השלם גדול מסך חלקיו

אחרי רוקפור, שי נובלמן, הדרה לוין, יוסלס איי די, אמיר פרי ועוד שורה לא קצרה של אמנים, גם יובל שפריר מוכיח כי יש רוקנרול באנגלית (בישראל). אלבומו הראשון של שפריר כסולן, "שפריר", הוא אלבום רוק משובח, עדכני ואיכותי. שפריר, מתופף ומפיק ותיק, אינו זמר גדול, אבל הוא מצליח לחפות על הממגבלה בעזרת סאונד צנוע ומרגש ולחנים פשוטים אך יפים.
שלושה קטעים בולטים לטובה במיוחד: "טנדר", טראבל און" ו"ליסן", אבל כוחו של התקליט הוא ברצף השירים, שמתחברים זה לזה ויוצרים שלם הגדול מסך חלקיו. רוח התקליט מעודכנת לטרנד הצפון-אמריקני בולט, זה של הפליימינג ליפס ומרקיורי רב. כלומר שילוב בין מלודיות סיקסיטיז, לאווירה פסיכדלית וגיטרות רעשניות לפרקים. שפריר לא מנסה לכבוש בכוח את המאזין, אלא נותן להפתעות שבאמתחתו לטפטף לאט לאט, פה ושם, ומאפשר למאזין ללכוד עוד ועוד פיסות של נגיעות יפות. הצניעות מתבטאת גם ברשימת הנגנים שמסתכמת ביובל שפריר עצמו ובעידו אגמון, שמגלים יכולת מרשימה.
נכון, הדלילות והצניעות מובילים לקצת שעמום בשל חוסר הגיוון, אבל ההגיון הכלכלי שמכתיב את ההפקה הצנועה אינו מזיק יותר מדי, ובסך הכל מדובר באלבום ראוי בהחלט לרכישה.