רון ארד: שבועיים של תקווה

התקוות גאו במשך שבועיים אצל מספר מצומצם של שותפים לסוד הגדול. לפתע, דווקא ימים אחדים לאחר מות אמו של הנווט השבוי רון ארד. היתה סיבה להאמין שאולי הוא חי. שלוש מבחנות אטומות, שמקורן באיראן, היו אמורות לספק את התשובה על גורלו של הנווט הישראלי הנעדר.
בשעת בוקר מוקדמת, ביום שני בשבוע שעבר, הגיעו לישראל שלוש מבחנות ובהן דגימות דם, שתן ורירית (דגימה מחלל הפנימי של הפה) שנלקחו, כך האמינו גורמים במערכת הביטחון, מגופו של רון ארד. נציג צה"ל אסף את המזוודה עם הדגימות מכבש המטוס והעביר אותן במהירות למכון הפתולוגי באבו כביר, שם כבר חיכו דרוכים הפתולוג הראשי, פרופ' יהודה היס, ואנשי צוותו.
התרגשות השמורה למעמדים היסטוריים אפפה את כולם: אחרי 16 שנים של ספקות ותהיות, תקוות ואכזבות, התוצאות היו אמורות להוכיח אם רון ארד חי ומוחזק בשבי, או שכבר אינו בחיים.

הצעה מאזרח איראני

העברת המבחנות לישראל ובדיקתן היסודית של הדגימות היו השלב האחרון במבצע מורכב שנמשך בחצי שנה והתפרס על פני חמש מדינות – רומניה, איראן, בולגריה, אזרבייג'ן וישראל. כל פגישה חשאית, כל בדל ראיה, הגבירו את הציפיות והעצימו את התקוות.
הכל התחיל בפנייה של ואדים טודור, מנהיג מפלגת האופוזיציה ברומניה, לנתי מאיר, איש עסקים ישראלי החי ופועל בבוקרשט. טודור, שידוע בקשריו עם מנהיגים ערבים ושאף הואשם באנטישמיות, מנסה באחרונה לשפר את יחסיו עם ישראל. "אני יודע עד כמה רון ארד חשוב לכם", אמר טודור למאיר, "ויכול לספק לכם מידע על מקום הימצאו".
מאיר פקפק, אך טודור התחיל לספק "הוכחות": הוא הפגיש את מאיר עם איש קשר ממוצא איראני, שהסכים לטוס לאיראן כדי להביא משם ראיות לכך שהאיראנים מחזיקים בנווט השבוי, שמטוסו הופל בשנת 86' במהלך טיסה מבצעית מעל שמי לבנון.
מאיר החליט שזה הזמן לערב את נציגי מערכת הביטחון. הוא יצר קשר עם הנספח הצבאי של שגרירות ישראל ברומניה ומסר לו את המידע. “יש לך אישור", אמר לו הנספח. "תמשיך לקיים קשר עם האיראני".
אחרי כמה ימים הוזמן מאיר להגיע לישראל למפגש עם נציגי מערכת הביטחון. "הוא עוד אחד מאלה שרוצים לעשות כסף על חשבון הטרגדיה של רון ארד", העריכו הגורמים שנפגשו עימו. העובדה שמאיר נאשם בעבירות הונאה ושצבר חובות, רק חיזקה את ההערכה.
אולם בדיקות מעמיקות יותר של מערכת הביטחון לגבי אמינות מקורותיו של מאיר שינו את דעתם של הגורמים האחראיים במערכת הביטחון. בתום פגישה נוספת קיבל מאיר יפוי כוח רשמי ממדינת ישראל, ולפיו הוא מוסמך להמשיך בקיום המגעים עם האזרח האיראני לצורך קבלת מידע על רון ארד.

כסף תמורת דגימות

הקשר עם האזרח האיראני הגיע לשיאו שבועות אחדים לאחר מכן, כשלנתי מאיר נמסרו שלוש מבחנות. מאיר הזדרז להגיע לישראל, אך במערכת הביטחון סירבו לבדוק את תוכנן. הסיבה: לא היה ברור מה גילן של הדגימות ומתי נלקחו.
מאיר לא התייאש. "אני מסוגל להשיג גם דגימות טריות", הבטיח לאנשי מערכת הביטחון, וחזר להיפגש עם איש הקשר. הפעם ביקש האיראני תמורה עבור "דגימות טריות": 150 אלף דולר. מאיר העביר את ההצעה לישראל בתוספת בקשה קטנה משלו: אם יתברר שסייע באיתורו של רון ארד, תבטל הפרקליטות את כתב האישום נגדו. "נחשוב על זה", השיבו לו הגורמים הביטחוניים, "ונחזור אליך עם תשובה".
שלושה חודשים עברו, ומאיר לא קיבל מענה לפנייתו. מאיר כבר העריך שמערכת הביטחון החליטה "לרדת מהעניין", אבל למעשה כל אותו הזמן נוצל על ידי גורמים בקהיליית המודיעין לאימות נוסף של המידע שמסר מאיר. במקביל נבדקו בפרקליטות ההיבטים המשפטיים של בקשתו. בפרקליטות היו מי שהתנגדו לביטול כתב האישום, אבל בעקבות לחץ של מערכת הביטחון הוחלט לקבל את ההצעה.
מאיר הוזמן לפגישה בישראל עם אל"מ משה זרקא, ראש צוות שבויים ונעדרים באמ"ן, ועם עו"ד דבורה חן, ראש המחלקה הביטחונית בפרקליטות. "החלטנו ללכת על זה", פתח זרקא, "אבל יש לנו תנאים".
למאיר ולפרקליטו, איתן לפידות, שהתלווה אליו, הוצג הסכם מפורט. הסעיפים העיקריים: נאסר על מאיר ליהנות מרווח כספי כלשהו הקשור לפרשה; מאיר מתחייב לשמירה על סודיות ולדיווח אמת; ואם יימצא שמאיר סייע בהבאת מידע אמין אודות ארד, יבוטל כתב האישום נגדו. מאיר הסכים, משפחת ארד הוכנסה לתמונה, והמבצע יצא לדרך.

מזוודה גנובה בבאקו

מאיר שב לרומניה והחל להכין את התשתית להבאת הדגימות. במקביל, נפתח חשבון נאמנות בבנק שוויצרי, והופקדו בו 150 אלף דולר. הכסף הופקד על ידי יוסק'ה הררי, ראש העמותה למען החזרת רון ארד, ואמור היה לשמש כתשלום לאיש הקשר האיראני – רק אחרי שיוכח שהדגימות אכן נלקחו מארד. בינתיים חש נתי מאיר שעוקבים אחרי כל צעד שלו ומאזינים לשיחות הטלפון שלו. הוא לא ידע אם מדובר בעבודה של המוסד הישראלי או של שירותי הביטחון האיראניים, שלהם נציגות מכובדת בבוקרשט.
לפני כשבועיים, אחרי המתנה מורטת עצבים, הגיעה אל מאיר השיחה הגורלית מהאיראני. "המבחנות יגיעו אליך לבוקרשט", אמר לו איש הקשר. "תודיע לחברים שלך בישראל שיהיו מוכנים".
זמן קצר לפני מועד הפגישה השתנה מקום המפגש. מאיר קיבל הודעה שעליו להגיע לבאקו, בירת אזרבייג'ן. הוא הודיע למפעיליו בישראל ויצא לדרך. בבאקו חיכתה למאיר הפתעה לא נעימה. כשירד מהמטוס התברר שמישהו העלים את כל הציוד האישי שהיה עימו. מאיר לא היה צריך להיות מרגל גדול בשביל להבין שמישהו היה מעוניין לדעת מה הביא עימו ועבור מי הוא עובד.
אחרי כמה ימים של המתנה הגיעה לבסוף שיחת הטלפון המיוחלת. איש הקשר האיראני הודיע לו על מקום המפגש, שם מסר לו חבילה עטופה ובה שלוש מבחנות אטומות – ונעלם כלעומת שבא. מאיר הודיע למפעיליו שההעברה בוצעה וטס ישירות לישראל. בארץ המתין לו נציג מערכת הביטחון, שלקח ממנו את הדגימות.
אתמול, אחרי שהמומחים סיימו להשוות את הדגימות לכאלו שנלקחו מבני משפחת ארד, התבשרו בני המשפחה שהתוצאות שליליות. מאיר הודיע מיד שהוא מוותר על החזר כספי על הוצאותיו – ותורם את הכסף לבית החולים "רמב"ם" בחיפה.
אבל הסיפור עדיין לא נגמר: בשבוע שעבר יצא מאיר לסופיה, בירת בולגריה, שם נפגש בחשאי עם איש הקשר האיראני וקיבל ממנו קלטת וידאו. "רון ארד מונצח בקלטת ומדבר עברית במשך חצי דקה", סיפר לו האיראני. מאיר כבר דיווח על הקלטת למפעיליו, אך על רקע התוצאות השליליות של בדיקות הדגימות, ספק אם למישהו יהיה עניין בקלטת.
נתי מאיר סירב אתמול להגיב לפניית "ידיעות אחרונות". פרקליטו, איתן לפידות, מסר כי הוא אינו נוהג להתראיין בנושא לקוחותיו, "במיוחד כשמדובר בנושאים בעלי היבטים ביטחוניים".