ספרות קרירה
אין עוד טעם להכחיש, הקיץ כבר כאן. לרגל העונה החמה, מיינה עבורכם נועה מנהיים את הספרים שידרשו מכם מינימום זיעה לחודשים הקרובים
אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל כבר כמה זמן די חם. כן, כן. הדבר הזה שזולג מכם כשאתם הולכים ברחוב? זו זיעה. הרעש התמידי מסביבכם כשאתם בבית? זה המזגן. הבגדים האלה שלא עולים עליכם? אלה הבגדים משנה שעברה. אין עוד טעם להכחיש. הקיץ חזר. אז יש אנשים שמסוגלים לסגור את התריסים, להפעיל מזגן על פול, ללבוש סוודר ולקרוא את החדש של רושדי. מי שדווקא רוצה ספר למרפסת עם אבטיח, או ספר עם הרבה תמונות ומעט כתוב בשביל לקחת לחוף, יוכל למצוא כאן כמה ספרים שיצאו בזמן האחרון ושעושים קריר ונעים.
"הפי אנד", שישה סיפורים מצוירים. הוצאת מודן, קבוצת אקטוס, 189 עמ'
גם קטן וקומפקטי וגם משובב עין. האקטוסים (איציק רנרט, רותו מודן, ירמי פינקוס, מירה פרידמן ובתיה קולטון) מגובים הפעם בשחקנית חיזוק אירופית (אנקה פויכטנברגר), הוציאו ספרון קטן ובו שישה סיפורי קומיקס שנגמרים בסוף טוב. לא מהסוג ההוליוודי, אלא מהסוג המצמרר. ביניהם תוכלו למצוא את "והערב בדירה מספר שש" המצוין של ירמי פינקוס, על זוג שהזקנה שמציצה לו משפרת פלאים את איכות חייו; את "צעצוע מנהלים" המשובח והמשעשע של בתיה קולטון (המבוסס על סיפור של שהם סמיט), על מזכירה שסוף סוף מוצאת דרך לנקום בבוס שלה, ועוד. תמונה אחת שווה אלף מלים והספרון הזה בהחלט שווה קריאה, בעיקר תודות לכמות הכשרון העצומה שכרוכה בין דפיו ולרמת הגימור הגבוהה שעושה חשק למסגר כל עמוד.
"דרום אמריקה באופנוע", צ'ה גווארה. הוצאת חרגול, מספרדית: אורי פרויס, 189 עמ'
ארנסטו, סטודנט צעיר לרפואה מארגנטינה המלוּוה בחברו הטוב, אלברטו גראנאדו, יוצא בשנת 1951 למסע לאורכה ולרוחבה של דרום אמריקה על אופנוע נורטון 500 חבוט. האם היינו מגלים עניין בסיפור המסע הזה אם לא היינו יודעים שהאיש שכתב אותו יהפוך ברבות הימים ל"צ'ה"? יומן המסע על האופנוע פורש בפני הקורא את ההתעוררות הפוליטית המוקדמת של האיש שהפך ברבות הימים לאייקון תרבותי וללוגו, ומאפשר לנו הצצה לתוך נפשו של ארנסטו/ צ'ה לפני פידל, לפני המהפכה, לפני מותו בגיל 24. היומן אינו אחיד ברמתו ומביא, לצד תיאורים פיוטיים של ערי אינקה עתיקות, גם מניפסטים פוליטיים נלהבים ולא בשלים נגד ארה"ב, אבל אין ספק שהוצאת חרגול ואורי פרויס, המתרגם, עשו כאן מלאכה חשובה ומוקפדת שמאפשרת לקורא להתוודע אל ארנסטו המוצ'ילר הצעיר והנלהב, שנייה לפני שיהפוך לתדפיס מזוקן על הטי-שירט שלכם ולמרטיר המפורסם ביותר של המהפכה הקובנית.
"מטרזן ועד זבנג", הסיפור של הספרות הפופולרית העברית. אלי אשד, הוצאת בבל, 334 עמ'
טוב, קצת קשה לגרור את הספר הזה לחוף, אבל אני חושדת שהוא יהפוך הקיץ למתנה פופולרית ביותר, ובצדק. אלי אשד עושה בספר זה עבודה מונומנטלית בהקיפה ומרשימה בפירוטה, שמאגדת את כל מה שהוא לכאורה לא חשוב - ממצ'יסטה ועד טרזן, מכלבתו של קולונל שולץ ועד תוכידס. ספרו של אשד חושף את האמת על ידיו המסוקסות של פטריק קים (הוא נכתב על ידי סטודנט לספרות בשם גלעד מורג, שזכה לשם העט "ברט ויטפורד"), מאפשר לנו הצצה אל עלילות טרזן העברי הלוחם בגרמנים ועל הרפתקאות מיקי מעוז, אחיו הישראלי של העכבר מדיסני. פרקים נרחבים מוקדשים גם ל"חסמב"ה", ל"דני דין" ולתופעת ה"סטלאגים" המדהימה, שהביאה לעם היושב בציון ולשארית הפליטה סיפורים ארוטיים גדושי סקס ואלימות המתרחשים במחנות ריכוז נאציים. "מטרזן ועד זבנג" מאפשר לנו הצצה נפלאה אל עידן התמימות הלא קיים שלנו ועל התמות הפוליטיות והחברתיות שהשתקפו באותם ספרונים בפרוטה. גם לנו היתה ספרות זולה, והספר היקר הזה יספר לכם כל מה שרציתם לדעת עליה, כולל ציטוטים ותמונות משובבות של העטיפות הססגוניות.
"דרוש אימפוטנט", גבי האופטמן. הוצאת כתר, מאנגלית: מיכל לוי, 348 עמ'
גברים חושבים עם מה שיש להם בין הרגליים, לא בין האוזניים. הם מצייתים לגנרל הקטן, וכשהוא עומד השכל בתחת, יוצא למילואים או כל מטפורה שתבחרו. זו נקודת המוצא של כרמן לג, גיבורת ספר הביכורים של גבי האופטמן, וגם של די הרבה גברים שאני מכירה (רק שהם גאים בזה). לכרמן, אשת ניינטיז אמיתית עם קריירה, סקסאפיל ואסרטיביות בשפע, נמאס מהסידור הזה. היא רוצה גבר שאפשר לדבר איתו ושלא ינסה להיכנס לה לתחתונים. מישהו משכיל ורגיש שלא חושב רק על סקס. בקיצור, אימפוטנט. היא מחליטה לפרסם מודעה בעיתון שתכלול את דרישותיה החריגות, ולאחר שהיא מסננת את כל הסוטים שמגיעים אליה, היא מוצאת את גבר חלומותיה: רווק, נאה, אמיד, חכם ו...אימפוטנט. תמיד אמרו לנו להיזהר במשאלותינו, לא? מדובר בספר נשים חביב ומושלם לימות הקיץ שבהם אנחנו לא רוצות לעבוד קשה מדי. הבעיה היחידה היא שהוא מתורגם לא מהמקור הגרמני אלא מאנגלית, עובדה שהופכת אותו למעט מסורבל לעתים. גם צורת הפנייה המנומסת בגוף שלישי (תשאלו את הקרובים הייקים שלכם על זה) לא ממש עוזרת, אבל זו באמת בעיה קטנה, וכמו שכולנו יודעים, הגודל לא קובע.
"ההפטמרון", מרגריט ד'נוואר. הוצאת ספריית פועלים/ הקיבוץ הארצי, מצרפתית: לאה זהבי, 142 עמ'
עשרה אנשים, נשים וגברים, מוצאים מקלט במנזר בהרי הפירנאים אחר מכת שטפונות באזור. בעידודה של הגבירה הקשישה מבניהם הם מתחילים לשעשע את עצמם בסיפורים שהם מספרים זה לזה. נשמע מוכר? לא בכדי. ספרה של מלכת נוואר נכתב החל משנת 1542 כשהוא שואל את מבנהו ואת נושאיו מ"דקמרון" של בוקצ'יו. קצת פחות סקס ויותר רומנטיקה, אבל העיקרון אותו עיקרון - המתח בין האהבה המינית, הגופנית, לזו הרוחנית, ביקורת סמויה ופחות סמויה על הכנסיה המושחתת (גב' ד'נאוור גילתה עניין רב ברעיונות של קלווין והרפורמיסטים האחרים בני תקופתה) ומעשיות מוסר משעשעות. ניתן לראות את ה"הפטמרון" כ"דקמרון לייט" שקל להכניס לתיק ולקרוא בבית קפה ממוזג, אך חשוב לציין את הקול השונה והנשי שבולט בספר. מרגריט ד'נאוור, אשה רמת מעלה ומשכילה עד מאוד (שלטה בלטינית, ספרדית ואיטלקית ואפילו למדה עברית) מתייחסת אל האהבה ביתר כבוד ובפחות שובבות מבוקצ'יו, אך ניתן בהחלט להבחין בקריצה שנונה שמבהירה לקורא שגם במאה ה-16 היו נשים עם ביצים. ספר מקסים, שמאפשר לקוראים הצצה מרתקת אל החשיבה הנשית שלאחר ימי הביניים.