אי אחד ליום: קאליירי, סרדיניה

כמו אלבום מימי הביניים

 הקודקוד הראשון - הנוף. ונפתח בנוף העירוני. מעלה הרחוב הראשי בקאליירי מוביל אותך אל הגבעה עליה ממוקמת העיר העתיקה. למעלה מ-30 כנסיות ומנזרים פזורים שם. מכל עבר פורץ החוצה קולו של העוגב הכנסיייתי, או שירת המקהלה. הסימטאות צרות.

כל מבנה, ארמון עתיק או כנסיה כמו רוצה לספר את הסיפור שלו. כאילו נכנסת לתוך אלבום ציורים של ימי הביניים. מדרגות אבן מובילות בין מבנה אחד לשני. הכל מחוספס שכזה. לא מהודר ולא מלוקק. אותנטי שכזה. נשים קשות-יום תולות כביסה. הילדים של השכונה משחקים מחבואים. קאליירי זו עיר לבני-אדם. חיה ונושמת. ישן וחדש משמשים בה בעירבוביה. המאה ה-21 חיה בשלום, ועוד איך, עם ימי-הביניים.

ממש מתחת לעיר העתיקה נמצא המדרחוב הארוך והמתפתל. כאן תמצאו הכל. אם אתם מחפשים את המותגים של האופנה האיטלקית, הכל מצפה לכם כאן, אבל הרבה יותר זול ממילנו או מרומא. והעיקר - בכל פינה, אחת ל-20 מטר בערך, מחכה לכם בית קפה. הבר האיטלקי הוא מוסד. זה מקום המפגש החברתי. כאן צוחקים. לכאן מגיעות הידיעות האחרונות. פה יודעים מי ניצח בכדורגל אתמול. והריחות המהבילים של אספרסו אמיתי וחריף שכזה עוטפים אותך. איך אפשר שלא לצלול אל תוך כל אלה?

המתנות של אלוהים

הנוף שמחוץ לעיר - כאן נכונה לכם הרפתקה של ממש. אלוהים נתן לסרדיניה שתי מתנות נפלאות: עשרות קילומטרים של חופים משגעים ביופיים וממצאים ארכיאולוגיים של תרבות עתיקה קסומה. החופים האלה מפותלים, פראיים, כמו מתגרים בגלי הים. יש בהם כל מה שהבנאדם צריך: ים נהדר ושקט, חול רך ונהדר, מתקני נופש, קמפינג, בתי מלון והארחה שנושקים למים. בתי קפה ומסעדות. מקומות שבהם אפשר להתבודד. בקיצור - לתפוס את הרומנטיקה בידיים.

אם שכחתם או לא הספקתם לשכור רכב בארץ, לא נורא. ליד תחנת הרכבת, על חוף הים במרכז העיר, מחכות לכם חברות ההשכרה. והמחירים סבירים. כך עשיתי גם אני. מתחילים לנסוע. לאן? לאורך החופים כמובן. לא חשוב היכן תעצור "לפני הכל צא דרומה-מזרחה מהעיר", אומר לי מאורו מלי, מנהלו האגדי של בית האופרה של העיר. "סע בדרך שעל הים. לא תוכל להתבלבל, כי אין כביש אחר. לא חשוב היכן תעצור. כדי לנוח ולתפוס שלווה מעומס העבודה, אני נוהג לדהור על האופנוע שלי ככה סתם בדרך הזו".

ואנחנו נוסעים. הכיוון: דרום-מזרח, אל וילאסימוס, משם צפונה דרך מוראברה. מושכים מערבה אל תוך סרדיניה. עוברים כפרים ציוריים. עיירות קטנות. הדרך צמודה לתוואי הנהרות. המטרה: איזור בארומיני - מבצר סו-נוראקסי. סו-נוראקסי זה לא סתם מקום. זה מושג ממש. אחד משיאי הטיול בסרדיניה. האי הזה ראה במשך אלפי שנים כיבושים רבים של תרבויות שונות: נוריג'ית, פיניקית ורומאית. שכבות של תרבויות. העתיקה מכולן היא התרבות הנוריג'ית, שחיה ונשמה 2,000 שנה לפני הספירה. בסו-נוראקסי נמצא אתר ארכיאולוגי מדהים - מבצר ששיחזרו אותו בוירטואוזיות מופלאה.

אודה על האמת, אינני נימנה על המשוגעים לארכיאולוגיה. לרוב אני משתעמם במקומות אלה. אבל הפעם - המבצר הזה פשוט כישף אותי. אתם מסתובבים ביו מדורים וקומות של תרבות שקדמה אפילו לזו של אברהם אבינו. תרבות שיש בה היררכיה של תפקידים ומקצועות. הכל מאורגן כמו בעיר של ממש. התרגשתי.

משם עולים על דרך המלך וחוזרים לקאליירי. המרחק הוא בסך הכל 60 קילומטרים. לא יותר. כדאי לזכור: סרדיניה היא קטנה. צריך לחשוב עליה רק במושגי מרחק של עשרות קילומטרים ממקום למקום. לא יותר.

אין קהל כזה

 הקודקוד השני - האופרה והמוסיקה. אמרתם קאליירי, אמרתם בית אופרה מקסים. אמרתם תזמורת סימפונית צעירה ומדהימה.

באמצע העיר, בקצה המדרחוב, ניצב לו בית האופרה החדש של העיר. הבניין המודרני הזה נפתח בדיוק בזמן בו נפתח משכן האופרה החדש בתל אביב. אבל איזה הבדל: האקוסטיקה בקאליירי פשוט מושלמת! עברנו ממקום למקום באולם כדי לבדוק זאת. לא האמנתי. בכל מקום גם רואים וגם שומעים כאילו הזמרים והנגנים שרים ומנגנים רק עבורכם. והרמה המוסיקלית-אמנותית - מדהימה.

מה הפלא? טובי הסולנים מגיעים לכאן. גדולי המנצחים לא מוותרים על הופעה באופרה של קאליירי. כאן תוכלו לפגוש בין השאר את המנצחים קרלוס קלייבר, ג'ון אליוט גארדינר, ניקולאוס הארנונקור, פיליפ הרווגה, מרק מינקובסקי. ואלה דוגמאות בלבד. כל האולימפוס של הניצוח.

איזו אירוניה: אין לנו סיכוי לשמוע אותם בתל אביב, אבל בקאליירי תפגשו אותם דווקא.

הסיפור הגדול של בית האופרה הוא הקהל, אנשי קאליירי. באולם הזה מעלים לא רק אופרות, אלא מגישים גם קונצרטים סימפוניים מרתקים. ישבתי, התבוננתי והקשבתי לאנשים מסביבי. אז התגלה לי דבר 'מוזר': בין פרק אחד למשנהו במוסיקה, בניגוד למה שאנחנו רגילים בישראל, היה להפתעתי שקט מוחלט. איש בקהל אפילו לא השתעל.

מי שהיה בקאליירי ולא ביקר בבית האופרה, כאילו לא היה שם בכלל.

פסטה ומאכלי-ים

 הקודקוד השלישי - האוכל. כידוע מוסיקה מעולה ואוכל טוב תמיד הלכו יד ביד. בקאליירי, כמו בכל איטליה, תמצאו את כל מאכלי הפסטה. אבל קאליירי לפני הכל זה המרכז למאכלי-ים ודגים משגעים. כאן הכל טרי.

במטבח המיוחד של המקום הזה יש השפעות מתרבות האוכל של נאפולי והדרום. הכל מעורבב פה, אבל עם טעם שהולך לכיוון חריף-חמצמץ. אחת ממסעדות הדגים הטובות ביותר שבעיר, נמצאת ברחוב ויאלה רג'ינה מרגריטה מספר 28. זה מרתף עמוק מתחת לאדמה, מלא חדרים עם קימורי עמודים נהדרים. מקום אותנטי כדי לאכול בו טוב. והיין - אוי, היין!

ניסינו גם טרטוריות אחרות. היה נפלא. לעולם אל תלך עם תיירים. לך בנושא זה בעקבות אנשי המקום. לאן שהם נכנסים, לשם אני נכנס. מי שמחפש בית קפה עם אווירה מיוחדת - ימצא את 'קפה אנטיקה' שבאמצע המדרחוב. בלב הכיכר ממנה עולים לעיר העתיקה. מקום עם אווירה. סתם לשבת ולהסתכל על אנשים.

זו קאליירי: נוף ומוסיקה שלא מן העולם הזה, עטופים בריח מהביל של אספרסו משגע, ויותר מכל - אנשים חמים. אז מה צריך הבן-אדם יותר?