מתבצרים על קו ה-5

לא נרשם כדבר הזה בכלכלה הישראלית בעשור האחרון: ייקור של 100% במחיר הכסף בתוך ארבעה שבועות, הקפצת הריבית השקלית של בנק ישראל מ- 4.6% בסוף חודש מאי ל- 9.1% בסוף יוני. נושק ל- 10%, כפי שנחזה כאן.
סוף הסיפור? לא בהכרח. באחרונה הייתה בישראל אינפלציה של 8% ומעלה ב- 1998. ומה הייתה אז הריבית של בנק ישראל? 13%. זכרו את המספר: לפני ארבע שנים נדרשה ריבית של 13% כדי לעצור פיחות מהיר בשקל ולכופף את האינפלציה ליעדים הצנועים שנקבעו על ידי הממשלה שנקבעו על ידי הממשלה. בראש האוצר עמד אז שר לא מפלגתי, שרוב הציבור נתן בו אמון, פרופ' יעקב נאמן. בראש בנק ישראל עמד אז נגיד אמין מאין כמותו, פרופ' יעקב פרנקל.
גם ד"ר קליין, אל תטעו בו. מתחת לחליפותיו המרושלות ובניגוד לנימת הדיבור הרכה שלו, במצב של אין ברירה הוא לוחם נינג'ה אכזרי. כשגבו לקיר, הוא שולף אגרופים וציפורניים. אם העלאת הריבית עד 9% לא תספיק, לא יהסס הנגיד להעלות את הריבית עוד ועוד ועוד.
שלא נשגה באשליות: העלאת הריבית ב- 100% הייתה הכרחית להשגת היציבות, אך כמותה כהפעלת מכבש כבד של מיתון על המשק. בחודשים האחרונים האינפלציה גאתה, השכר נשחק, הקצבאות נסחטו, המיסים הועלו, הכסף התייקר, התקציבים הציבוריים האזרחיים קוצצו באכזריות. אין מה לדבר על חזרה קרובה למסלול של צמיחה, של התרחבות ושל גאות. כל מה שעושים כעת בנק ישראל והאוצר במפגן של שיתוף פעולה פתאומי נועד למתן עוד יותר, לרסן עוד יותר, את הפעילות הכלכלית. במילים פשוטות, האוצר ובנק ישראל פועלים יחד כדי להפוך את האזרחים לעניים יותר. הם אומרים שאין ברירה – והם צודקים. אבל את המחיר משלם האזרח: לא יהיה יותר קל לגמור את החודש. יהיה הרבה יותר קשה. לא יהיה יותר קל למצוא עבודה. יהיה הרבה יותר קשה.
נגיד בנק ישראל מנהל קרב עיקש על קו החזית של חמישה שקלים לדולר. קליין נשבע שהקו הזה לא ייפרץ, והוא מתייחס אליו כאל חזית האמינות שלו ושל המוסד שהוא עומד בראשו. חמישה שקלים לדולר זהו אולי רק מספר, אבל בשביל בנק ישראל זהו מספר אדום. קריטי. פיחות השקל מעבר לכך פירושו שהיציבות של כלכלת ישראל תיפגע אנושות. כאן עומד הסכר; אם ייפרץ, אחריו המבול.
כדי להגן על קו החזית של חמישה שקלים לדולר, מפעיל בנק ישראל תותחים כבדים. בבנק ישראל כבר לא משחקים בשינויי ריבית זעירים, רבע אחוז לפה או לשם. כבר לא מסבירים שצריך לשנות את הריבית בזהירות, בהדרגתיות ועקב בצד אגודל. לא: הפעם המנות גדולות, ענקיות.
והאוצר עומד ביציע ומוחא כפיים בהתלהבות. אותו שר אוצר, שרק לפני שישה חודשים (בדיוק שישה חודשים) מיהר למסיבת עיתונאים משותפת עם נגיד בנק ישראל כדי לשמור שהנגיד באמת יפחית את הריבית.
האם הריבית של 9% גבוהה במיוחד? ריבית של 9% נקבעה על ידי בנק ישראל באחרונה ביולי 2000. לפני האינתיפאדה, לפני מלחמת הטרור, לפני המפולת הגדולה של הטכנולוגיה, בשלהי גן העדן, שממנו גורשה כלכלת ישראל לשנים. וגם האינפלציה הייתה אז אפסית. היום, בתום הסבב המסחרר של ההעלאות, הריבית הריאלית של ד"ר קליין (ריבית פחות אינפלציה) עדיין נמוכה. המאבק על האמון לא הסתיים; הוא רק התחיל.
הסיכויים למניעת ארגנטינזציה של המשק הישראלי גברו אתמול. מישהו סוף סוף מתחיל להתנהג כמו בעל-הבית. אך למרות זאת לא נוכל לומר שהגרוע כבר מאחורינו, שמכאן ואילך השקל רק יתחזק, והאינפלציה רק תיחלש, והגירעון רק יצטמק.