מהפיכת סוף שבוע פרוע
פורטיס וסחרוף נכנסו, וברגע שיצא הש.ג. מתחום ראייתם נפרש חיוך ענק וערמומי על פניהם. הם ידעו שלשמועות אין שחר- הם הפיצו אותן בעצמם. לא יהיה דיסק, גם לא הופעה. זה יהיה משהו הרבה יותר גדול- היום תתחיל המהפכה.
| היום השני |  | היום השלישי | | עוד יום עבר... | | היום השמיני |
| ||||||
| כמעט שבועיים למהפכה | | אפילוג (או: מה קרה אחר כך) | | | | |
כבר חודשיים רצות השמועות שהצמד המופלא התאחד שוב, שיש דיסק חדש ומדהים בפתח שהוקלט בחשאיות מוחלטת וגם הופעת קאמבק, ואומרים שלסוד, שירעיד בקרוב את הרוק הישראלי, היו שותפים פחות אנשים מהרייטינג של הסדרה "חפרפרת". היום זה יתגלה.
גלגל"צ היו גאים מאוד על השגת הבלעדיות, ומול שער התחנה היפואית עמדו השניים- רמי פורטיס וברי סחרוף, על גיטרותיהם ונגניהם. הש.ג. היה אף הוא מאוד נרגש וביקש חתימה "לחברה שלי" ואז פתח את הדלת. פורטיס וסחרוף נכנסו, וברגע שיצא הש.ג. מתחום ראייתם נפרש חיוך ענק וערמומי על פניהם. הם ידעו שלשמועות אין שחר- הם הפיצו אותן בעצמם. לא יהיה דיסק, גם לא הופעה. זה יהיה משהו הרבה יותר גדול- היום תתחיל המהפכה.
הם עלו במדרגות. השעה הייתה כמה דקות לשתיים. כשיתן קולו ה"טווווו" הראשון של המבזק, יתחיל את פעולתו סם ההרדמה שאיש הקשר שלהם בתחנה, המכונה בשם הקוד י', שם בשניצלים שהוגשו לארוחת הצהרים, וכל התחנה תשקע בשינה עמוקה. בקומה הבאה הם התפצלו- פורטיס, ע. חשמלאי בעברו, פנה אל ארון החשמל; לרוז, לוטנברג, צורי, אגמון וכל השאר התפזרו בין החדרים כדי לבדוק שכל אנשי התחנה אכן טעמו את מנת הסם הדרושה להצלחת המבצע וכדי לרכז את כולם יחד; ברי עלה לחדר ההנהלה. כמה חיילים חייכו אליו בדרך, איש לא שם לב שמהכיסוי של הגיטרה שהחזיק בידו טפטפו טיפות שקופות שסימנו קו רטוב על רצפת התחנה.
פורטיס ניתק כמה חוטים, חיבר אחרים ופתאום השתתק המבזק ברקע, בדיוק באמצע החלק המשעמם באמת על מדד הדאו ג'ונס. התדר מת. הוא החל לרוץ במעלה המדרגות לאולפן בו דפק י' על התופים שהעירו לפתע את הדממה וצעק "מ-ה-פ-כ-ה ".
על השולחן נערמה ערמת דיסקים שלא ראו אור ניאון גלגל"צי מעולם- הדרה, אלג'יר, שי נובלמן, שלום גד, ריר, סדרני הדשא, הכוכב הלבן, שירים של פונץ' שהם לא "עדינה", האצולה, פרויקט הגומיה, רוקפור באנגלית ועוד ועוד. פורטיס פתח את המיקרופון ואמר: "צהריים טובים, וברוכים הבאים לרדיו טטטטטטטטטה (על משקל אינקובטור- הערת המחברת) גלגל"צ מתה, אין יותר סופשבוע רגוע וגרוע, אנחנו מהפכת סופשבוע פרוע ואנחנו שולטים עכשיו בתחנה. נמאס לנו מילדות קטנות וצורחות שירי פופ מפגרים, מעכשיו תשמעו מוזיקה אחרת ומי שלא מוצא חן בעיניו- רד רד, מעל תחנת הרדיו שלי! אה, כן- כל שעה עגולה נוציא להורג בשידור חי את אחת מקלטות התשדירים המעצבנים של התחנה ההיא, מ"הופה סטופה" ועד הילדים המעיקים שמקליקים שמדליקים ראשון, עד שייענו כל דרישותינו".
קיר הגיטרות שבא אחרי הצהרת כוונות זו הקפיץ את אלדד קובלנץ ממושבו אל הטלפון. אך בטרם חייג הבחין בסחרוף העומד בפתח משרדו. ברי הוריד את משקפי השמש והביט בו במבט קר ואפל- "תוריד את השפופרת". קובלנץ בהה בו מופתע ואז הבחין ברצפה הרטובה. "משהו נוזל מ..." -התחיל לומר. "דלק", קטע ברי את דבריו והוציא מצית מהכיס, "תניח את הטלפון או שאני שורף את הבניין".
ערב.
החיילים החלו להתעורר וגילו שהם נעולים באולפן השירותרום. קובלנץ התלונן על כך שבמעמדו הוא זכאי להיות כלוא בחדר נפרד משאר החיילים, ואחרי שעה של מריבות נשבר לחברי המהפכה מהויכוח האידיוטי והם הובילוהו לאולפן ג'. מהעבר השני של הזכוכית כיוון פורטיס את הקומפקט על לופ נצחי של הבורגניות, ועם פרוץ התו הראשון בחלל האולפן, יצא ונעל את הדלת מאחוריו.
צה"ל טרם הגיב על ההשתלטות, נדמה כאילו איש לא הבחין במתרחש. למעשה היו המוני מאזינים שהבחינו במהפך המוזיקלי, אך איש מהם לא ראה צורך להתקשר ולהתלונן על השינוי המבורך... עד בוא הלילה. אחד מ"נאמני גלגל"צ", אותם נודניקים חסרי חיים שפסגת יומם הוא תזמון הפקק ממורשה לגלילות, פנה לרשויות לאחר שהתקשר לדווח על עומס ברחוב קפלן ונענה בטריקה זועמת. חדר המצב של המטכ"ל החליט ליצור קשר עם המורדים והתקשר לטלפון באולפן- "אין קשר, הו הו הוווווו", ענה פורטיס וניתק את הקו.
מכאן המשיך הפסקול של Fuck your dreams this is heaven לנגן בלי הפרעות מיותרות לתוך הלילה.
- "אז מי נמצא שם עכשיו בכל הבסיס לעזאזל?"
- "יש איזו יחידת אפסנאות של חיל כללי"
- "אם זה מה יש... תוציא פקודת יום ותעלה את כולם באופן בהול ליפו!"
בעשר בבוקר שלף סרן צ', מפקד הכוח, את הרמקול וצרח "צאו עם הידיים למעלה, אתם מוקפים!".
ברי התעורר מהרעש. הוא היה מעוצבן על הערתו האכזרית כה מוקדם בבוקר, וההנגאובר מהרמת הכוסית של יין הפטישים הצבאי לחיי המהפכה אתמול גם הוא לא הטיב עימו. עוד לא הגיע הזמן לשיר "אני נכנע לך"- הוא החליט, עלה לגג והחל לידות סינגלים של בריטני ספירס בחיילים.
פורטיס צלצל לאשת הקשר של המהפכה בחוץ, גם היא מכונה י', אבל המקורית. "שום דבר מדאיג באמת", היא דווחה על החזית בחוץ, "חבר'ה מהקריה, הם כרגע מתווכחים על איפה לאכול צהריים ושיש להם פטור מעמידה בשמש. תכינו את הגג, מגיעה אספקה של עזי"ת, הגבינה הצנחנית".
עזי"ת, עמותת הזמר הים תיכוני, כרתה ברית עם המהפכנים. ייצוג הולם לזמר המזרחי (וכזה שהוא לא רק "יאללה לך הביתה מוטי") תמורת הצנחת אספקת מזון למתבצרים של סנדביצ'י גבינה צהובה טריים היישר ממטבחה של אמא של אייל גולן.
בערב נסעו החיילים לעמוד בתור לגימלים במרפאת קצין העיר. המורדים נופפו להם לשלום מהגג ואז התיישבו לחגוג במדורה שהוכנה משאריות סלילי הג'ינגלים "אוגוסט 82 היה חם... והרעש המצמרר של הניסור" ו-"החבר שלי מדליק. אורות בחורף" הנלוז. מעל היו שמיים זרועי כוכבים וזיהום אוויר של גוש דן, והמוזיקה המשיכה לנגן.
צה"ל הבין שעדיף לרכז את המאמצים בתחום המשא ומתן. דרישות המהפכנים כללו תשלום תמלוגים למבצעים (כולל רטרואקטיבית), שינוי הפליי-ליסט, יד חופשית לעורכים, ייצוג הולם לכל הקשת המוזיקלית, הגדלת חלקה של המוזיקה העברית, סיגריות ווינסטון לייט כי לסחרוף כמעט נגמר, וכן הלאה - אבל עד מהרה נקלעו המגעים למבוי סתום, והוחלט להתמקד במו"מ על שחרור בני הערובה. סחרוף המשיך להתעקש על הסיגריות, פורטיס ביקש מחשב נורמלי כי האינטרנט בתחנה לא זז ולוקח לו שעות להיכנס לפורום ב-Ynet, כמה סימולטורים, וגם- אוסף בולים.
"יש משהו רע במקום הזה", התלונן סחרוף, "אני הולך ומאבד את שפיותי. כל לילה אני שומע קולות משונים מדברים אליי מהקירות. אתמול ישנתי בחדר הזה ופתאום בחצות שמעתי בראש קול מלחשש שדיבר על אנשים הצועדים בגשם ולאן הם פוסעים בחשכה, ואני זה אני ואתם זה אתם. לא הבנתי כלום". "אתה לא מדמיין", אמר לוטנברג, "נעלנו את גידי שפרוט מאחורי הדלת בצד שמאל". ברי הופתע- "אבל גם במטבח שמעתי את הקולות, הם קשקשו על "חברה שלי עזבה אותי, רע לי" או משהו כזה". "דדו מילמן", ענו כולם במקהלה, "הוא נעול בארון של המצופים". "זה עוד כלום", אמר אחד האחים מוכיח, "אני ישן בחדר שליד לילך ברנע, כל ערב היא צורחת- שמישהו ידווח לי איך נראית השקיעה! האם זה כדור עגלגל כתום ובודד או קווים מאורכים בגוונים של אדום!". סחרוף תהה אם לא הגיע הזמן לשחרר לחופשי את בני הערובה מסיבות הומניטריות, אם כי לא היה ברור אם הומניטריות לבני הערובה או לחוטפיהם... י' המקורית טענה בקשר שיהיה זה הכי הומניטרי לכלל האנושות אם פשוט נירה בהם ודי, אבל איש לא הקשיב לה משום שבאותו רגע ממש פצח גידי בעוד מונולוג מעייף על יצורי אנוש המתגעגעים בתחנות האוטובוס לימי אביב אפלוליים של שלכת נוגה.
המחשב החדש, הסימולטורים, הסיגריות ואוסף הבולים הגיעו, ועל כן יצאו עובדי התחנה לחופשי (לשמחתו של סחרוף, שכבר היה מוכן לעשות הכל בשביל שנת לילה נורמלית). התקיים ריב קטן על מי יחרף נפשו אל האולפן בו צווחו עדיין שרית וינו והזייפנית השנייה כדי לשחרר את קובלנץ, אבל בסוף נמצא אמיץ לב עטוי אוזניות אטומות לרעשים חיצוניים שיבצע את המשימה.
בערב התגלה כי קובלנץ סבל טראומה פסיכולוגית קשה מהאירוע והוא פיתח סכיזופרניה שגרמה לו להאמין שהוא שרית וינו אלעד והחל לצרוח על סביבתו "קובי, איפה יעקובי?!", עד שהגיעו האנשים הנחמדים בחלוקים הלבנים.
בינתיים גילה פורטיס שחיל תחזוקה התחכם והוציא לו את כל סימני הפיסוק מהמקלדת של המחשב החדש, אבל זה לא הפריע לו במיוחד.
לפורטיס נשבר מלטוס כל הזמן באותם שני סימולטורים מעפנים של הצבא שתמיד התעופפו באותו נוף סורי משמים, סחרוף התלונן ללא הרף על המזגנים ש"עושים כל כך קר, יותר גרוע מבריסל בחורף" וכבר הרגיש דגדוג חמור באצבעות מחוסר שהייה על במה כלשהי (ולו אפילו יום הסטודנט של קרית גת) במשך שבועיים תמימים, ובכלל- כמה זמן אפשר לשבת באולפן סגור וחשוך כשבחוץ יש שמיים כחולים ואוויר, אז תנו לנו לצאת (טטטטטטטה!) בשלב הזה כבר לא נותר איש בתחנה מלבדם, במיוחד אחרי שכמה פקידות ת"ש חסרות חוש טכני שנשלחו לחבל במשדרים חתכו בטעות את החיבורים של הלווין, ועם העדר הגיוון התרבותי המינימלי בערוצים החלו להיעלם שוכני התחנה בתירוצים נוסח "אני יוצא לרגע לקנות סיגריות".
פורטיסחרוף לא התנגדו גם הם לבצע בריחה שקטה באותו תירוץ (במיוחד כששוב עמד מלאי הסיגריות להיגמר), אבל החיילים בחוץ החלו לגלות סימני עצבנות.
"חשבתי שהם סתם חנוני מחשב מהקריה", אמר פורטיס. "כן", דיווחה בקשר י' המקורית, "אבל מחר ספ"ש. ג'ובניק לא יזוז מהכסא ומה"פריסל" במחשב חמישה ימים גם אם יתפוצץ הבסיס סביבו, אבל רק תאיים עליו בהשארתו במדים ביום שישי ואפילו יחידה שלמה של גולני לא תעצור את הזעם". אם פורטיסחרוף יצאו החוצה, זה רק עניין של זמן עד שיתפסו, ישפטו ויואשמו בעבירות של חבלה ברכוש צה"ל, המרדה, הדחת חיילים לסמי הרדמה, סקילת כוחות צה"ל בדיסקים, הפרעה לציבור וגרימת נזקים נפשיים לאלדד קובלנץ, ומהר מאוד יקבלו ממדינת ישראל מגורים חינם בשכנות לאריה דרעי במעשיהו (ואמא ואבא פחדו שתצא עבריין...).
אז מה עושים?
עוד מעט ערב. הם עלו לגג להפסקת סיגריה ובהו בעיר סביבם ובחגורת החיילים שהפרידה בינם לבינה. לפתע הבחין פורטיס במשהו מוכר- "הי! מה זה הדבר הגדול הזה מתחת לברזנט הירוק המכוער שם?". הוא רץ לפינת הגג ומשך את הכיסוי, מה שהתגלה מתחת הייתה הדרך החוצה- המסוק הקל של גלגל"צ! ברי הביט במבט ספקני- "אתה באמת חושב שתצליח להטיס אותו?". פורטיס ידע שכן. שנים הוא מתאמן "על יבש", שנים של חזרות שהכינו אותו לרגע האמת הזה. זו הדרך.
הם החליטו לטוס לניו זילנד, כי שם הדשא באמת ירוק יותר (והוא מנוקד בכבשים מצויינות לסטייקים). סחרוף, הסובל מפחד טיסה, עוד תהה מספר שניות אם אינו מעדיף בכל זאת את חיי הכלא ואז התעשת, התיישב במסוק, הידק את חגורת הבטיחות עד חשש לעצירת כלי הדם והחל להדחיק את החוויה. פורטיס הסתכל על לוח הבקרה בהתרגשות, זה הדבר האמיתי, הוא יכול לעשות את זה. מול פניהם המופתעות של החיילים התרומם לפתע מסוק מגג הבניין והחל לעוף לכיוון כדור האש הגדול בשמיים שצבע את הרקע בגווני שקיעה. "תירו למעלה!", צרח סרן צ', אבל תוך דקות חצה המסוק את קו המים הטריטוריאלים של ישראל ולא עצר.
כשירח מלא עלה מעל האוקיינוס וצבע בו פסים של כסף זוהר, גאתה ההתרגשות בליבם (טוב, בעיקר בלבו של פורטיס. בסחרוף גאתה בעיקר הבחילה מהפעלולים האווירובטים שחברו תירגל על המסוק הרעוע). זו הייתה התרגשות לקראת ארץ חדשה ולא נודעת, משולבת בגאווה כי הם ידעו שהמהפכה ניצחה, בדרכה שלה. ההיסטוריה היא שתשפוט אותם והם עוד יחזרו, ובגדול.
מדי פעם בדרך התקשרו כמה נודניקים מהתחנה ההיא לשאול על עומסים בצומת בני דרום והפקקים באיילון, עד שהקליטה אבדה אי שם באזור קו המשווה.
ההיסטוריה אכן שפטה את השניים ואחרי מספר שנים החליטה המדינה לבטל את האישומים ובקשות ההסגרה נגד פורטיסחרוף. לאחר שקיבלו חנינה מהנשיא, שמעון פרס (כן, בסוף הוא זכה במשהו. ילדים, העקשנות משתלמת), חזרו השניים לארץ במטוסו הפרטי של פורטיס כגיבורים וכמיליונרים, לאחר קריירת הרוק המדהימה והמשגשגת לה זכו במדינות הפסיפיק. פורטיס השקיע את כספו בקניית צי מטוסים, ולאחר שאל-על המשיכה לצבור הפסדים על הפסדים, זכה במכרז להפעיל את חברת התעופה הלאומית של ישראל, ובשמה החדש: Plont-Air. סחרוף הלך על השקעה סולידית יותר וקנה פנטהאוז מהמם עם נוף לים בו הוא גר עם אשתו החדשה, ניקול קידמן, אותה פגש ב-tour באוסטרליה. ממרום הקומה ה-15 הוא מנופף מהגג למטוסים של פורטיס, כשרגליו על קרקע בטוחה ויציבה.
מדי פעם הם מוצאים זמן, ביחד או לחוד, להקליט איזה דיסק משובח או לעשות איזו הופעה מוצלחת. כי ככה זה, מהרגלים מגונים קשה להיגמל.
THE END
לפנייה לכתב/ת 
