2 גדות, 2 מדינות

הסכסוך הישראלי-ערבי מוצג לעתים כסכסוך אזורי, ולעתים כמאבק של שני עמים על אותה ארץ. ככל הנראה אין לסכסוך פתרון, לפחות לא "עכשיו". האם הדבר מצריך התאבדות? לא. העם התעשת לפני כשנה, אמר "לא" לתהליך ההתאבדותי ובחר ראש ממשלה שהבטיח לשנות כיוון. האם הכיוון השתנה? לא, כי הנווט נשאר בתפקידו. האם להתייאש? לא. צריך להחליף גם נווט וגם כיוון. עם פרס ועם אוסלו אין תקווה.
השמאל תובע כל השנים חלוקה - שתי מדינות לשני עמים – אבל מתכוון לארץ ישראל המערבית בלבד. גם כשהוא מפריח את הסיסמה הדמגוגית "הפרדה" הוא מתכוון לכך. הימין מדבר על א"י השלמה, אבל גם הוא מתכוון רק לחלקה המערבי. גם כשהוא מציע פתרון הוא מתייחס ליש"ע בלבד, ובכך מנציח את ההבחנה בין שני סוגי יהודים לבין שני סוגי ערבים ממערב לירדן. אלה ואלה שוכחים כי הפשרה הטריטוריאלית היחידה האפשרית בא"י השלמה באמת כבר בוצעה – באמצעות הסכם השלום עם ירדן. מה שנותר הוא להמתין שהמציאות הדמוגרפית בגדה המזרחית תעשה את שלה, והרוב הפלסטיני שם יגיע לשלטון במדינתו ובבירתו, רבת-עמון.
השמאל מגדיר כגזעני את הפתרון המוצע על-ידי חלק מהימין: טרנספר של ערביי ארץ ישראל המערבית. בלהט "מוסריותו" הוא מציע פתרון טרנספריסטי משלו לאותו מצב: טרנספר של יהודים מבתיהם בגלל יהדותם, בבחינת "לפנות את ההתנחלויות, להחזיר את הביטחון". האם פתרון באמצעות טרנספר של אוכלוסייה אחת בגלל מוצאה הלאומי-אתני הוא גזעני ופסול, ואילו טרנספר של אוכלוסייה אחרת הוא פתרון מדיני לביטחון מדינת ישראל? לאלוהים, ל"אנשי הרוח" של השמאל וליועץ המשפטי לממשלה פתרונים.
הגדה המערבית של הירדן, והכוונה אינה ליש"ע בלבד אלא לארץ ישראל המערבית כולה, היא יחידה גיאו-פוליטית אחת: היא אינה ניתנת לחלוקה/הפרדה, והיא צרה מלהכיל שני עמים. ויתור כואב על 78% מארץ ישראל השלמה באמת הוא בסיס הוגן ונדיב לפתרון אזורי: איחוד העם הפלסטיני ומימוש זכות השיבה שלו בגדה המזרחית של הירדן, תמורת מימוש זכות השיבה של היהודים לכל 22% הנותרים, אלה שבגדה המערבית, משני צדי "הקו הירוק".
ומה על ערביי ארץ ישראל המערבית, משני צדי קו זה? אלה שאינם מחזיקים באזרחות ישראלית יהיו אזרחי המדינה הפלסטינית שממזרח לירדן, יצביעו לפרלמנט ברבת-עמון, ויוכלו להישאר במקומות מושבם הנוכחיים, ובלבד שיימנעו מטרור. אלה המחזיקים באזרחות ישראלית יהיו אזרחי המדינה היהודית שממערב לירדן עד יום מותם, אלא אם כן יבחרו באזרחות הפלסטינית. אלה שייוולדו להם מעתה והלאה יהיו אזרחי המדינה הפלסטינית.
האם ההצעה מוסרית? היא מאפשרת הימנעות מטרנספר כוחני של יהודים או של ערבים, ומאפשרת לכל מי שנמנע מאלימות להישאר בביתו.
האם ההצעה מעשית? היא מאפשרת פשרה טריטוריאלית ושתי מדינות לשני עמים, ובלבד שהפשרה תתייחס לארץ כולה ולא לכבשת הרש שבארץ ישראל המערבית.
האם ההצעה הגיונית? היא הגיונית לפחות כמו "שלום" אוסלו שהוביל למלחמת אוסלו, ולא פחות מרעיונות ההפרדה שאינם לאורך קו הירדן. מכל מקום, פתרון אמיתי חייב להיות קביל לא רק בעיני הערבים ותומכיהם – באירופה, בארה"ב ובקרבנו – אלא גם על היהודים.
האם בכלל קיים פתרון? ככל הנראה לא, בוודאי לא בימינו. עד למציאתו, מי שחפץ חיים חייב להילחם. ולחייל ששאל: "מה עושה נער עברי רחוק מן הבית", בבית-לחם? תשובה: נלחם בלב הארץ ועל סף הבית, 3 ק"מ מירושלים.