שלח לי את הריח באי-מייל

בספרו הקאנוני, "עולם חדש ואמיץ" (משנת 1932), מתאר אלדוס האקסלי חברה שבה עלית טכנולוגית מושלת בחברה אנושית קהת חושין. הצרכנים הפאסיביים צורכים את ה"פיליז", בידור וירטואלי שמורכב מריחות, קולות ומראות. את החוויה הם חווים באמצעות אלקטרודות המחוברות למוחם.
בחברה האנושית של האקסלי הכאב אינו קיים, אך האושר הוא תפל, וכרוך בהתנהגות פאבלובית ובויתור על מושגים אנושיים בסיסיים כמו אמהות, בית, משפחה, חופש, יצירתיות, יחודיות ואפילו אהבה. האקסלי, מצידו, התכוון לסאטירה על העולם בתחילת העידן הבין-גושי ולא ליצירת נבואה, אבל החזון שלו ממשיך לשמש כתמרור התראה רלוונטי לעתיד.
בשום אופן לא ניתן להציג את האינטרנט של היום כעולם הקודר שהאקסלי היטיב לשרטט. המגמה הביזורית ברשת עדיין חזקה, והטכנולוגיות הפרימיטיביות באופן יחסי שמניעות את הרשת מונעות מהחוויה המקוונת להיות מושלמת.
כיום עדיין אי אפשר לטעום, למשש או להריח תקשורת באמצעות האינטרנט. אבל עבודת מחקר מתבצעת בכל החזיתות האלו, בשלבים שונים של פיתוח. ייתכן שיש יותר מסמליות בכך שמדענים ישראליים הם שעומדים בראש החזית להעמקת האחיזה הדיגיטלית במציאות הפיזית.

לשדר ריח באינטרנט

בחודש שעבר רכשה דיג'יסנטס (DigiScents) האמריקאית את סנס-איט (SenseIt), חברה לטכנולוגיות ריח דיגיטלי שהוקמה על ידי ישראלים. במסגרת העסקה הועברה כל פעילות הפיתוח של דיג'יסנטס לסנס-איט, שהפכה למרכז הפיתוח והמחקר של דיג'יסנטס.
"רעיון הוא חסר תקווה אם אינו נשמע אבסורדי בפעם הראשונה", אמר פעם אלברט איינשטיין. מאחורי שתי החברות עומדים אנשים לא אבסורדיים, שחוסר תקווה אינו מאפיין אותם. סנס-איט הוקמה על ידי יזם האינטרנט אלי פיש, פרופ' דורון לנצט, מומחה מוביל במדע הריח וראש המעבדה הלאומית לחקר הגנום, ודוד הראל, דיקן הפקולטה למתמטיקה ומדעי המחשב במכון ויצמן.
דיג'יסנטס נוסדה בפברואר 99 על ידי דקסטר סמית וג'ואל בלינסון, שהקימו גם את חברת הביוטכנולוגיה DoubleTwist (מערכות פנגאה), החברה הראשונה שביארה את כל רצף הגנום האנושי כבר בתחילת מאי, שבועות אחדים לפני שעשו זאת פרוייקט הגנום האנושי העולמי וחברת סלרה.
העסקה עברה בשקט יחסי בתקשורת הישראלית. ייתכן שעסקת הענק של רכישת כרומטיס על ידי לוסנט (4.8 מיליארד דולר) בחודש יוני הציבה רף גבוה למדורי הכלכלה תאבי המספרים. אולי בזמן שבו טכנולוגיות קול ווידאו מושכות את עיקר תשומת הלב של המשקיעים, הריח עדיין אינו סקסי.
ראוי לציין, כי השימוש בחיישנים שמזהים ומפיקים ריחות נפוץ בתעשיית הבשמים ומעבדות גם כיום. פריצת הדרך של סנס-איט היא ביכולת ללכוד ריחות, לשחזר אותם ולשדר אותם באינטרנט. מוקדם יותר השנה זכו פרופ' לנצט והראל לכותרות עולמיות כשהצליחו לפתח סדרת אלגוריתמים שיכולים להעביר ריחות מלאכותיים באופן דיגיטלי.

איך עושים את זה

איך ניתן לתרגם חוש ארעי וחמקמק כמו ריח לביטים ובייטים? הדבר דומה להליך "ערבוב" צבעי היסוד אדום, ירוק וכחול (RGB) בלכידת תמונה והדפסתה או בהפקת תמונות צבע בטלוויזיות ומסכי מחשב. האתגר שעמד בפני לנצט והראל היה מורכב יותר.
בתהליך ההרחה מעורבים 500 עד 1,000 קולטנים באף האנושי. ISmell, טכנולוגיית הריח שפותחה בדיג'יסנטס משלבת בין חומרה ותוכנה, וכך זה פועל: "אף מלאכותי" "מסניף" ריח מסוים שקיים במציאות. לאותו ריח מוקצית חתימה דיגיטלית והוא מקוטלג בבנק דיגיטלי. אלפי הריחות בבנק הדיגיטלי יכולים לשמש אתרי אינטרנט או חברות מדיה אחרת כדי לשלוח ללקוחות שלהן ריח מסוים בדואר האלקטרוני, באתר האינטרנט או בטלפון סלולרי.
תוכנה בשם ScentStream, המותקנת במחשב הנמען, מפענחת את החתימה הדיגיטלית ושולחת פקודה להפיק ריח מסוים. הריח מופק על ידי iSmell, התקן היקפי בגודל מודם שמתחבר למחשב האישי וכולל מחסניות ריח בסיסי, שניתנות להחלפה, בדומה למדפסת הזרקת דיו. iSmell מערבב את הריחות הבסיסיים במחסניות, יוצר את הריח הרצוי ופולט אותו אל עבר אפו של הגולש.
טכנולוגיית iSmell נמצאת עדיין בשלב בטא וצפויה לצאת לשוק רק בסוף השנה הבאה, אך מי שיבקר בתערוכת אינטרנט וורלד בניו יורק בעוד כשבועיים יוכל לחזות בהדגמה ראשונית. יוסי דויטש, מנכ"ל דיג'יסנטס ישראל, מעריך שמחיר התקן iSmell יהיה כ-150 דולר. הראשונים להצטייד בהתקן יוכלו לבחון אותו בפורטל הריחות Snortal.com. למשל, הקלקה על תמונה של בננה באתר תגרום לפליטת ריח בננות.

פתוח וחפשי למתכנתים

בזכות מכונת הריח הדיגיטלית נוכל ליהנות מניחוח מעופש שייפלט כשדמות במשחק הרפתקאות תיכנס למערה, או לרחרח פרח בהקלקה על גלויית ברכה ליום הולדת שהתקבלה בדואר אלקטרוני.
מבקר באתר בשמים יוכל לדגום בקלות את הבושם החדש של קלווין קליין. אתר טיולים יוכל להוסיף ריחות שוק ומאפה לחבילת טיולים לסיציליה. להקות שמפיצות את המוזיקה שלהן ברשת יוכלו לצרף ריחות לשירים שלהן, ולאפשר לנו להריח מוזיקה ולא לשמוע אותה בלבד. ספקי תוכן יוכלו להוסיף ריחות מותאמים אישית כדי להגביר את חוויית המשתמש ואולי גם להגביר את המכירות.
למרות שניחוח מלאכותי מעורר אסוציאציה ראשונית של תרסיס בריח אורנים, דויטש טוען שהריחות שמפיק iSmell דומים מאוד לריחות אמיתיים. בנק הריחות של דיג'יסנטס מבוסס על תמציות ריח וטעם שנרכשו מחברות מובילות בעולם לייצור ריחות וטעמים (Fragrance and flavor).
בשלב זה מנסה דיג'סנטס להפוך כמה שיותר חברות מדיה ואתרי מסחר אלקטרוני ל"ריחניים". החברה הכריזה על שותפויות עם Procter & Gamble ו- eCandy.com. יותר מ-2,800 מפתחים הורידו את חבילת הפיתוח של תוכנת DigiScents ScentWare, שהושקה במרץ, והם יכולים לגשת לבנק דיגיטלי של אלפי ריחות, שניתנים לשילוב במשחקי מחשב, אתרי אינטרנט, פרסומות, סרטים ומוזיקה. תוספי תוכנה ריחניים מפותחים גם לטכנולוגיית פלאש ולוידאו.
ניסיונות קודמים של תעשיית הסרטים האמריקאית, בסוף שנות ה-50, לבדר את ההמונים באמצעות ריח בסרטי "ארומה רמה" ו"Smell-O-Vision" נכשלו כשלון חרוץ, כשצופים מבועתים נמלטו מהאולמות המסריחים. ב-1981 חולקו כרטיסי "גרד והסנף" לצופים בסרט "פוליאסטר" של הבמאי ג'ון ווטרס, אך גם ניסיון זה לא הלהיב במיוחד את האפים האמריקאים.
"'ארומה רמה' ו'Smell-O-Vision' יצרו סרטים מסריחים", מסביר דויטש. "מכשירי הריחות הפיצו ריח מסוים לכל האולם וכשריח נוסף נפלט הוא התערבב עם הריח הקודם. התוצאה הסופית היתה סרחון".
בעבודת הפיתוח בדיג'יסנטס מושקע מאמץ רב לייצר ריחות "נדיפים" שמתפוגגים במהירות. הריחות, שיופצו לטווח קצר יורגשו רק על ידי היושב מול המחשב, אומר דויטש.

פיירוול כנגד סרחונות

כיצד יוכלו המשתמשים בטכנולוגיה לחסום קבלה של וירוסים ריחניים ופצצות סרחון? כדי ש-iSmell לא תהפוך ל-iStink, דיג'יסנטס תשווק עם הטכנולוגיה "פיירוול" שיאפשר לגולש המרחרח לחסום מראש מעבר של ריחות לא רצויים. "ילדים שירצו לשלוח אחד לשני ריחות של פלוצים עדיין יוכלו לעשות זאת אם יכבו את הפיירוול", מרגיע דויטש.
בדיג'יסנטס מצפים שבעוד שלוש עד ארבע שנים תקשורת ריח תהיה בשימוש יום יומי, בהנחה שאם תמונה שווה אלף מלים, ריח שווה אלף תמונות. "תחושת הריח היא דרך עוצמתית להעביר חוויות ורעיונות כי היא מזכירה לנו סיטואציות שחווינו וחוויות שחשנו", אומר דויטש.
ומה באשר לחזון הקודרני של האקסלי? דויטש תמה על השאלה. "מי שלא רוצה להריח לא ירכוש את iSmell", הוא אומר. "ברור שהמשתמשים לא ירצו בריחות אם תשודר להם החוויה הלא נכונה. החוכמה היא לבנות את החוויה הרב-חושית הנכונה". אבל לכך גם כיוון גם האקסלי, לא?