ספרד - ישראל 0:2

לא צריך להתאמץ יותר מדי. שער בכל מחצית הספיק לנבחרת ספרד כדי לנצח את ישראל 0:2 במדריד. חניכיו של ריצ'ארד נילסן הגיעו לסנטיאגו בירנבאו כדי להציג כדורגל נטול שמחת חיים מבית ספרו של המאמן הדני. נילסן, נחוש כתמיד, המשיך לדבוק בשיטת ההרחקות, וישראל, חלשה מתמיד, המשיכה לספוג.
אז נכון שזה לא נורא להפסיד 2:0 בספרד, ונכון שפער של שלושה וארבעה שערים היה בהחלט יכול לשקף את פערי הרמות האמיתיים בין הנבחרות, אבל הכדורגל נטול ההשראה של ישראל והעצב שזעק מכל מסירה על המגרש, לא יוכלו להביא קהל נלהב למשחק מול בוסניה ברמת גן. הם גם לא יוכלו להושיב קהל נלהב מול מסכי הטלוויזיה. לכל היותר, אם בכלל, יצפו במשחק אוהדים ממורמרים, כאלה שיודעים שאנחנו לא הכי טובים, אבל גם יודעים שאפשר יותר; הרבה יותר.
למרות זאת, דווקא פתיחת המשחק הייתה מעודדת. חיים רביבו השאיר את אלון מזרחי למאבק של אחד על אחד עם איקר קסייאס, אך האווירון בעט ברשלנות מחוץ למסגרת. ספרד? היא הזכירה ב-20 הדקות הראשונות את הנבחרת של יורו 2000, שאיכזבה את כולם. הקישור הספרדי (מנדייטה, ג'רארד והלגרה) לא הצליח להעביר את הכדורים לחלוצים, ולמרות השליטה במרכז המגרש, נבעטה רק בעיטה אחת לכוון שערו של דוידוביץ'. אך האופטימיות הישראלית נגמרה בדקה ה-22, מנדייטה הקפיץ כדור לאורסאיז, שהוריד בעזרת החזה לג'רארד, קשרה של ברצלונה לא התבלבל ומול דוידביץ' גלגל לרשת, 0:1 לספרד. לאחר השער נמשכה השליטה הספרדית, למרות שהנבחרת המארחת שיחקה בלי להתאמץ. מנגד, ישראל לא ידעה לנצל את השאננות הספרדית והמשיכה לדבוק בשיטת ההרחקות המוזרה, גם כשלא היה מה להרחיק.
פתיחת המחצית השנייה הזכירה מעט את הראשונה. ישראל לחצה, ספרד נותרה אדישה ובדרך אגב היא גם כבשה. כדור קרן שהוגבה בדקה ה-53 מצא את פרננדו היירו לבדו ברחבה, האחרון בעט מקרוב פנימה, 0:2 לספרד. לאחר השער השני ישראל חדלה להאמין, הספרדים נותרו אדישים, אך המגינים של נילסן פשוט דרשו התקפות. טלקר איבד ברחבה וראול בעט לקורה, אלגרה כבש בנגיחה, אך קולמבו פסל את השער, שוב ראול לבד ברחבה ושוב הקורה באה לעזרה. מטווח? בהחלט כן. נילסן? הוא יצא ידי חובה על ידי הכנסתם של בניון וברקוביץ'. פאסימיות? לא רק בתהליך השלום.