אמריקה – מלאך או שטן

אלמלי שמעתי את הדברים במו אוזני, לא הייתי מאמין; תא"ל אפי איתם, התקווה המזוקנת הגדולה של החרד"ל, מי שנוהג לבכות מרה את ריקנותו של הדור ולהבטיח כי יפעל בכל מאודו כדי למלאו בתורה ובמצוות עד כדי מדינת הלכה, נתלה מלא התפעלות בענפיה של אמריקה הגדולה.
"נושאת דגל התרבות המערבית", הוא קרא לה בהערצה כנה, מבקש לשכנע את בני שיחו שהיא המופת והדוגמה. וכך, בהינף פצצה "גורסת בונקרים" אחת, נעשתה אמריקה – שאך אמש היתה דגלנית הסיאוב המערבי הריקני, ספסרית המתירנות והסמים, אימפריית הקוקה קולה והרוק'נ'רול המשחיתים, מאורת הפריצים והפריצות – למשאת הנפש היהודית ההומייה.
וכל כך למה? כי המושחתת של אתמול חזרה למוטב, והחלה להשתמש באגרופיה ושיניה. כי היא, כך נדמה לפחות, כבר לא יפת נפש רכרוכית, הנרתעת מכמה אלפי גוויות בדרכה אל הנקמה המתוקה.
מי שתהילתו על עצמות שבורות, יודע להעריך שרירים משוחררים לא רק אצל חייליו, אלא גם אצל הזולת.
אין צורך לתהות האם אפי איתם החליט לראות בארה"ב מודל חיקוי רב תחומי, והוא מעתה גם תומך נלהב בהצבת חומת ברזל בין דת לבין מדינה, בשוויון זכויות מלא ללא הבדל דת, לאום וגזע ובחקיקת חוקה חילונית. נראה כי בינתיים הוא מסתפק בהערצת הנשיא, והנשקייה של חיל האוויר. וכי כמה תרבות מערבית אפשר להעריץ בבת אחת?
לו היה מדובר רק בתא"ל איתם, לא היתה זו אלא עוד אנקדוטה קטנה ושולית, שהיתה שבה וחושפת עד כמה האיש דל ורדוד כשהוא חלוץ מתוך מדיו. אך איתם אינו לבד. עוד רבים במחנהו, ורבים עוד יותר במחנות אחרים, נשפכים ממש מעוצם ההערצה ומנפנפים שוב ושוב בדוגמה האמריקנית כדי להאיץ במדינת ישראל לנהוג כמותה ולפתור סוף סוף את הבעיה הפלסטינית בעזרת קורנס.
לא נעים להניח מטלית לחה וצוננת על מצחם של מעריצים משולהבים, אך דומה כי מותר כבר להכניס קמצוץ של פרופורציה לסיפור האמריקני אפגני.
אכן, ארצות הברית ומטוסיה עשו מעשה גדול; הם סידרו לאזרחי אפגניסטן מהפיכה חיונית, שחררו אותם מעולו של אחד המשטרים הנתעבים והמטורפים ביותר שידע העולם בעשרות השנים האחרונות, והעניקו להם, לראשונה מזה הרבה שנים, תקוות מה לימים של רגיעה יחסית.
הצלחתה המרשימה של ההפיכה הצבאית הזאת נבעה לא רק – אולי אפילו לא בעיקר – מן העצמה האמריקנית המהממת. אל הפצצות הצטרפו שתי עובדות; האחת – שלטון הטליבאן היה שלטון כפוי ומאוס על נתיניו, וחסר כל בסיס תמיכה אותנטי. השנייה – מלאכת ההשתלטות בפועל על המדינה נעשתה בידי אפגנים ולא בידי פולש זר. זו הסיבה מדוע הצליחו האמריקנים במקום בו נכשלו הרוסים, זו גם הסיבה מדוע צלח באפגניסטן מה שנכשל בעיראק. לו היו האמריקנים עצמם פולשים לאפגניסטן במו גייסותיהם, הם היו כבר תקועים שם עמוק בבוץ (ואם לא ימהרו לצאת, הם ילמדו זאת בדרך הקשה).
ארצות הברית ביצעה איפוא שליחות נעלה, אף כי במחיר דמים די גבוה כנראה; היא העבירה מן העולם משטר פונדמנטליסטי, לאומני, קנאי, גזען, חשוך ומרושע, אשר כפה עצמו על עם ומדינה שמאסו בו.
אך זה כל מה שאמריקה עשתה. לטרור הבינלאומי היא בקושי הזיזה שערה משערות הזקן; אוסמה בן לאדן, נכון לרגע זה, נבלע אי שם במרחבי הגלובוס. תאי הטרור הרדומים ממשיכים לקנן בכל רחבי אירופה וארצות הברית. מותם של כמה מאות לוחמי אל קעידה (שספק אם בכלל היו חלק מהטרור הבינלאומי, ולא סתם עוד מיליציה מקומית) הוא חסר חשיבות יתרה בקנה מידה עולמי. גם "חיסול מחנות האימונים", כפי שדבלולי החושות המרוסקות כונו בתקשורת המפרגנת, הוא די חסר חשיבות במציאות בה הטרוריסט צריך רק כהן דת כריזמטי, נפש מעווותת, וחנות מכשירי כתיבה עם מבחר נאה של סכיני חיתוך.
לא נעים, אבל הטרור הבינלאומי חסר הפשר, השרירותי, ההוזה, לא ניזוק כהוא זה מן המהפיכה באפגניסטן. הטרוריסט הבא, כמו קודמיו, לא יבוא מקאבול או מטורה בורה, אלא מהמבורג או פאריז, מיאמי ביץ' או לונדון. אמריקה לומדת עתה (אף כי נראה שיידרש עוד קצת זמן עד אשר היא תפנים את הלקח המתסכל הזה) את אשר ישראל אמורה היתה כבר ללמוד מזמן; בטרור לא נלחמים מן האוויר, וכאשר מרביצים לכלב – לכינים זה לא ממש מזיק.
למרבה האירוניה המרירה, אם יתעקש מישהו להשליך אמן המודל האפגני על המציאות המזרח תיכונית, הוא יגלה שבשטחי הגדה המערבית דווקא ישראל היא הטליבאן, ולא הרשות הפלסטינית. אנחנו השלטון הלאומני דתי שכופה עצמו על עם שמאס בו, אנחנו שוללים את זכויותיו, אנחנו תוקעים אל קרבו ריכוזים של קנאים דתיים אלימים, ואנחנו משוכנעים שהאל בכבודו ובעצמו העניק לנו את הזכות לעשות כל זאת.
אשר על כן, מאוד כדאי להיזהר בהשוואות בינינו לבין אפגניסטן, כי לחלוטין לא ברור איזה קבוצת פקודות תצמח מן ההשוואה הזאת למפציצי הצי השישי.