בעקבות ה'שלושה בסירה אחת'

שלושת החברים, ג'ורג', האריס וג'רום, גיבורי הספר הקלאסי 'שלושה בסירה אחת' מגיעים בתחילתו למסקנה שהם זקוקים למנוחה ולשינוי מוחלט. רגע קודם הם גמרו לתאר זה לזה את שלל המחלות והמיחושים שהשתלטו עליהם. התוכנית שנרקמת היא שיט בן שבועיים במעלה נהר התמזה. לא מעט ויכוחים, דיונים והכנות, כולם גורליים ומצחיקים עד דמעות, דרושים להם כדי להצליח לעלות על הסירה המחכה להם בקנסינגטון ולצאת לדרך.
בפרק ה-12 של הספר, אותו מלווה בטיול רגלי המסלול הזה, נזכרים החברים בביקור הראשון שלהם בדוצ'ט ובלילה הטראומטי שעבר עליהם בנסיון למצוא מקום לינה הולם. הם מסכנים את חייהם כשהם נאבקים בקופסת שימורי אננס, מזלזלים במקומות רומנטיים, מוצאים שלווה עמוקה בין שני סכרים ונתקלים בשלושה דייגים זעופים.

מדוצ'ט לווינדזור ולאיטון

(שג'רום, באופן מוזר, לא מזכיר אותן אפילו במילה אחת. אורך המסלול - שישה קילומטר).

אם אכן, כפי שג'רום מעיד, הוא התכוון לכתוב את "סיפורה של התמזה, ההיסטוריה והנופים שלה", קשה להבין מדוע הוא לא מזכיר את וינדזור ואיטון, אלא אם כן התשובה חבויה בשאלה. המקומות הללו היו כבר בימיו כל כך מתויירים ונהגו כבוד בעצמם, שג'רום לא חש שיש לו מה להוסיף.
לחלוף בסירה לאור היום בעיקול הנהר שאין בו מפלט ממראה טירת ווינדזור הגאה, ולא ולהזכיר אותה ולו במילה אחת, יש בכך אמירה ברורה ומכוונת שמובנת לגמרי כאשר קוראים את הקטע על וולטון.
כיום המסלול פשוט וקצר יחסית. הוא יביא אתכם מה'גרין', האחו המתקתק של דוצ'ט, עד לווינדזור ואיטון. אחרי טיול קצר מאוד בעיקול התמזה, תוכלו להקדיש את שאר הזמן לווינדזור ואיטון, שג'רום התעלם מהן באופן בוטה כל-כך.
במסלול מתוארת הדרך על התמזה, מתחנת הרכבת של דוצ'ט עד הגשר שבין ווינדזור לאיטון, והשאר נמצא במפה מסומן בצבע, עם כמה הדגשות שלי, אבל בלי מסלול הליכה מפורט.
אתם נוסעים ברכבת מתחנת ווטרלו לווינדזור ואיטון, ויורדים בדוצ'ט, תחנה אחת לפני התחנה הסופית של ווינדזור ואיטון. (שימו לב: גם מתחנת פדינגטון יוצאת רכבת שמגיעה לווינדזור, דרך סלאו (Slough), אבל כדי להגיע לדוצ'ט חייבים לנסוע ברכבת מתחנת ווטרלו). עוברים את הגשר הקטן שמעל הפסים ומיד מגיעים אל ה'גרין', חלקת הדשא המוארכת, ממש ליד מלון מיינור (Manor Hotel), שוטטו באחו היפה הזה לאורכו, ולכו לפאב 'הצבי המלכותי' (The Royal Stage), שגם הוא מונצח בספר וגם לכנסיית סנט מרי שלידו, שראשיתה באמצע המאה ה-14 אבל המבנה הנוכחי רובו בן כ-150 שנה.
כשתשבעו מהמראה לכו לקצה המערבי של האחו. אחרי הפאב 'כוכב הבוקר' (The Morning Star) פונים שמאלה לקווינס רוד (Queens Rd.) וחוצים את פסי הרכבת. אחרי כ-200 מטר פונים ימינה אל ווינדזור רוד (Windsor Rd.). כמה מטרים אחרי הפנייה, משמאל לדרך, יש שער עץ קטן ללא גדר (אם זה לא השתנה). היכנסו שם ולכו עד התמזה, רק לראות את הנהר (זהו שטח פרטי). חזרו לכביש והמשיכו מעט בווינדזור רוד, וכשמימינכם אין כבר בתים, תראו את שלט 'שביל התמזה' המפורסם, המדריך אתכם לפנות שמאלה. היכנסו בשביל. לאחר הליכה קצרה, תוכלו כבר לראות מן העבר השני של הנהר, במרחק, את המראה הקלאסי של ארמון ווינדזור, הארמון הגדול ביותר בעולם ואולי גם המפורסם ביותר. כשתגיעו לשער וויקטוריה, עלו עליו כדי לחצות את הנהר. מן הגשר אתם רואים מולכם במרחק את הכנסייה המונומנטלית של הקולג' של איטון. יותר מצייר אחד צייר את המראה הזה.
בירידה מהגשר, על פי שלט 'שביל התמזה', פנו ימינה וחצו את הדשא לכיוון הנהר, ושם פנו שמאלה, והמשיכו עם השביל לאורך עיקול הנהר ובצד הצפוני של 'הום פארק', שהוא בעצם החלק היחיד הפתוח לציבור.
הגדה השנייה שתראו בהמשך הדרך, היא של אי צר וארוך, רוֹמְני שמו (Romney Island), ובהמשך נמצא הסכר בעל אותו השם. כדי לראות את הסכר אתם פונים אחרי שער העץ ימינה, אבל אחר כך חוזרים להמשך השביל.
כאשר תראו משמאלכם את הגשר הקטן שמעל פסי הרכבת, היכנסו ימינה (לפי השילוט) ל'רומני ווק' (Roney Walk) וכבר אתם בהמולת הציוויליזציה והמון התיירים שמציפים את ווינדזור ואיטון (אם היום בהיר כמובן, ובוודאי בסופי שבוע). שימו לב לתחנת הרכבת שלידכם; אם קניתם כרטיס הלוך ושוב זאת התחנה שממנה תחזרו, ואם לא, תוכלו לחזור ברכבת לפדינגטון דרך סלאו.
ליד תחנת הרכב נמצא הפאב היפה 'האלון המלכותי' (The Royal Oak), מקום טוב להתחיל בו את הטיול.

ג'רום ק. ג'רום, שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב) - הספר המוער עם מסלולי טיול בעקבות השלושה. תרגם, העיר ומטייל - דני קרמן. הוצאת אריה ניר, מחיר: 86 ש"ח