לשיר זה כמו להיות מחשב

"מדוע שלא



כאשר אנחנו עושים אהבה



למרות שאנחנו עשויים



נראה



שאנחנו



הגוף של בת זוגי



קימורים בדמותה של הדרך שמרכיבה אותך



בה עשית



כל כך מבויש



אילו את אילו רק את



קימורי גופה של בת זוגי



קימורים של מין אחר



או בדמות אחרת



קימורים של ניסיון



קימורי הוקרה של בדרך הבלתי נגישה, הנורמלית,



אלייך"



- מתוך "שיעור ראשון", שיר שנוצר במשותף על ידי תוכנת מחשב וג'ון קייליי.

היום ומחר נערך באטלנטה פסטיבל TechnoPoetry 2002, שמפאר את שיתוף הפעולה היצירתי קצר היומין בין אנשים ומכונות. קיילי, משורר לונדוני, חתן פרס ארגון הספרות האלקטרונית (ELO) לשירה לשנת 2001, הוא אחד האמנים שיקרא שם מיצירותיו.
קיילי ויוצרים אחרים שפעילים בתחום השירה האלקטרונית משתמשים במחשב ובאינטרנט כדי ליצור אמירות אמנותיות שהן ספק אנושיות ספק ממוחשבות. למשל, במסגרת הפרויקט "אינדרה.נט או הולוגוגרפיה", השתמש קיילי בתוכנת המולטימדיה HyperCard ובמקינטוש, כדי למזג בין שירים שונים וליצור שירים חדשים. התוכנה בוחרת שיר מתוך מאגר מידע, בוחרת חלק ממילותיו וממזגת אותן עם מלים משיר אחר. כך נוצר שיר אלקטרוני חדש.

מהי שירה אלקטרונית (e-poetry) וספרות אלקטרונית?

מדובר במושג חמקמק למדי, אך על פי הגדרה מקובלת, זהו זרם אמנותי של יצירות עלילתיות מבוססות טקסט שעושות שימוש גם בצלילים, תמונות, אנימציה, טכנולוגיות אינטרנט וקישורים, כדי להעניק לקורא חוויות אסתטיות חדשות.
השירה האלקטרונית היא תת ז'אנר בתחום אמנותי שקרוי "ספרות אלקטרונית" (e-literature), ספרות שמשלבת אמצעים טכנולוגיים, שאינם אפשריים בטכנולוגיית הדפוס, על פי הגדרת אתר האינטרנט של ארגון הספרות האלקטרונית. למשל, יצירות של ספרות אלקטרונית משלבות טקסט עם היפרטקסט, קטעי קול, הולוגרמות, וידאו, טקסט דינמי (למשל, מלים זזות, נעלמות או מתמזגות על המסך), טקסט שנוצר באקראי על ידי תוכנות מחשב, או יצירות אינטראקטיביות, שמאפשרות לקוראים להוסיף את תרומתם ליצירה.
דוגמה ליצירה אינטראקטיבית כזו היא היצירה, "גלי הנערות האלה" (These Waves of Girls), של האמנית קייטלין פישר, שזכתה בפרס היצירה הבדיונית המצטיינת לשנת 2001 של ארגון הספרות האלקטרונית.
הפרויקט המקוון של פישר בוחן חוויות כמו זיכרון, ילדות, אכזריות במשחקים של ילדים ומיניות מנקודות ראות משתנות של ילדה בת ארבע, בת 10 וצעירה בת 20. היצירה, שמבוססת על טכנולוגיית הפלאש, מורכבת מסדרה של סיפורים קטנים, קולות ועצמים אשר הגולש מנווט ביניהם.
הפלאש וטכנולוגיות אנימציה אחרות הוסיפו ליצירה האלקטרונית מימד מרענן של תנועה ושינוי. דוגמה לכך ניתן למצוא ביצירה שרוכים (סטרינגס) של האמן דן וובר. ביצירת הפלאש הזו נראים שרוכים שהופכים תוך כדי תנועה למלים. למשל, שרוך שהופך למלה "כן" הופך לאחר מכן ל"לא" וחוזר להיות "כן". שתי המלים המנוגדות עשויות מאותו שרוך. האם מדובר ביצירת פלאש או בשיר?
פרויקט מינוטאור של היוצרת קים ווייט כולל ארבעה שירים ובהם טקסט, קולות, צלילים, קטעי וידאו וגרפיקה שמתארים את לבטיה של מינוטאור (מפלצת במיתולוגיה היוונית), נשמה שכלואה במבוך ממוחשב, שמנסה להבין את עצמו ואחרים על אף שהיא חסרת גוף.

הגולש קובע את היצירה

עבור יוצרים, האינטרנט יצר הזדמנויות חדשות, כמו גם סכנה ממשית לאיבוד שליטה על יצירתם. במקום לקרוא או לצפות ביצירה בסדר שקבע היוצר, הגולש קובע את החוויה האסתטית הרצויה לו, בין אם מדובר בשיר אלקטרוני סיפור קצר עם קישורים, אוסף של תמונות אינטראקטיביות, או בקטע וידאו-ארט שמתכתב עם יצירות אחרות באינטרנט. אם בחר בכך האמן ואם לאו, הגולש באינטרנט אינו סביל – העכבר בידיו ובידו היכולת ליצור משמעויות חדשות ליצירה האמנותית בזמן אמת, בין אם האמן התכוון לכך או לא.
אחד מעקרונות המפתח בחיבור יצירות אלקטרוניות הוא מתן אפשרות בחירה וחופש בידי הגולש. למשל, ביצירה "הנערה והזאב" של ניק מונפורט, וריאציה של "כיפה אדומה", המשתמש יכול לקבוע במסך הפתיחה את דרגת האלימות והתכנים המיניים בסיפור על פי סולם עדיפויות, שבקצהו האחד סיפור פוריטני ובלתי אלים לחלוטין ובקצה השני סיפור רווי באלימות ומין.
יוצרים שפועלים באינטרנט נעזרים בטכנולוגיות כמו עוגיות (Cookies), קבצים שמוטמנים בדיסק הקשיח של הגולש - כדי לעקוב אחר תנועת הקורא בתוך היצירה ולאפשר לו לקבוע את המשך היצירה על פי הקישורים בהם הוא בוחר, וליצור בכך יצירה דינמית, שמשתנה ללא הרף, בהשפעת הגולשים ולמענם.
למשל, האמן רוברט קנדל פיתח תוכנה מבוססת ג'אווה בשם "המוזה המקשרת" (Connection Muse), שמאפשרת לסופרים ומשוררים שמשתמשים בה לקבוע כי לכל שיר יהיו מספר התחלות, במקום התחלה אחת, כמקובל כיום.
המערכת תציע לקורא אחת מההתחלות האלה באופן אקראי, והמשך השיר יקבע על פי בחירת הגולש במלות מפתח אסוציאטיביות כמו "ירוק", "תפילה" או "פיסול". כך, הגולשים בוחרים את המשך השיר הרצוי להם על פי מצב רוחם ואופיים. על פי המגמה הזו, מכל שיר יתפצלו שירים רבים ויתחברו אל יצירות אחרות באינטרנט.
באמצעות "המוזה המקשרת", יוצרים יכולים לתור אחר דרכים חדשות לחבר שירים אלקטרוניים ולהציע לקוראים דרכים שונות לנווט בהם, בהתבסס על מאגר המידע העצום של האינטרנט. זאת, מבלי שידעו שפות תכנות. דוגמה לפעולת המערכת הוא שירו של קנדל, "חדירה".

גם הגולשים יוצרים

בעוד אתרי שירה רבים באינטרנט מבוססים על הפורמט המסורתי של משורר בודד אשר מפרסם את שיריו, באתרים רבים כבר ניכרת ההשפעה של הרשת ותוכנות שיתופיות כמו נאפסטר ו-Groove, שמאפשרות לגולשים לחלוק ביצירות ולשתף פעולה ביצירתן.
למשל, אתר Photo-haiku מזמין גולשים לחבר שירי הייקו שמבוססים על תמונות שמוצגות באתר. באתר השירה האינטראקטיבית משוררים מפרסמים שירים לא גמורים והגולשים מוזמנים להוסיף שורה לשיר או לקבוע כי שיר הסתיים, אם הם מתרשמים שהושלם.
מחולל ההייקו של פיטר הווארד יוצר שירי הייקו על פי בחירת הגולש באחת ממילות המפתח הבאות: "אירוטי", טיפשי", "קודר", "לא טיפשי" ו"אופטימי". חלקם מעניינים וחלקם בגבול בין אבסורד לשטויות. למשל, המחולל יצר את הטקסט הטפשי הבא:

"דליים מדולדלים מנתרים



הג'לי מקפיץ דובדבן



העכברים המדולדלים מנתרים



ניסוי הכתיבה האוטומטית יוצר קטעי נונסנס כמו



סקרלט או'הרה



הסלמה



מוות



ודאלי



למה כוכב הלכת זקן?



טום סויר וטוקיו טועמים בחושניות גרזנים



בחורבות עזובות



פסנתרו של אחד צומח".

שירה שנכתבת על תוכנות המחשב מעלה שאלות רבות. למשל, מי הוא היוצר של השירה האלקטרונית? המחשב שמערבב את המלים, המתכנת שקובע את הכללים ליצירת השירים או הקורא שיוצר את השירים האינטראקטיביים בפועל, כאשר הוא בוחר באפשרות זו או אחרת? האם שירה מתוכנתת היא אמנות בעלת ערך והאם השאלה הזו בכלל חשובה?