אנטישמיות מוסלמית

לאחרונה פרסם מרכז ויזנטל נתונים לגבי אנטישמיות באינטרנט האירופי; שוב מתקבלים דיווחים על אלימות נגד יהודים באירופה וברוסיה; מחר תקיים ועדת העלייה והקליטה דיון על אנטישמיות באירופה – כל אלה מעוררים דאגה מוצדקת, אבל במקביל מדחיקות ישראל והפזורה היהודית עובדות חשובות באותה המידה, אם לא יותר: מוסלמים קיצונים, ולאו דווקא אירופים לבנים, הם מובילי גל האנטישמיות הנוכחי. דעת הקהל אינה מודעת לכך שהעולם האיסלאמי ייבא את האנטישמיות מאירופה, "איסלם" אותה (בעיקר כתוצאה מהסכסוך הישראלי-פלסטיני), וייצא אותה מחדש לאירופה ולמערב באמצעות הפזורה המוסלמית ובאמצעות תומך בלתי צפוי - מתנגדי גלובליזציה אנטי-מערביים.
עד התמוטטות אוסלו ישראל לא התמודדה עם אנטישמיות ערבית כדי לא לחבל בסיכויי השלום. שילוב של משאלת לב, חוסר נכונות להתמודד נכוחה עם עובדות לא נעימות ושיקולים פוליטיים (שאינם במקומם).
במחקר שערכתי מצאתי שפע דוגמאות לקשר בין הקוראן ומיין קמפף בתקשורת הערבית, שהשפעתה על מיליוני בתים מוסלמיים ידועה. היהדות מוצגת תכופות כמרושעת, לא מוסרית, תאבת מזימות ובצע. ישראלים וציונים, הם הנאצים - גזענים פושעים, גוזלי אדמה העוסקים ב"טיהור אתני". למרבה הצער, חרף הסכם השלום עם ישראל, יש עדויות כי גם מצרים מספקת אנטישמיות "נאצית"; ירדן "המתונה" וערב הסעודית הפרו-מערבית כביכול מייצרות חומר אנטי-יהודי. בפקיסטן – מדינה לא ערבית וללא סכסוך טריטוריאלי עם ישראל - מתקיימת פורחת הספרות האנטישמית זה המצב גם ברשות הפלסטינית, ולא רק לאחרונה אלא גם בתקופת ביצוע הסכמי אוסלו. דבר זה התבטא בספרי לימוד, אך גם בהמעטת חשיבות השואה או אפילו הכחשתה.
הממשלות הערביות אינן עושות דבר למול הכזבים הללו, ולמעשה הופכות אותם ללגיטימיים מתוך רצון להגן על עצמן מפני זעמם של בני עמם הממורמרים, משוללי הדמוקרטיה, חופש הדיבור וזכויות האדם הבסיסיות. על רקע זה ברור כיצד מוכנים מיליוני מוסלמים להאמין לכל בדותא, כולל פיצוץ מגדלי התאומים על-ידי המוסד.
אנטישמיות "שמית" זו מאיימת במיוחד כשהיא בשליחות אללה, ועל כך מעידה המהפכה האירנית ב-1979 נגד "השטן הגדול" (אמריקה והמערב ה"צלבני"), והשטן היהודי-ציוני. זוהי מלחמה טוטאלית, כיון שהיא דתית בעיקרה. אנטישמיות מסוג זה הסיטה את הג'יהאד מייעודו המקורי והפכה אותו לכת מוות.
השמדת ישראל היא הקדמה לג'יהאד מוצלח, כמו מלחמתו של היטלר ביהודים, שנתפסה אף היא כיריית פתיחה לשליטה עולמית. הנאצים, כמו סטלין בשנותיו האחרונות, האשימו את "יהדות העולם" באותה שאיפה שהם עצמם טיפחו בלבם. הם מזכירים גם את הנאצים בשנאתם לליברליזם, למחשבה החופשית, לנון-קונפורמיזם, לשחרור האשה ולביטויים "מנוונים" אחרים של מודרניות וציוויליזציה.
אנטישמיות מוסלמית וערבית היא סוס טרויאני לחתירה תחת האמונה של המערב בערכיו שלו. האיסלאם כרגע מצליח במלחמה זו, כי אירופה משתפת פעולה - מתוך תאווה לנפט, בשל המשקל האלקטורלי הגובר של מוסלמים בארצותיה, חטאים קולוניאליסטיים מהעבר ואמונה נאיבית שה"חלש" תמיד צודק. אבל למערב אסור להקריב את ישראל על מזבח פיוס כלשהו.
אירופה עלולה שוב לשקוע לתסבוכת של שותפות לפשע הרסני, וישראל לא הצליחה עד כה להתייחס לבעיה החמורה בדרך של אסטרטגיה פוליטית קוהרנטית, ולעתים קרובות שיחקה לידיהם של אויביה. על שתיהן – אירופה וישראל – לשנות את דרכיהן.

פרופ' רוברט ויסטריך, היסטוריון, מרכז שלם. לשעבר מנהל המחקר של המכון האירופי להיסטוריה בת זמננו בלונדון, וחוקר בתחום אנטישמיות, אנטי ישראליות ותנועות פאשיסטיות