השופט חיים כהן הלך לעולמו

השופט העליון בדימוס, חיים כהן, נפטר הבוקר (יום ד') בגיל 90.
כהן היה נשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל, יו"ר המועצה הציבורית למען יהודי ארצות ערב ויו"ר הנהלת מוסד זלמן שז"ר. הוא היה ד"ר למשפטים וכיהן כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. כהן הובא למנוחות אחר הצהריים בהר המנוחות בירושלים.
כהן, שכונה "מר משפט", מילא תפקידים רבים: פרקליט המדינה, יועץ משפטי לממשלה, שר משפטים, ושופט בית-המשפט העליון במשך יותר מ-20 שנה. במהלך תפקידיו הטביע את חותמו יותר מכל משפטן אחר בארץ בתחום שמירת זכויות האדם בישראל.
ביוני אשתקד, במלאת לו 90 שנה, הצדיעו לו נשיאי בית המשפט העליון בעבר וכן הנשיא אהרון ברק בכנס במכון ואן ליר בירושלים. בראיון שהעניק באותו יום לערוץ 2 אמר כהן, כי הוא מודאג מאוד מהמתרחש במדינה בימים אלה. לגבי עתידה של המדינה אמר: "כל חלומותיי הנשגבים מתנפצים אל סלע".
כהן התנגד לכך שבית-המשפט העליון ישקף את הזרמים השונים בציבור במינוי שופטים. "בית-המשפט לא צריך לשקף במינויים שלו. בית-המשפט צריך לשפוט. בית-המשפט איננו בית נציגים של זרמים. הוא אינו מייצג איש, אלא את העם כולו, על כל שכבותיו. שופטים צריכים להגיע מהאליטה", אמר באותו ראיון.

השכלה דתית ושירות ציבורי רב שנים

כהן נולד בעיר ליבק בגרמניה (עירו של תומאס מאן) בבית דתי, לזאב הרמן ומרים לבית קרליבך. בצעירותו היה יו"ר סניף "אגודת ישראל" בהמבורג. בן 10 עלה לישראל ולמד בישיבת "מרכז הרב" ואף שימש חזן במאה שערים. אחרי כמה שנים שב לגרמניה ולמד משפטים. לארץ שב ועלה בשנת 1933 כשהוא עו"ד וד"ר למשפטים.
את ראשית עבודתו עשה כעו"ד פרטי. עם הקמת המדינה מונה לתפקיד מנהל מחלקת החקיקה במשרד המשפטים, ולאחר מכן לכהונת פרקליט המדינה. ב-1949 מונה למנכ"ל משרד המשפטים ושנה לאחר מכן מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. ב-1952 החזיק, במקביל, בתפקיד שר המשפטים. בשנת 1960 מונה לכהונת שופט בית המשפט העליון, תפקיד אותו מילא עד הגיעו לגיל 70, ב-1981.
במקביל לעבודתו בשירות הציבורי, פעל כהן במסגרות רבות נוספות לשם קידום תפיסתו המקצועית והערכית. הוא היה מרצה ופרופ' אורח בפקולטות למשפטים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב, היה נציג ישראל בוועדת האו"ם לזכויות האדם וכן חבר בית הדין הבינלאומי לבוררות בהאג. בנוסף היה חבר בתנועת תחילה – תנועה חילונית ישראלית ליהדות חילונית.
על פעילותו המרשימה זכה להערכה ופרסים. הוא היה חתן פרס ישראל ודוקטור כבוד למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון והאוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1994 קיבל את התואר יקיר ירושלים.
כהן עסק בין השאר בחקר משפטו של ישו ואף הוציא ספר בנושא. בשנת 1968 הפתיע את העולם הנוצרי כשקבע כי ישו נשפט בידי הרומאים, ולא הסנהדרין, ואף הוצא על ידם להורג.

השופט ברק: רוח של אהבת האדם

נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, אמר היום בעקבות מותו של השופט חיים כהן: "מדינת ישראל מרכינה ראשה לאחד ויחיד בדורו, שהלך מאתנו. אנו, שופטי ישראל, מרכינים ראשנו בפני אחינו הגדול שהלך מאתנו. משפחתו של חיים איבדה את ראשה ואביה החם והאהוב, ואני בוכה על ידיד, חבר ומורה דרך.
חיים כהן היה ממניחי היסוד למשפט הישראלי. כך בעבודתו במשרד המשפטים, בה כיהן כפרקליט המדינה וכמנהל כללי, כיועץ המשפטי לממשלה וכשר משפטים; כך בעבודתו בבית המשפט העליון, באלפי פסקי הדין שכתב; וכך בעבודתו המדעית רבת השנים. בטרם קום המדינה ומייד לאחר-מכן הניח את היסוד למשפט הישראלי וקבע את דפוסי החקיקה והשפיע על תוכנה וצורתה. כשופט בית המשפט העליון הוא קידם את זכויות הנאשם ואת תורת הענישה. הוא ביסס את זכויות האדם בישראל ואת מעמדו של בית המשפט העליון כמבצע זכויות האדם, והעמיק את יסודותיה של הדמוקרטיה הישראלית. רבים מספריו ומאמריו תורגמו לשפות זרות ותרמו לפיתוח המשפט, להבנת היהדות ויחסה לנצרות, ולקידום זכויות האדם בכל אתר ואתר.
חיים כהן האיש היה ואיננו עוד, אך רוחו של חיים כהן עמנו, תמיד תהיה עמנו, תמיד תלווה אותנו. רוח של ליברליות, רוח של סובלנות והבנה, רוח של אהבת האדם, של זכויות האדם, של אהבת ישראל ומדינת ישראל, ורוח של אהבת המשפט העברי. גאון המשפט הלך לעולמו, וכולנו הפכנו לאנשים דלים יותר. כולנו התייתמנו".