שטיגליץ: לישראל יהיה קשה לצמוח

לחיבורים המדעיים שבזכותם זכה השנה פרופ' ג'וזף שטיגליץ בפרס נובל לכלכלה אין דבר עם הפופולריות שלו בקרב מתנגדי הגלובליזציה. שטיגליץ, יהודי אמריקני בן 59, חקר בצעירותו את כלכלת המידע ופרסם מספר רב של מאמרים בהם העלה - והוכיח - את ההשערה כי השווקים לסחורות, להון וליזמות אינם מתפקדים ביעילות משום שלא עומד לרשות כל "השחקנים" בשווקים אלו מידע שוויוני וזהה: יש היודעים יותר ויש היודעים פחות; הראשונים מנצלים את הבורות החלקית של האחרונים ומשבשים את פעילות השוק.
פרופ' שטיגליץ טען, כי בשל אותם חוסר איזון וחוסר סימטריה בתפוצת המידע בשווקים (ולא בגלל פערים כלכליים או אי-צדק בבעלות על ההון) נחוצה מעורבות ממשלתית לתיקון הכשלים והעיוותים. התגלית הזאת לא הפכה אותו לסוציאליסט אלא לספקן.
שטיגליץ נחשב לעילוי כבר מגיל צעיר. בגיל 24 הוא ערך את כל כתביו של הכלכלן פול סמואלסון, שעליהם חונכו דורות של כלכלנים. בגיל 27 קיבל פרופסורה מלאה באוניברסיטה היוקרתית ייל.
ב-1993 מינה הנשיא קלינטון את שטיגליץ לחבר "מועצת היועצים הכלכליים". שנה לאחר מכן הוזנק לתפקיד היוקרתי של יו"ר המועצה. לאחר פטירתו של פרופ' מיכאל ברונו, נגיד בנק ישראל לשעבר שהיה גם הכלכלן הראשי של הבנק העולמי, התמנה שטיגליץ למשרה זו. הוא נסחף היישר לתוך מערבולת המשבר הפיננסי הבינלאומי שהתחיל בקיץ 1997 באסיה, התפשט לרוסיה והגיע אף לארה"ב. במהלך המשבר השמיע שטיגליץ, בפומבי, בנחרצות גוברת ובמלים בוטות, דעות חריגות בקהיליית הכלכלנים המועסקים במוסדות בינלאומיים. הוא הזהיר שקרן המטבע הבינלאומית רושמת לקוריאה ולתאילנד תרופות כלכליות שגויות, ובראשן ריסון תקציבי וריבית גבוהה, המחמירות את מחלתן. הוא האשים את בכירי הקרן בקריסת המשק הרוסי. הוא הפנה אצבע מאשימה לעבר משרד האוצר בוושינגטון.
בשלהי 1999, אחרי סדרה של התבטאויות וראיונות לתקשורת בהם הביע הבנה למניעיהם של המפגינים נגד הגלובליזציה, סולק פרופ' שטיגליץ (בלחץ שר האוצר האמריקני בורובין) מהבנק העולמי. סילוקו הגביר את מרירותו ובמקביל את האהדה אליו בקרב מארגני ההפגנות. מועמדותו לנובל עלתה שוב ושוב, אך בשל מעורבותו הפוליטית היא נדחתה, עד השנה.
לקראת פסח העניק פרופ' שטיגליץ ראיון בלעדי ומקיף לממון.

המפגינים נגד הגלובליזציה רואים בך את הגורו הרוחני שלהם. מה באמת דעתך על תהליך הגלובליזציה?

"גלובליזציה יכולה להיות והיתה התפתחות עולמית חיובית. מדינות רבות באסיה הצליחו לצמוח, להעלות את רמת החיים ולהגדיל את היצוא משום שהשתלבו בגלובליזציה מרצונן החופשי. המדינות הללו עלו על רכבת הגלובליזציה מתוך בחירה חופשית ועיצבו אותה כך שתפעל לטובתן. אצלן הגלובליזציה לא היתה תכתיב חיצוני של מוסדות כלכליים בינלאומיים. במקום שבו מדינה משתלבת בכלכלת העולם מתוך הכרה ושאיפה, שם יש הצלחות. כמו אצלכם, בישראל. במקום שבו הגלובליזציה נעשית בכפייה ברוטלית מבחוץ - שם היא מזיקה. נכשלת ומכשילה".

כמו בארגנטינה?

"ארגנטינה היא דוגמה טובה של גלובליזציה רעה. מדינה שיישמה באדיקות את המרשמים של קרן המטבע הבינלאומית, עד הסוף המר".

לא המבנה החברתי והפוליטי הפנימי של ארגנטינה הוביל למשבר, אלא העצות שקיבלה מבחוץ?

"ארגנטינה היתה חניך מופתי של קרן המטבע הבינלאומית ונפלה קורבן לעצות גרועות מאוד של הקרן, וגם קורבן לגלובליזציה כפויה. הארגנטינים פתחו את כלכלתם לתנועות הון זר והחלו ללוות כסף בחול. האשראי בחו"ל ניתן לארגנטינה בריביות גבוהות מאוד ולזמן קצר. כך היא נחשפה לתנודתיות הקיצונית שמאפיינת את שוקי ההון העולמיים.
"אילולא לוותה ארגנטינה בחו"ל, אילולא שעבדה את עצמה לשגיונותיו של שוק ההון הקפריזי, היתה יכולה לרפא את חולשותיה ולנהל את ענייניה יותר טוב. בעיותיה הכלכליות האחרונות נגרמו ברובן על-ידי התפתחויות חיצוניות, שדרשו התאמות במדיניות. אבל המומחים של קרן המטבע הבינלאומית אמרו לממשלות בארגנטינה להישאר על תוואי של מדיניות שהיתה חייבת להוביל למשבר.
"וכשהמשבר הופיע, מה אמרה לארגנטינה קרן המטבע הבינלאומית? הקרן, כדרכה מימים ימימה, שלפה את המכשיר החבוט של הריסון. הקרן פקדה על ארגנטינה לקצץ בתקציבה ולאזן אותו, מהלך שרק הרע את המצב והאיץ את הנפילה. לכן, הלקח שלי מפרשת ארגנטינה הוא שמדינה במצבה צריכה להיזהר מעצות של קרן המטבע הבינלאומית, להיזהר מליברליזציה מהירה מדי של שוק מטבע החוץ, ולהיזהר בלקיחת הלוואות גדולות בחו"ל".

האם דעותיך ביחס לגלובליזציה השתנו אחרי 11 בספטמבר?

"אני לא רואה כל קשר בין פיגועי הטרור הנוראים לבין הגלובליזציה. חוץ מאשר מהיבט אחד, שהוא טכני מעיקרו: הגלובליזציה פרשה על העולם מערכות תקשורת שבהן מתבצעת זרימה חופשית של מידע ורעיונות, גם של רעיונות מורעלים והרסניים כמו אלה של הטרוריסטים. הגלובליזציה יכולה אף להקל עליהם לנוע ממדינה למדינה ולחצות גבולות בהסתר. אבל בשום פנים ואופן לא אסכים עם הטענה שפיגועי הטרור נגרמו איכשהו על-ידי תהליך הגלובליזציה".

גם לא בנקודות שבהן אתה מבקר את הגלובליזציה, את מחולליה וכוהניה הגדולים?

"ראיתי כל מיני מחקרים שניסו לקשור בין הטרור לבין הבעיות של מדינות וחברות להסתגל לכלכלה מודרנית וגלובלית, אבל לא השתכנעתי מהם. נכון, שאחדות מההשלכות השליליות של הגלובליזציה - כמו שיעורי אבטלה גבוהים בתעשיות המסורתיות - עלולות לשמש קרקע פוריה לצמיחה של תנועות קנאיות ואלימות, שהטרור הוא נשקן האולטימטיבי. אלא שזו טענה כללית ולא מבוססת על עובדות. בפועל, הטרוריזם מתפרץ דווקא בארצות שנחשפו פחות לגלובליזציה. הטרוריסטים באים לרוב משכבות חברתיות שלא נפגעו מהגלובליזציה אלא להיפך - נפגעו מהיעדרה.
"את הקשר בין גלובליזציה לבין הטרור אני מנסח כך: הטרור, בייחוד טרור בעל אופי דתי, מסכן את כולם ומתפשט ברחבי העולם מסיבות לא-כלכליות. לכן הגלובליזציה הכלכלית כשלעצמה, תהיה מוצלחת ככל שתהיה, לא מחסנת מפניו. עם זאת, התפתחות כלכלית בריאה והוגנת מגדילה את הסיכויים לנצח את הטרור ומסייעת בבלימתו".

האם יש לך הסבר לפיגור הכלכלי של המדינות הערביות. רובן עשירות מאוד בנפט, ואף על פי כן הן נותרו מאחור מבחינת הצמיחה ורמת החיים.

"הניסיון העולמי הרחב מוכיח בבירור שמדינות עשירות באוצרות טבע מפגרות במרוץ הכלכלי אחרי מדינות שאין להן מחצבים ומשאבים אחרים, אבל ממשלותיהן משקיעות בתשתיות אנושיות, פיזיות וחברתיות. זו תופעה שבעבר כינינו אותה 'המחלה ההולנדית', משום שהיא אובחנה לראשונה לאחר תגליות הגז הטבעי הגדולות בהולנד בשנות ה-50. ההולנדים, אחרי תקופת שגשוג קצרה, שקעו במיתון עמוק. כזאת היא המחלה של סעודיה ושל עוד חברות ערביות בארגון המדינות המפיקות נפט".

כשאתה מתבונן במפגינים נגד הגלובליזציה, האם אתה יכול לראות את עצמך חוצה את הקווים ומצטרף אליהם?

"אני חש סימפטיה למפגינים הצעירים כשהם אומרים: גלובליזציה, כפי שהונהגה על-ידי קרן המטבע הבינלאומית, לא פעלה מספיק לטובת העניים, לא התחשבה מספיק בצורכי מדינות מתפתחות. אני מזדהה איתם כשהם מאשימים את המוסדות הכלכליים הבינלאומיים בהיותם לא מספיק דמוקרטיים ונותנים העדפת-יתר לאינטרסים של התאגידים העסקיים הרב-לאומיים על פני האינטרסים של האזרחים הפשוטים, של הדמוקרטיה האזרחית, של העסקים הקטנים, של שימור הסביבה. אלו אמירות שיש בהן אמת רבה".

וממי אתה מסתייג?

"אין לי שום סימפטיה למפגינים אלימים, הנושאים דגלים שחורים ואדומים. הם טועים שהם שוללים את הגלובליזציה מכול וכול, כשהם מתעלמים מיתרונותיה הרבים או מפחיתים מערכם. כמו חסידי הגלובליזציה השוטים, כך גם מתנגדיה השוטים לא עורכים מאזן שלם של יתרונות וחסרונות".

נעמי קליין, מחברת הספר לא לוגו (No Logo) ואחת המבטאות החזקות של התנועה נגד הגלובליזציה, סבורה שהעולם כבר נשלט למעשה על-ידי התאגידים הרב-לאומיים.

"לא קראתי את ספרה אבל ממה שאני יודע על תוכנו אני סבור שהיא מגזימה בקביעותיה הנחרצות. אמנם נכון שבקביעת כללי המשחק של הגופים הכלכליים הבינלאומיים, כמו ארגון הסחר העולמי, יש לתאגידים עסקיים השפעה גדולה. אי-אפשר להתעלם מכך. חברות התרופות, למשל, סייעו בכתיבת החוקים העולמיים לשימור הקניין הרוחני - ולא אנשי האקדמיה. מנגד, בהחלט לא נכון לראות בתאגידים הרב-לאומיים את הכוח היחיד המעצב את פני העולם, לבטח לא במדינות תעשייתיות מפותחות. בארה"ב ניצבות מולם קבוצות אינטרסים אחרות, חזקות לא פחות: איגודים מקצועיים, ארגוני צרכנים, שדולות פוליטיות. זה משחק מאוד מורכב, וטוב שהוא כזה".

אינך שולל, אם כן, את הגלובליזציה כתהליך, אתה שולל את יישומיה במדינות השונות?

"הדרך שבה נוהלה הגלובליזציה ברמה העולמית בעשור האחרון היתה שגויה ולא צודקת. היא חשפה את המדיניות העניות יותר לסיכונים עצומים, כפי שהסתבר באופן ברור בעת המשבר הפיננסי האסייתי והמשבר של המדינות הפוסט-קומוניסטיות מאמצע שנות ה-90. מצבם הכלכלי של רוב התושבים של המדינות שיצאו מהקומוניזם גרוע היום מכפי שהיה תחת משטר האימה הסובייטי. תחולת העוני בהן קפצה מ-2% מהאוכלוסיה ל-40%, ותוחלת החיים ירדה. מדוע? משום שהמשטרים החדשים בארצות האלה נכנעו לתכתיבים של קרן המטבע הבינלאומית ומשרד האוצר האמריקני".

בהקשר לסיוע לבריה"מ לשעבר אתה מדבר על שתי אסכולות של מחשבה כלכלית.

"נכון. עם קריסת הקומוניזם - ושלא תטעה, אני אנטי-קומוניסט ואנטי-מרקסיסט מושבע - התגבשו במערב שתי גישות ביחס למעבר מכלכלה סובייטית לכלכלת שוק. אסכולה אחת אמרה: קודם-כול צריך להכשיר את הקרקע. צריך לכונן ב'מדינות המעבר' משטר של חוק וסדר. צריך להקים רשויות פיקוח ורגולציה. צריך להבטיח תחרות לטובת הצרכן. צריך להבין את המנטליות של אנשים שחיו עשרות שנים תחת משטר כפייתי ומדכא יוזמה. האסכולה השנייה אמרה: אין למה לחכות, צריך לדחוף בכוח את המדינות הללו לתוך כלכלת שוק קפיטליסטית בצורתה הפרועה ביותר. בלא להתחשב בתרבות אחרת, הרגלים אחרים, שפה אחרת. קראו לזה 'הבראה על-ידי הלם'. הלם באמת היה שם, הבראה לא.
"אני ועוד כמה כלכלנים היינו בקבוצה הראשונה. בכירי קרן המטבע הבינלאומית ומשרד האוצר בוושינגטון היו בקבוצה השנייה. לצערי, ולצערם של עשרות מיליוני בני-אדם, ידה של האסכולה השנייה היתה ועודנה על העליונה. התוצאה ידועה: כנופיה של עשירים, המכונים 'אוליגרכים', השתלטה בחינם אין כסף על הנכסים של המדינה הרוסית. הם חגגו, העבירו עשרות מיליארדי דולרים לבנקים זרים, כשלממשלת רוסיה עצמה לא היה כסף לשלם לפנסיונרים, וכשמערכת הבריאות הרוסית התמוטטה ואינה מסוגלת לטפל במחלות בסיסיות. הקונסנזוס של וושינגטון המיט אסון על רוסיה".

הכוונה היתה לבסס ברוסיה, מהר ככל האפשר, את הדמוקרטיה המערבית, על-ידי מעבר חד לכלכלת השוק וגלובליזציה.

"בפועל קרה ההיפך. גלובליזציה, כפי שהוכתבה שם על-ידי קרן המטבע הבינלאומית, הקשתה על המעבר לדמוקרטיה ואף הוציאה לדמוקרטיה המערבית שם רע. התכתיבים של קרן המטבע הבינלאומית הפקיעו מידי התושבים במדינות-המעבר - ולא רק בהן - את הזכות הדמוקרטית הבסיסית לקבל החלטות כלכליות ריבוניות. ראה בעצמך את הנסיגה בדמוקרטיה ברוסיה היום".

ההמלצות של קרן המטבע מתבססות על בדיקה מקצועית, על מודלים כלכליים ועל דיווחים של משלחות חקר מיוחדות.

"משלחות? מהן המשלחות הללו? כמה פקידים-כלכלנים מקרן המטבע הבינלאומית מגיעים למדינה, שוהים בה ימים אחדים, לרוב אינם יודעים לא את שפתה, לא את מנהגיה ולא את המבנה המוסדי-תרבותי-כלכלי שלה. הם נדרשים על-ידי שולחיהם להכין סקירה מלומדת על כלכלתה של אותה המדינה, לתת לה ציון ולהמליץ מה לעשות איתה. לשימושם עומדים מודלים מיושנים ולא תקפים. הם נוברים בים של מספרים, נפגשים עם הצמרת השלטונית המקומית, גרים במלונות חמישה כוכבים ומגישים דין וחשבון המשקף את החומרים שבהם הזינו אותם האליטות המקומיות ואת הקונסנזוס של וושינגטון".

מהו הקונסנזוס של וושינגטון?

"זו ההסכמה השוררת בין בכירים בבניין משרד האוצר בוושינגטון, השוכן ברחוב 14, לבין בכירים בבניין קרן המטבע הבינלאומית, השוכן ברחוב 19. היתה להם תרופה אחת ויחידה לכל תחלואי העולם המתפתח: ליברליזציה, הפרטה ומה שהם מכנים 'יציבות מאקרו-כלכלית', שמשמעותה תקציב מרוסן ריבית גבוהה. הם רושמים את התרופה הזו בכל מצב ולכל מדינה. כמובן, חוץ מהמדינות העשירות עצמן. ארה"ב, למיטב ידיעתי, מעולם לא הקשיבה ולו לעצה ולהמלצה אחת של קרן המטבע הבינלאומית. החדשות הטובות הן שהקונסנזוס הזה עובר בהדרגה מהעולם".

אולי רצוי לסגור את משרדי הקרן ולהקים במקומה גוף חדש לתיאום מדיניות כלכלית?

"דרושות רפורמות רבות במערכת הכלכלית הבינלאומית, כולל בקרן המטבע, אבל לא לחסלה כליל ולא להתחיל מנקודת האפס. כי תאר לעצמך מי יהיו האנשים שיעצבו את המוסד הבינלאומי שיחליף אותה? שרי האוצר ונגידים של בנקים מרכזיים. הם האנשים המנהלים היום את קרן המטבע, את הבנק העולמי. הם לא ימציאו משהו אחר".

מהם השינויים הדרושים בתפקוד המוסדות הכלכליים הבינלאומיים?

"החלטותיה והמלצותיה של קרן המטבע ביחס למדינות השונות משפיעות לא רק על הכלכלה אלא על כל מבנה החברה. לכן מגנון גיבוש ההמלצות צריך להשתנות. הרי בדמוקרטיות מערביות אנחנו לא מפקידים את גורל המשק כולו אך ורק בידי משרד האוצר והבנק המרכזי. גם לראשי האיגודים המקצועיים יש מה לומר, גם לאיגודי הצרכנים, גם לראשי המגזר העסקי, גם לירוקים, גם לנציגים של החברה האזרחית. הם צריכים להיות שותפים גם בגיבוש ההמלצות וההחלטות של קרן המטבע ומוסדות כלכליים בינלאומיים אחרים".

אתה מדבר על ההשפעה המכרעת שיש לארה"ב על המוסדות האלה?

"נכון. לארהב יש בקרן המטבע כוח וטו מלא ולמעשה היא הקובעת מה יאושר ומה לא. זהו מצב שאינו מתקבל על הדעת, בלתי-תקין בעליל. לעולם המתפתח, שמירב החלטותיה של קרן המטבע נוגעות לעצביו החשופים, אין כמעט שום השפעה. אתה יודע, שכאשר אותה קרן המטבע מעיזה להשיא עצות ולהמליץ המלצות לארה"ב, אף אחד בממשל לא מתייחס אליהן ברצינות. זורקים אותן לזבל".

אילו עוד שינויים במערכת הכלכלית הבינלאומית אתה מציע?

"הסכמי הסחר בין המדינות חייבים להיות הוגנים לכל הצדדים, לא רק לעשירים ולחזקים. יש לתת הרבה יותר סיוע לפיתוח של המדינות העניות. יש למחוק את חובותיהן, בתנאי שהנהנים מהמחיקה לא יהיו האליטות הצבאיות השולטות במדינות אלו. ומעל לכול, על הכלכלנים במערב להכיר בכך שיש יותר מדרך אחת שבה המדינות יכולות להתפתח ולשגשג".

אתה ממליץ על פיתוח סוציאליסטי ולא קפיטליסטי?

"אני אומר: הקפיטליזם, שהוא בהחלט השיטה הכלכלית העדיפה, בא בסוגים ומינים שונים. יש, למשל, קפיטליזם שוודי וקפיטליזם אמריקני; הקפיטליזמים הללו שונים למדי זה מזה. הם מייצגים תערובת שונה של שוק וממשלה, כלכלה וחברה, רווחה ציבורית ויוזמה פרטית. טרם הוכחה עליונות של קפיטליזם מדגם אחד על כל האחרים. הקפיטליזם השוודי יצר משק חזק, ומדינות מתפתחות רשאיות להעדיף אותו בלי להסתכן בנזיפה מארה"ב והחרמה על-ידי קרן המטבע הבינלאומית".

איך אתה מגדיר את השקפת עולמך החברתית-כלכלית?

"אני רואה את עצמי ככלכלן השייך לזרם הסוציאל-דמוקרטי המרכזי. אני קרוב מאוד למסורת הסוציאל-דמוקרטית המתונה. בעבודתי אני משלב מחקר מדעי עם המלצות למדיניות כלכלית וחברתית. אני עוסק בנושאים כמו הצדק החברתי והאחריות האישית, היעילות הכלכלית והשוויון. אני בוחן את החשיבות של הליברליזם והחירות האישית מול הצורך בפעולה חברתית משותפת. אני בעד כלכלת שוק, על כך אין ויכוח. אבל אין גם, לדעתי, ויכוח על כך שהשוק החופשי לא מסוגל להתנהל ביעילות בלי מידה סבירה של פיקוח, מעורבות ורגולציה ציבורית. הרגולציה חיונית משום שלאנשים החשופים לשווקים אין מידע שוויוני; יש היודעים יותר ויש היודעים פחות".

דומה שבזכות קביעות אלה קיבלת את פרס נובל לכלכלה.

"כלכלה חברתית משתלבת בכלכלת המידע, כפי שאני עוסק בה כבר עשרות בשנים. את פרשת קריסתו של תאגיד האנרגיה אנרון אני יכול להציג כדוגמה של העדר שוויון - או כפי שאני מכנה זאת חוסר סימטריה - במידע. מה שידעו היטב המנהלים ואנשי הפנים על מצבה של אנרון, לא ידעו המוני המשקיעים שהחזיקו במניותיה, כולל העובדים שהשקיעו בה את כספי הפנסיה. הראשונים התעשרו, האחרונים הפסידו. זה היה כשל חמור של פיקוח מצד הרשות לניירות הערך, שהוקמה בדיוק לצורך זה: כדי לאכוף שקיפות ודיווחיות מלאה על החברות הבורסאיות. מסקנתי מפרשת אנרון היא שהממשלה צריכה להגדיל את מעורבותה בניהול השווקים כדי לתקן את כשל המידע שנתגלה פה בצורה כה קשה".

מה צריך לעשות כדי להחזיר שגשוג לארה"ב? להרחיב את הגירעון בתקציב?

"השאלה איננה האם הגירעון התקציבי יתרחב בשנת מיתון; ברור שהוא צריך להתרחב במקצת, זו מהות המדיניות הממשלתית האנטי-מחזורית. השאלה היא על מה ילך הכסף הציבורי. האם על הקלות מס לעשירים, או על הכשרה מקצועית ורשת ביטחון למובטלים? האם על הפחתת מסי הון, שלא תורמת מאומה לצמיחה, או על תמריצי מס להשקעות עסקיות, היוצרים מקומות תעסוקה? אני הייתי מעדיף לראות השנה גירעון ממשלתי קטן מזה שמציע הנשיא בוש, אך מתמקד בהפעלת מנופים שיאיצו את החזרה של המשק האמריקני לפוטנציאל הצמיחה המלא שלו. אפשר לעצב חבילת מדיניות כלכלית שתתרום לצמיחה, תגדיל את ההשקעות, תקטין את הגירעון ולא תעמיק את אי-השוויון".

גם ישראל שרויה במיתון. אתה מכיר את המשק שלנו מתקופות של צמיחה. איזה סיכוי יש לנו לחזור לכך?

"בעוצמה הגבוהה הנוכחית של הסכסוך הישראלי-פלשתיני, קשה לי לראות את כלכלת ישראל פורחת ומשגשגת. ישראל כבר לא מושכת משקיעים ויזמים, שיכולים לבחור להשקיע וליזום במקומות יותר בטוחים. ההון, הכספי והאנושי, ידרוש פיצוי מיוחד על כניסתו לישראל. זה יקשה עליכם לצמוח".

כיהודי, אתה מזדהה עם ישראל?

"דווקא משום שאני מזדהה עם ישראל קשה לי להאמין שתצליחו להשיג את יעדיכם הלאומיים באמצעות כיפוף בכוח של עם אחר, של הפלשתינים. זו לא הדרך להניח גשרים בין אנשים. אני אומר זאת בלא להפחית במאומה מפשעי הטרור הפלשתיני שישראל חשופה לו יום-יום".