לה-פן - פטריוט או גזען?

מנהיג הימין הקיצוני בצרפת, ז'אן מארי לה פן, הינו דמות שנויה במחלוקת בארצו מזה שנים רבות. למרות הכחשותיו הרבות, האיש נתפס פעם אחר פעם באמירות גזעניות בכלל, ובהתבטאויות בעלות גוון אנטישמי בפרט. גם בתי המשפט בצרפת פסקו כי האיש גזען. לה-פן טוען כי כל הדברים הללו הם השמצות שמשמיעים מתנגדיו.
ז'אן מארי לה-פן נולד ב-20 ביוני 1928 לאימו, אן-מארי הרווה ואביו, ז'אן לה-פן שמת בשנת 1942. משנות חייו המוקדמות קסמו ללה פן הצעיר מדי הליגיון, שאל שורותיו הצטרף בשנת 1953 ובשנת 1957 נלחם בשורות הליגיון הצרפתי באלג'יר. האיש הקים בשנת 1972 את החזית הלאומית הצרפתית, והפך למנהיג הבלתי מעורער של ארגוני הימין הקיצוני בצרפת. לה-פן נהנה להזכיר את ההיסטוריה המיליטנטית שלו בכל הזדמנות אפשרית, בעיקר בתקופות הקמפיין לתפקידיו הציבוריים. בשנת 1984 זכתה החזית הלאומית תחת הנהגתו של לה פן ב-11% מהקולות בבחירות לפרלמנט האירופאי, שנתמכו בעיקר לאור האבטלה הגואה בצרפת במעמד הפועלים, אותם ליכדו תחת מדורת השבט העתיקה של שנאת זרים ורטוריקה של אנטי-הגירה. במינוחים של מדיניות כתובה תורגמו המושגים הללו תחת הכותרת "עדיפות לאומית", כלומר העדפה ברורה של אזרחי צרפת "הלבנים" בכל הנוגע לדיור, מקומות עבודה ורווחה.
החזית הלאומית התרחבה ובשנת 1995, זכה לה-פן ב-15% מהקולות בסיבוב הראשון במסגרת המרוץ לנשיאות. לאחר ההפסד במרוץ החלו להבקע סדקים בחזית שעד אז נראתה כמאוחדת. סגנו של לה-פן, ברונו מגרה, החל לראות בעצמו מועמד פוטנציאלי להנהגת המפלגה. בסופו של תהליך פרידה כואב, עזב מגרה את החזית הלאומית והקים את מה שנקרא מאוחר יותר התנועה הלאומית הרפובליקנית. הפירוד החליש את שתי המפלגות בטווח הקצר, אך כאמור לאחר הסיבוב הנוכחי של הבחירות - עם 17% מקולות הבוחרים בסיבוב הראשון, רשם לעצמו לה פן השג היסטורי.
לפני המירוץ הנוכחי לנשיאות צרפת, התמודד לה-פן שלוש פעמים נוספות קודם לכן, בשנת 1974, בשנת 1988 ובשנת 1995.
במאמר מערכת במגזין "Republique Des Lettres" כתב עורך המגזין ריימונד קאסטל בשנת 1998 מאמר שכותרתו: "היטלר, לה פן, מגרה: התוכנית שלהם". המאמר משווה באופן סיסטמתי בין התכנית המדינית שהציג אדולף היטלר בשנת 1920 לבין התכנית המדינית המופיעה במסמכים רשמיים של החזית הלאומית תחת הנהגתו של לה-פן. "המצע הזה המונה 96 עמודים, נסמך על 25 מאמרים המופיעים בתכנית של המפלגה הנאציונל סוציאליסטית שאדולף היטלר הציג, כשהוא עומד על שולחן הדיונים ב-24 בפברואר 1920 במינכן", כותב קאסטל ומציין בין היתר את "50 הצעדים של המפלגה להסדר בעיית המהגרים שהציג בשנת 1991 ברונו מגרה".
כיום לה-פן גרוש ואב לשלוש בנות.

לה-פן והיהודים

בראיון שנתן לה-פן לעיתון הגרמני Der Spiegel בשנת 1996 אמר: "בטרגדיה הנוראית של מלחמת העולם השנייה ישנו אלמנט ייחודי: הגירוש והרצח של היהודים ולוחמי תנועת ההתנגדות על-ידי הנאצים. אבל כל זה נמשך 4 שנים בסיכומו של דבר. הפשע הגדול יותר של הגולאג הסובייטי, נמשך לאורך עשורים שלמים, וגבה את חייהם של מיליונים. מיליונים נעלמו במחנות הסיניים, והיה רצח עם נוראי בקמבודיה ובוייטנאם. אף אחד מהפשעים הללו מעולם לא זכה לאותה ההתחשבות לה זכתה הכחדת היהודים. וזהו סוג מסוים של מונו-קולטורה אותה אני מוצא מזעזעת".
בספרם של מוריס זפרן וניקולאס דומנאק "Le Roman d’un President" ("ספרו של נשיא" - מ.י.) שפורסם בשנת 1997 בצרפת, צוטט לה-פן כמי שהאשים את הנשיא ז'אק שיראק בכך שהוא "שבוי" בידי קבוצות של יהודים. בביוגרפיה שפרסמו השניים מצוטט לה-פן כמי שטען כי שיראק הפסיד מרצון את הבחירות לנשיאות בשנת 1988 למנהיג המפלגה הסוציאליסטית, פרנסואה מיטראן, למרות שיכול היה לנצח לו היה משתף פעולה עם החזית הלאומית. "הוא עשה את זה", כך מצוטט לה-פן, "בתמורה לסכומי כסף גדולים שהועברו אליו מארגונים יהודיים גדולים, אחד מהם הוא בני ברית". בספר נכתב כי לה-פן כינה את ז'אק פרידמן, ידיד קרוב ואחד מיועציו של שיראק "יהודי מאד יהודי" ואת השרה לשעבר ניקול ברזאק "החברה היהודית שלו". לה-פן הכחיש בעיתונות הצרפתית את הציטוטים המיוחסים לו. בעבר נתפס לה-פן באמירה": "תאי הגזים היו פרט שולי בהיסטוריה".
האיש הקים בשנות ה-60 חברת הקלטות שהקליטה שירים של האס-אס הגרמני. שותפו בחברה היה איש אס-אס בעצמו. לה-פן מחה על העמדתו לדין של פושע המלחמה הנאצי קלאוס ברבי, "הקצב מליון". בנוסף, מינה לתפקיד גיזבר המפלגה את פייר בוסקה, ממשתפי הפעולה הבכירים עם הנאצים.