מרש – מלו
ל"ג בעומר הוא המרד הראשון שלהם, מלחמתם הקטנה באמא. אלו הם הילדים של היום – סוחבים עגלות מהמכולת, משכללים את מיומנות הנפנוף ושורפים מרשמלו. קצת היסטוריה ומתכון אחד
ההיסטוריונים לא לגמרי סגורים על מקור החג. חלקם מנחשים שנקבע לזכר הטיית הכוחות לטובתו של בר כוכבא וחלקם סוברים שנקבע לזכר עצירת המגיפה שהפילה חללים רבים בקרב תלמידי רבי עקיבא. חלקם סוברים שהדלקת המדורות מטרתה להרבות באור, לזכר יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי ורובם מנחשים שיום זה מציין את יום השאת המשואות, כאות לתחילת המרד הגדול. דבר שמסתדר מצויין עם שימור המסורת ופותח פתח לקהל חדש של אלפי ילדי ישראל, עבורם ל"ג בעומר הוא יום מרד הנעורים הפרטי. זה לא שרבי עקיבא ניבט אליהם מתוך גלי העשן, בצחוקו הפרוע. לא. גם לא בר כוכבא.
אין לי ספק כי הם אינם חשים שום קרבה נפשית למשפחתו של זה או של זה. זהו המרד הראשון שלהם, מלחמתם הקטנה באמא, להשגת אישור "להשאר עד אור הבוקר". כל אחד והמרד שלו. העיקר המסורת.
בעוד שבימים ההם נישאו ברחבי הארץ משואות המבשרות את פרוץ המרד, בגרסה המודרנית, בחסות החשיכה ומעל פני השטח, רוחשת פעילות אחרת: עגלות שנסחבו מהמרכול הקרוב, נסחבות, עמוסות בגזרי עצים שנסחבו מאתר הבניה הקרוב ונערמים לתוך ה"מחבואה", הם המסמלים את פרוץ המרד.
ילדים מוכנים להגרר לויכוח עם אמא, בו הם משלבים טיעונים ברמה אקדמית, בכדי להגרר ללון את הלילה בחור מעופש ועשן, 4000 ק"מ מ"פִיז דֵה לוך", על אדמה טירשית וקשה, על גבי עגלות מרכול הנשרכות בינות לגאיות וראשי צוקים, להתרגל לטמפרטורות שבין 10 ל-100 מעלות צלזיוס, להפגין נאמנות חסרת פשרות, לחג, לקרטושקע, שהופך בין לילה הכרחי מתמיד ונושא רציני שאין להקל בו ראש, ולהסתובב מחוייכים, מפאת שכלול מיומנות הניפנוף הנחוש, שריפת המרשמלו לדרגת אומנות והפיכתו לגחל מן המיניין הגורר אדווה קרמלית, ריחנית הממלאת את ליבם עונג רב.
זהו ריטואל. אלה הם סמליו וטקסיו האמיתיים של החג. זוהי אג'נדה מסורתית מפותחת, משל עצמם.
ממתק המרשמלו הולך אחורה בזמן, עד מצריים העתיקה. שם רכש מקום של כבוד על מדפי הממתקים. היה זה ממתק על בסיס דבש, מעובה ומעובד עם שורש צמח המרש –מלו (Marsh mallow).
צמח המרשמלו דורש קרבה לביצות מלוחות או גדות מקווי מים גדולים. הוא בעל שורש ארוך, עלים מעוגלים ושעירים המגיעים עד לאורך 10 ס"מ. בקיץ הוא מפריח פרחים בצבעי ורוד ולבן ומכאן צבעו המסורתי של הממתק, בגרסתו המודרנית.
עד לפני כמאתיים שנה נרקח המרשמלו ע"י שימוש בשורש הצמח. אולם במתכונים המודרניים, המחייבים התייעלות ומקסימום רווח אפשרי, מחליף הג'לטין את השימוש במיץ שורש הצמח המתוק והופכו מממתק הנושא, אמנם, את שמו וצבעו לממתק נטול כל זכר מרשמלאי טהור, בעל תכונות מרפא מפתיעות המשכיחות כאבי גרון, שיעול והגברת היכולת של תאי הדם הלבנים בבלימת חיידקים פולשניים. היום הממתק מיוצר מתערובת של סירופ תירס או סירופ סוכר, ג'לטין וחומרי טעם.
מרשמלו וניל
חומרים:
1 כוס מים קרים
3 דפי ג'לטין (או 15 גרם אבקת ג'לטין)
3/4 כוס סירופ תירס בהיר (להשיג בחנויות האסייתיות או בחנויות לקונדיטורים)
רבע כפית מלח
כפית וחצי תמצית וניל
אבקת סוכר (לציפוי המרשמלו)
כלים:
תבנית (בגודל עשרה על עשרה ס"מ בעומק של כשני ס"מ) מרופדת בניילון נצמד
הכנה:
1. בקערת המיקסר משרים חצי כוס מים עם ג'לטין ונותנים לעמוד.
2. בסיר מערבבים את סירופ התירס, מלח וחצי כוס מים קרים, מעל להבה נמוכה. מערבבים עד המסת הסוכר ומביאים לרתיחה. מכסים את הסיר למשך שלש דקות, מסירים את המכסה ומבשלים עד קרמל בהיר. מסירים מהאש.
3. מפעילים את המיקסר, עם תערובת הג'לטין, על מהירות בינונית, יוצקים פנימה את תערובת הסירופ בזרם איטי ודק. מגבירים את המהירות למקסימום ומערבבים כרבע שעה. מוסיפים את תמצית הוניל ומערבבים עוד חצי דקה.
4. יוצקים לתבנית המרופדת ונותנים לתערובת להקרש כחצי שעה לפחות. הופכים את התבנית על משטח וחותכים לגודל הרצוי. מצפים באבקת סוכר.