בעקבות הביל"ויים

דרכים צרות, כרכרה ציורית ומטעים ריחניים

120 שנה מלאו לבואם לארץ של ראשוני הביל"ויים. לרגל התאריך ההיסטורי יזמו 'המועצה לשימור מבנים ואתרים', 'החברה להגנת הטבע' ורשויות מקומיות יום סיורים מיוחד שייערך ביום שישי הקרוב (26 באפריל), ויכלול סיורים ללא תשלום בעקבות מסלולם של הביל"ויים - מהנחיתה הקשה בנמל יפו, המעבר לבית הספר החקלאי 'מקווה ישראל', משם לראשון-לציון והסיום במושבה גדרה.

בכל אתר יקבלו את פני המטיילים מדריכים שיערכו סיורים במקום ויספרו על חייהם של הביל"ויים. המטיילים יוכלו לבחור בחלק מהמסלול, או לעשות את המסלול כולל כל הסיורים, כאמור, ללא תשלום.

אז נכנס לרוח התקופה, נהפוך את הכבישים הרחבים לדרכים צרות, נתעלם מפקקי התנועה, ואת שורות המכוניות הנוצצות נחליף בכירכרה רתומה לשני סוסים. את הבתים רבי הקומות נחליף לרגע בשדות עם מטעי תפוחי-זהב, לימונים ורימונים, שלצידם צריפים עלובים. את הג'ינסים וחלצות הטי העכשוויים נחליף ב'רובשקה' (חולצה) רוסית עם צווארון רקום, את כובע הקסקט נשאיר על הראש כדי למנוע מכת שמש.

המסלול יפה צבוע בפרחים בשלהי פריחתם. הסיורים מיועדים למשפחות (רצוי עם הילדים) ולבודדים.

לגעת באדמת ארץ הקודש

"...התחיל כבר להחשיך. פתאום הגיעה לאוזנינו שירה, שהלכה ונשמעה יותר ויותר. הביל"ויים שלנו שבים מהעבודה. הם כבר ידעו על בואנו ושמחו לקראתנו עד אין קץ. באו התרחצו כולם הסתרקו, החליפו בגדים והתקבצו על הגזוזטרה. 'החלפנו חדשות' מרוסיה, מקושטה, מיפו. הפנים הביעו שביעות רצון ושמחה..." (מתוך "יומנו של אחד הביל"ויים", מאת ד"ר חיים חיסין).

נמל יפו

הספינות עגנו מחוץ לנמל, העולים ומטלטליהם הועברו מהן אל ידיהם השריריות של הסבלים הערבים, שהמתינו בסירות בקרבת מקום. העולים על ציודם הדל עמדו רועדים ונרגשים על רציף הנמל, סוף סוף אדמת ארץ ישראל. את פניהם קידמו שורה צפופה של בתים וקהל של רוכלים, דייגים וסבלים שדיברו בשפה מוזרה.

כיכר קדומים

הכיכר המרכזית של יפו, המוקפת כנסיות, מסגדים וגם מגדלור אחד. מהכיכר יוצאות סימטאות צרות, שיורדות במדרון הגבעה עד לנמל. לכאן עשו את דרכם העולים את דרכם. התמונה שנגלתה לפניהם - ים כחול, חולות זהובים, ובאופק מעט בתים - שונה מזו שאנו רואים היום.

גן הפסגה

אחד הגנים היפים בתל-אביב-יפו. פנינה קסומה המשקיפה אל חוף תל אביב. השבילים המפותלים על הגבעה הם חיקוי לסימטאות יפו העתיקה. בקצה הגן ניצבת אנדרטה, ובשוליו אתר חפירות ארכיאולוגי.

בית הבילויים הראשון (בית אנטון איוב)

אנטון איוב היה פרדסן עשיר, שגר ברובע האצולה של יפו בשנות השבעים של המאה ה-19. כאן שכרו אנשי ביל"ו את שני החדרים הראשונים שלהם. פטרונם היה זלמן דוד לבונטין.

13 הגברים חיו בחדר אחד, והבחורה היחידה, דבורה, גרה בחדר השני ודאגה לכל מחסורם. מזונם העיקרי היה מרק שעועית.

במשך הזמן הצטרפו לחבורת הביל"ויים עוד שתי נשים, ואז עברו השלוש לגור יחד עם הגברים. שתי הנשים מצאו את עצמן עד מהרה תחת החופה; יהודה אידל צלליכין, ממקימי ראשון-לציון נשא את חסיה, ומאוחר יותר נשא ישראל בלקינד את פאני.

מקום מפגש לתחילת הסיור: כיכר השעון, מול המשטרה, בשעה 09:30. ללא תשלום.

בעבודה קשה

"בי"ב לחודש יצאתי בפעם הראשונה לעבודה. צריך להעיר שלרגלי הקרבה היתרה לקו המשווה, עולה כאן השמש בקיץ בשעה יותר מאוחרת ושוקעת בשעה יותר מוקדמת מאשר ברוסיה. ובחורף להיפך. מסיבה זו גם הדימדומים קצרים מאוד. קמנו בשעה חמש, עם עלות השמש, כי בשש מתחילה העבודה. תה איננו שותים בבוקר. סידרנו את כלי המיטה, חטפנו כל אחד ככר לחם, במשקל 1.5 פונט רוסי - ונלך... כעבור 20 רגע כבר עמדו רגלינו על אדמת מקווה ישראל. את החוה הזאת יסד נטר בשליחות אליאנס בשנת 1870..." (מתוך "יומנו של אחד הביל"ויים", מאת ד"ר חיים חיסין).

הביל"ויים הגיעו לבית-הספר החקלאי 'מקווה ישראל', שם ציפתה להם עבודה קשה בשדות. את העבודות הקלות בגן הירק שמרו לתלמידיהם, והם עצמם בעיקר עדרו, ניקו את השירותים, ולעיתים גם עקרו קוצים בידיים חשופות. שם גם נפגשו עם הפלפל החריף שצרב את שפתיהם וגופם, לקול צחוקם של הערבים ומנהלי בית הספר.

שער ירושלים

הכניסה לבית-הספר מקווה ישראל על הדרך שמוליכה לירושלים. קרל נטר, מנהל בית הספר, ביקש לבנות שם את ביתם הראשון של הביל"ויים.

שדרת הדקלים

הסמל של מקווה ישראל. שדרת דקלי הושינגטוניה התמירים הפרידה בין השדות החקלאיים, שבהם עבדו הביל"ויים.

ה'מכינקה' - בית הציוד החקלאי. תצוגה של מכונות חקלאיות שנבנו ותוקנו שם, ובהמשך שוחזרו. מאוחר יותר נבנתה שם גם ה'דוידקה'.

מרתף היקב

מדרגות עץ מובילות לאולם חפור באדמה, מוקף אבני כורכר. בזמנו יצרו במקום כ-150 אלף בקבוקי יין בשנה. 'ההגנה' בחרה במקום כבסיס אימונים.

בית המורים

הבית מהווה פנינה ארכיטקטונית. המרתף שלו חצוב באבני כורכר, בקומה הראשונה היו כיתות לימוד, ובשנייה גרו מורי בית הספר. הבניין נעזב, ובהמשך שוקם ושוחזר, וכיום נמצאים בקומה השלישית שלו משרדי המועצה לשימור אתרים.

בית הכנסת - המבנה המרכזי במקווה ישראל, שהוקם בשנת 1896. בעל שתי דיוטות (קומות), האחת שימשה בית כנסת, ובאחרת היו כיתות לימוד. תיקרת העץ המקורית של בית הכנסת חודשה, וקטעים מרצפתו מרוצפים בשיש קרארה מקורי.

הגן הבוטני

ניטע בשנת 1930, לצורך לימוד ואקלום 1200 מינים וסוגים שונים של צמחים.

הפיקוס הבנגלי

העץ, שנקרא בפי כל 'העץ הציוני', ניטע כנראה על ידי קרל נטר והפך לסמלה של מקווה ישראל. גובה העץ מגיע לכ-20 מטר, והוא משתרע על שטח של קרוב לדונם (!). מוצאו בחצי האי הבנגלי ומכאן שמו. שייך למשפחת התותים. במהלך הצמיחה מתעבה העץ על ידי שורשי אוויר; יש לו גזע מרכזי אחד ו-10 גזעים נוספים שנוצרו משורשי האוויר שהתפצלו.

הסיורים יצאו ביום ששי, 26 באפריל, בשעות 12:00 ,11:00,10:00, ממרכז המבקרים, בית הספר החקלאי מקווה ישראל. נא לתאם מראש בטלפון 5059197-03. ללא תשלום.

מצאנו מים

כיכר המייסדים

לפני 120 שנה התיישבו 17 משפחות על גבעת כורכר קירחת במישור החוף הדרומי והקימו שם כמה אוהלים. הם גם בנו צריף (שכבר לא קיים) ובית הכנסת, שמולו נמצא המוזיאון העירוני. כך קמה המושבה השלישית בארץ ישראל (אחרי פתח תקווה וראש פינה), ראשון לציון.

שמה לקוח מפסוק מספר ישעיהו: "ראשון לציון הנה הנם". מ-17 המשפחות, שהתמודדו עם קשיים רבים, גדלה המושבה הקטנה לעיר גדולה, שמונה כיום קרוב ל-200 אלף נפש.

מגדל המים והבאר הראשונה

ב-23 בפברואר 1883 צעק חיים חיסין ממעמקי הבאר שזה עתה נחפרה, "מצאנו מים!". צבי לבונטין, זקן מייסדי המושבה, מיהר ושילם 40 פרנק בעד כוס המים הראשונה. היום מתקיים בבאר הישנה חיזיון אור-קולי מרשים.

גן העיר

כאן ניטעו העצים הראשונים, הפרדס הראשון, ומכאן יצאה הבשורה על הניסיונות בעצי פרי. הגן שופץ ושוחזר בהמשך, וכיום הוא מהווה פינת חמד פורחת עבור תושבי העיר - מזרקות, תעלות מים ואפילו מבנה מעוגל לאורקסטרה של ראשון לציון.

מוזיאון ראשון

כל סיפורה של ראשון לציון טמון בחדרי המוזיאון. יש כאן שדרה של פסלי דמויות של בעלי מלאכה, וכלי העבודה המקוריים שלהם, וכן שחזור חדרו של מנשה מאירוביץ, אחרון הביל"ויים. בחזית המוזיאון נמצא פעמון המושבה.

הסיורים יצאו ביום ששי, 26 באפריל, בשעות 12:00 ,11:00 ,10:00, ממוזיאון ראשון לציון רחוב אחד העם 2. נא לתאם מראש בטלפון 9641621-03. ללא תשלום.