פיקדון או השחתה - חוק הפיקדון לאור היהדות

"אמר רבי אחא: יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה (בראשית רבה, פרשה ס' סימן ח')

מדרשו של רבי אחא, המתייחס לניגוד שבין אריכות הסיפור המקראי של שיחת אליעזר, עבד אברהם, עם הורי רבקה לעומת השפה הלקונית הקצרה בה נכתבות מצוות בדרגת חשיבות עליונה, ממחיש את חשיבותו של ספר בראשית שזה עתה התחלנו בקריאתו כמתווה הדרך המוסרי של דיני התורה המובאים בספרים הבאים, בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה".

אשר על כן חשוב מאד להעמיק במסרים המובאים בספר זה זאת על מנת להבין את כל המערכת המוסרית עליה מושתתת המערכת המשפטית הסבוכה המופיעה בספרים שאחריו.

באופן שאינו משתמע לשני פנים מזהיר הבורא את האדם כי הוא בעצמו יישא בתוצאת מעשיו, לא בבחינת שכר ועונש כי אם בבחינת פעולה ותוצאה. פעולה שלילית - תוצאה שלילית, "שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך". בעולם המודרני היינו אומרים כי הבורא הנחה את ברואיו להתייחס לעולם בדרך של פיתוח בר קיימא (Sustainable Development ).

התייחסות זו לסביבה מאפשרת פיתוח תוך כדי שימוש במשאבי הטבע מחד גיסא ושימור משאבי הטבע ומניעת כלייתם מאידך גיסא. ב- 1992, 20 שנה לאחר התכנסותם ההיסטורית של מנהיגי העולם ב- 1972 בשטוקהולם במסגרת פסגת כדור הארץ הראשונה, התכנסו שוב מנהיגי העולם בריו דה ז'נירו שם החליטו על "אג'נדה 21, אסטרטגיית פסגת כדור הארץ להצלת הפלנטה שלנו".

שם גם טבעו את המושג פיתוח בר קיימא. בכינוס זה הביעו כל מנהיגי העולם את החשש מהנזק לסביבה שנבע ממרוץ הכלכלה העולמית לכוון ההתעשרות על חשבון הסביבה. בריו הבינו מנהיגי העולם כי לנעשה בצידו האחד של העולם יש גם השפעה על צידו השני.

ועוד הבינו כי הפעילות העסקית והכלכלית חייבת להתבצע תוך הערכה מתמדת של השפעת פעילות זו על הסביבה. הובהר מעל לכל ספק כי סביבה בריאה וכלכלה בריאה אינם מסלולים מקבילים. העולם חייב לפעול בדרך של פיתוח בר קיימא אם חפץ חיים הוא.

חלק מהאנשים בתעשייה זו שוכחים שגם הם וגם ילדיהם מצויים בתוך הסביבה בה הם פועלים ואם ישחיתו ויקלקלו לא יהיה מי שיתקן אחריהם.

הקלקול - ההשחתה היא תוצאת פעולתו המאוד ברורה של התכחשות או הימנעות מפיתוח בר קיימא. לא לחינם, כצו הפוך ל- "לעבדה ולשמרה", מזהירה התורה בספר דברים את היוצאים למלחמה על עיר עוינת "לא תשחית את עצה... כי האדם עץ השדה..." (דברים כ' ,19).

לא לחינם הרחיבו חז"ל איסור זה למצוות "בל-תשחית" האוסרת השחתה של כל כלי או חומר שעדיין ניתן למחזר אותו ו/או לעשות בו שימוש חוזר. ספר החינוך, העוסק בהבנת המצוות וטעמם ,כותב בדיונו במצווה זו "זהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות.... ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם וייצר עליהם בכל אבדון והשחתה ...".

תרצו - זהו עיקרו של חוק הפיקדון החדש אשר עשוי להביא למיחזור של כ- 900 מליון מיכלי משקה בשנה וימנע את הוספתם להרי הזבל שבארצנו. אוי לאותן תעשיות שהשחיתו והתנגדו לחוק זה.

אוי לאותם חברי כנסת של ש"ס ששכחו תורה מהי וקלקלו ומנעו את החלתו של חוק זה על מיכלי משקה בנפח של 1.5 ליטר ומעלה (רובם הגדול של מיכלי המשקה בישראל הם בנפח זה).

הרב שמשון רפאל הירש (1808 - 1888), שהשתמש רבות במחקרו המדעי-תורני את המקרא בתורת קרבת ההגאים, מציין כי "שחת" קרוב ל"שחד" - הכורה שוחה לדיין בדרכו לשפוט צדק, וקרוב ל"שחט" - הכורה שוחה לדרך החיים. עיקרו של דבר, כל רצונו של המשחית הוא לתת מכשול או מעצור לפני ההולך בדרך, לעצור אותו בדרכו אל מטרתו ולהביא עליו אבדון.

"ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס. וירא אלוקים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ויאמר אלוקים לנוח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ" (בראשית ו' 11-13).

מירב פרשני המקרא מזהים את השחיתות של דור המבול כשחיתות חברתית שבשיאה הופכת ל"חמס" - גזל.

אין השחיתות מביאה להשחתת הארץ ביום אחד. זהו תהליך שבו באופן איטי אך בטוח החברה מובילה את עצמה להרס המרקם העדין של החברה ובסופו של דבר לאבדון. באופן דומה לדור המבול גם אנשי סדום משחיתים את דרכם החברתית והבורא משחית את ארצם.

אין זה מקרה שהפרשה המופיעה לאחר "פרשת המצוות החברתיות" של התורה, פרשת "בהר", עוסקת בתוצאת אי-שמירת מצוות אלו. פרשת המצוות החברתיות עוסקת במנגנונים המונעים ניצול מוחלט של החלש בחברה על ידי החזק.

כך, היא מחייבת את שחרור העבדים בשנת היובל, מונעת ניצול יתר של הקרקע ומחייבת שמיטת כספים בשנת השמיטה, אוסרת באופן חמור על נטילת ריבית ואוסרת על הונאה מכל סוג שהוא. פרשת "בחוקותי" המופיעה מיד לאחר פרשת "בהר", ולעיתים רבות נקראת יחד איתה, מציינת כי אי-שמירת המצוות האלה תוביל את העם בסופו של דבר לפיזור בעמים תוך כדי נטישת הארץ והפיכתה לשממה. אין זה עונש במובן הרגיל, זוהי תוצאת ההשחתה הפיסית והחברתית, זוהי תוצאת ההליכה בדרך שאינה דרך של קיימות.