ברד ירד בדרום ערד

הפרמיירה למחזמר "גברתי הנאווה" התקיימה אמש במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב. ההפקה הישראלית השלישית למחזמר, בכיכובם של מירה עווד, עודד קוטלר, אלכס אנסקי, שייקה לוי וישראל ארנסט, זכתה למחיאות כפיים סוערות מהקהל הרב שגדש את אולם המשכן. במאי המחזמר, מיכה לבינסון, לא חסך בארטילריית כוכבים ולמרות זאת הצליח להפתיע בליהוק בלתי מתבקש ומחוכם, ומבחינה זו מדובר בהפקה מוקפדת וחזקה. הדיאלקטים הבריטיים של קובנט גארדן הפכו אצל לבינסון לבליל מבטאי עדות לבנטיניות, ושייקה לוי בתפקיד אביה השתיין של אלייזה מכניס את "הגשש" לתוך הטקסט המעוברת והשנון של דן אלמגור ושרגא פרידמן - מה שעשוי לזעזע אולי את המתורגלים בגרסאות הבריטיות למחזמר, אבל מתברר כהברקה.
התפאורה של אדריאן ווקס לוקה בפערים קשים בין חלקי המחזמר השונים וניצול רחוק ממקסימלי של במת המשכן הנפלאה. מצד אחד, ביתו של היגינס מציג תפאורה עשירה שממלאה חלק גדול מהבמה, ומצד שני - שימוש תמוה במסך רקע כחול ובעמודי תפאורה דו-ממדיים בחלקים שונים של המחזמר, שמשרים דלילות ויזואלית בלתי מתבקשת.
קטעי הכוריאוגרפיה נפלאים וצוות הרקדנים-שחקנים-זמרים המרכיב את המקהלה הוא ללא ספק מהצוותים החזקים יותר שראה מיוזיקל ישראלי כלשהו. ההפקה מושקעת מאוד גם בסקציית התלבושות, כשהיא עושה שימוש בתלבושותיו הנפלאות של טים גודצ'יילד, שמביאות לבמת המשכן בתל-אביב את לונדון על טיפוסיה הצבעונים ומעמדותיה השונים.

קוטלר מזמר, ובהצלחה

מירה עווד, המגלמת את דמותה של אלייזה דוליטל, מוכרת הפרחים מקובנט גארדן, מביאה אלייזה מרעננת ומרשימה יותר בזכות הניואנסים התיאטרליים מאשר ביצועיה הווקאליים. הכימיה הטובה שנוצרה על הבמה בין עווד לבין עודד קוטלר, המגלם את דמותו של הנרי היגינס, פרופסור לדיאלקטיקה המנסה ומצליח להפוך את מוכרת הפרחים העניה לליידי, מעניקה למחזמר רובד נוסף. קוטלר, הידוע בעיקר בתפקידים תיאטרליים, שר כאן לראשונה ומגיש את השירים ברגישות ובכנות. תפקיד היגינס תפור על קוטלר כמו חליפה של ארמני, ומצליח להבליט את כל איכויותיו הבימתיות ולהפוך אותו לשובה לב.
ההופעה המרשימה של הערב שייכת לישראל ארנסט, המגלם את דמותו של פרדי, צעיר אריסטוקרט המאוהב באלייזה. ארנסט, בוגר בית צבי, הוא זמר מפתיע במקצועיותו, ולמרות התפקיד הלכאורה קטן, הוא בהחלט בולט. גם עדי לב-וורטהיימר, המגלמת את דמותה של הגברת פירס, מנהלת משק הבית של פרופסור היגינס, ראויה לציון. "גבירתי הנאווה" כפי שעלתה אמש על במת המשכן לאמנויות הבמה, היא הפקה מושקעת וראויה - לא דבר של מה בכך על רקע המצב המעורער והקושי להרים בישראל דווקא בימים שכאלה הפקות ראויות.