, בקיץ 1997, ב"כנס הכלכלי השנתי", גילה שר האוצר דאז, דן מרידור, שנגיד בנק ישראל, פרופסור יעקב פרנקל, וראש הממשלה, בנימין נתניהו, הגיעו להסכמה על הרחבה של רצועת הניוד של השקל. מרידור קרא על ההסכמה ב"ידיעות אחרונות" ולא האמין למראה עיניו. הוא ראה מזימה להדחתו הפוליטית. הסיק מסקנה והקדים להתפטר.
גם סילבן נרעש מאותו עניין. הוא נפגע מהדיווח על כך שביטול "רצועת הניוד" הושג בין ראש הממשלה לנגיד בנק ישראל בתיווך של פרנקל ובן שחר, מאחורי גבו. הוא חשד במזימות, שלא היו. ובכלל, שרי אוצר מאוהבים ב"רצועת שער חליפין" משום שהיא מגבילה את פעולות בנק ישראל. ה"רצועה" נחשבת כאזיק על הנגיד.

מה היתה סיבת ההתפטרות הנשקלת?

"לא מקבל גיבוי משרון".

באמת שר האוצר לא קיבל גיבוי מראש הממשלה?

גיבוי למה בדיוק? לעסקת חבילה מפונצ'רת? לקיצוץ תקציבי שלא הוכן? לרעיונות מיסוי שהופרחו באוויר בתכיפות של רעיון לשעה? בלשכת ראש הממשלה תהו מה עקץ את סילבן. בסוף הבינו. שר האוצר נפגע מהסכמה על הורדת ריבית ושינויים בניהול מדיניות הריבית ושער החליפין, שהושגה בין ראש הממשלה לנגיד בנק ישראל בתיווך שני פרופסורים, פרנקל ובן שחר – מאחורי גבו.