ומה נאכל אחר כך?
הצעות לקינוחים קלילים וכשרים לפסח, לארוחות החג שאחרי הזלילה הגדולה. אנה וגנר עם חמישה מתכוני סורבה מנצחים
עברתם את הלילה הזה, כולכם מסובים, ויצאתם בשלום? מדדים מארוחה חגיגית אחת לשנייה? מקללים את עצמכם, את מערכת העיכול האנושית שלא בנויה לעמוד בשמחת האביב והחרות? הפינות של המצות דוקרות לכם בצלעות? אל דאגה. יש לזה פתרונות, לפחות בתחום הקינוחים. דברים קטנים ומרגיעים, לא עתירי קלוריות ולא בדיוק עתירי עבודה.
למי שלא עשה סורבה בחייו, צריך לספר שמדובר בקינוח מאד עתיק, כנראה המצאה פרסית, שעניינו – מבחינה היסטורית –בערבוב יסודי של סירופ סוכר, מחית פרי ושלג. כן, שלג. מי שלא ראה אתרי סקי אירניים בטלויזיה, לא ראה שמחה משונה מימיו.
הציויליזציה התקדמה, יש מקפיאים – אבל השיטה לא השתנתה בהרבה. מה נוסיף לסורבה נוסח 2002? תיבול יצירתי, מעט אלכוהול, קצת שמחת עשייה, וידיעה ברורה שלא כל דבר צריך לשפר ולעדכן עד צאת נשמתו.
העקרונות הכלליים זהים לכל חמשת מנות הסורבה שתמצאו כאן, והנה מה שצריך בבית:
כלים
1 קערה, אפשר מפלסטיק, שתשב היטב במקפיא, רצוי עם מכסה
מזלג
סיר קטן לבישול סירופ סוכר
מעבד מזון או בלנדר מוט חזק במיוחד
כוס של מים
כף ליצירת כדורי גלידה
חומרים:
כל סורבה בנוי מכמות שווה של פרי ושל סירופ סוכר. כל סירופ סוכר, לענייננו, עשוי מכמות שווה של סוכר ומים. לפיכך, נמדוד בכוס מים, וראשית חוכמה נכין את הסירופ.
הכנה:
בסיר קטן, יוצקים כמויות שוות של מים וסוכר. כוס מים וכוס סוכר יכינו לכם 5-6 מנות סורבה. רוצים יותר? תכפילו. אם תשלשו, כדאי שתתחילו לחשוב על הקפאה בשתי קערות נפרדות, כדי שהסורבה יהיה מוכן עוד לפני תום חול המועד. מרתיחים את המים, מערבבים עם הסוכר, מבשלים בסיר לא מכוסה על אש בינונית בדיוק שלוש דקות. מכבים, מסירים מן הכיריים ונותנים לעסק להצטנן.
עד שזה קורה, חותכים 250 גרם פרי לחתיכות קטנות ומכינים מחית בבלנדר, או בלנדר מוט, או מעבד מזון.
מערבבים את מחית הפרי עם סירופ הסוכר, מתבלים אם רוצים, ושולחים להקפאה של שעה ויותר בפריזר. מסירים מכסה, ובעזרת מזלג טורפים בעדינות את העיסה הנוקשה למחצה, כאילו טרפנו חביתה, אבל קצת יותר לאט. פני הסורבה יחווירו. זה בדיוק מה שאנחנו רוצים. ככה ייכלאו בתוך העיסה בועיות אויר לרוב. טורפים כף כדקה, מכסים, מחזירים למקפיא. בדרך כלל, אם משתמשים בקערה נמוכה ורחבה, בתוך שלוש שעות העסק קפוא למהדרין ומוכן לאכילה.
ועכשיו להתלבטויות: איזה סורבה נעשה? הנה כמה הצעות קלסיות, וכמה הצעות קצת מהפכניות, למתקדמים.
סורבה מנגו – 250 גרם מנגו, סירופ סוכר, ומעט גרד קליפת לימון.
סורבה אשכוליות אדומות –250 גרם פרי, סירופ סוכר, ו - 5 כפיות קמפרי לשילוב טעמים מנצח במסעדות מובילות.
סורבה תפוחי עץ – 250 גרם תפוחים מקולפים, סירופ סוכר ו –5 כפיות קלוודוס.
סורבה לימון – 250 גרם לימון, בלי קליפה, מעובד למחית פרי. בזמן העיבוד מוסיפים 5 עלי נענע, או עלעלי טימין או טרגון מ – 5 גבעולים, לקבלת טעם רענן במיוחד. המהדרין יעבירו בבלנדר עוד 250 גרם תותים, 3 כפות מים ו 2 כפות אבקת סוכר, עד לקבלת "מרק תותים". יוצקים מעט מן המרק לצלחת עמוקה ומניחים עליה כדור סורבה – וכמה שזה יפה, ככה זה טעים ופשוט.
סורבה תותים – טוב, כבר למדנו את הפרינציפ. 250 גרם תותים, אבל אפשר להוסיף להם מעט ליקר מתוק, משהו ממשפחת השרי הרינג, להדגשת טעמים.
סורבה מלון – כאן אנחנו רוצים כ – 400 גרם מלון, ומה דעתכם על מעט וודקה כתוספת, ואפילו להגיש כדורי סורבה בתוך קליפת חצי מלון מרוקנת מתוכן?
וככה אפשר להמשיך: למה לא סורבה שסק, בעצם? וסורבה אבטיח? ותאנים ופסיפלורה בעונתם? ומנדרינות ממש עכשיו?
יש פירות שלא כל כך מסתדרים עם הפטנט הזה. ענבים, למשל. בגלל שאין לפרי "גוף", אלא בעיקר נוזלים. אז נוותר, ובתמורה אסגיר לכם את הכי קינקי ברפטואר שלי. צריך להקדים ולומר שאבוקדו זה פרי. והוא נפלא בתור מחית. ושבדרום אמריקה מייצרים גלידות אבוקדו ואף אחד עוד לא התלונן. לכן: 250 גרם אבוקדו, גרד קליפת לימון, רבע כפית תמצית וניל וסירופ סוכר יעשו את העבודה: קישוט בפיסטוקים קלויים מעט ישמח לבב אנוש.
אחרון ודי? סורבה עגבניות. למה מה, עגבניה זה לא פרי? ועוד איך, והיא אוהבת סוכר, והיא יפה ונעימה באדמימותה החיווריינית, ככדור מרענן בתוך כוס מרטיני. סוטים אמיתיים, כמוני, יוסיפו למחית גם כף של ריבת פלפלים מתוקה חריפה, ועוד במבטים המאשימים של המשפחה: לא די שהלילה הזה כולו מרור, ואני מביאה להם תמיהות קולינריות לקינוח?
אז תנסו. ותגוונו. ותיהנו. מן האביב, החירות, והדבר הקטן, המתוק והקר.
לפנייה לכתב/ת 
סורבה לימון. להגיש עם מרק תות
צילום: דורון זוסמן
מומלצים
