"לא חסר הרבה להדליק את הקמפוסים"

"הטבח הזה הוא כמו מעשי הטבח שהיו בעזה ובמחנה ג'נין. למה יוצאים נגד מחבלים ולא נגד חיילים שעושים בגאווה מעשי טבח בשטחים?" הדברים האלה, שאומרת יו"ר התאחדות הסטודנטים הערבים, חולוד בדאווי, על הפיגוע באוניברסיטה העברית, רק מצביעים על התהום הפעורה בין סטודנטים יהודים לערבים בקמפוסים. תהום שהפיגוע בקמפוס הר הצופים אתמול (יום ד') הפך לכמעט בלתי ניתנת לגישור.
בתשובה לשאלה האם היא מגנה את הפיגוע באוניברסיטה, אומרת בדאווי ל-ynet: "נמאס לנו כבר לגנות. את שלב הגינוי עברנו מזמן. כמו שאנו מגנים מעשים שנעשים בקרב עמנו על ידי צה"ל, אנחנו מגנים גם את הרג החפים מפשע באוניברסיטה. הפיגוע הוא אקט אלים בתגובה לכיבוש. הכיבוש עצמו מוליד תגובה".
בקרב ראשי הסטודנטים היהודים מדברים על תחושת חשש במסדרונות הקמפוסים המעורבים. בין היתר בעקבות מקרים כמו הטקס למען ה"שאהידים" במכללת דוד ילין בירושלים והפגנה מחוץ לטקס יום השואה במכללת עמק הירדן.
חן ויצמן, יו"ר אגודת הסטודנטים בחיפה, וסטודנט לכלכלה: "אין שום שיתוף פעולה עם אגודת הסטודנטים הערבית והמתח הגיע אפילו לכיתות הלימוד. הסטודנטים מרגישים לא בטוחים. יש פחד שלא יצליחו להשתלט על קומץ של מנהיגים שמובילים כאן את הציבור הערבי. לא חסר הרבה היום כדי להדליק את האש בקמפוס".

ירושלים: אין אופטימיות

באוניברסיטה העברית כ-2000 סטודנטים ערבים, כ-10% מכלל הסטודנטים. שם מרגישים היטב את השבר שאירע בשנתיים האחרונות.
חיים הר זהב, סגן יו"ר אגודת הסטודנטים: "אין היום פעילות משותפת. יש חבורות חבורות, במעונות יש קומת יהודים וקומת ערבים. קיים נתק מעבר לשעות הלימודים, וזה פועל יוצא של המצב. לצערי, בעקבות הפיגוע לא נראה שהמצב הולך להשתנות".
את האשמה תולה הר זהב בפוליטיקה. "היחסים בין יהודים לערבים בקמפוסים בעיקר בהר הצופים וגבעת רם, הם פונקציה של המצב הפנימי בתוך ההתאחדות הערבית. תמיד לקראת הבחירות בהתאחדות הסטודנטים הערבית רמת הקיצוניות עולה. פתאום כולם עושים תחרות מי יותר לאומני. תאי חד"ש ואפילו בלד מתונים ביחס ל"בני הכפר", שלהבנתי הם מקבילים לחמאס. מול חד"ש אין לנו בעיה לעבוד. אבל מול "בני הכפר", אנחנו לא עובדים כי הם שוללים את קיומה של ישראל".
בסים עספור, יו"ר אגודת הסטודנטים הערבים באוניברסיטה העברית, אומר מנגד שניתן וצריך לשתף פעולה, אבל הוא תולה את האשמה ליחסי הסטודנטים במדיניות ישראל בשטחים: "אני מגנה בחריפות את הפיגוע, וגם כל הרג של חפים מפשע יהודים וערבים כאחד. אבל הכיבוש הוא הגורם העיקרי למצב, ובתקופת אוסלו החיים היו יותר שקטים לכולנו. דווקא במצבים כאלה אנחנו כמנהיגים צריכים להתאפק, לעבוד ביחד יהודים וערבים ולשפר את היחסים בין האוכלוסיות ולנסות לחיות ביחד".
עספור מודה כי הפיגוע רק הקשה את המצב. "אני לא אופטימי. מהניסיון כל פעם שאני נהיה אופטימי, המצב נהיה יותר גרוע. תהיה אופטימיות – רק אם יילכו לכיוון סיום הסכסוך, ומתן הזכויות לעם הפלסטיני".
לחולוד בדאווי טענות קשות נגד ההתאחדות הארצית: "הם לא מסתכלים עלינו בגובה העיניים. לא נוכל לשתף איתם פעולה, כל עוד לא מבינים שאנחנו נאבקים לצד העם שלנו. אנחנו מנסים לכבד טקסים של היהודים כמו יום השואה ולא מנסים להפריע, אבל הם לא באים לקראתנו, אז שלא יצפו שננשק להם את הרגליים".
ליאור שטרסברג, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, טוען כי האוניברסיטאות אינן מתקיימות בוואקום: "מה שקורה בחברה משפיע גם עלינו. אבל אני מקווה שהקמפוסים ימשיכו להיות אי של שפיות במדינה. ובקמפוסים יש לא מעט חוגים של סטודנטים שלומדים ביחד ויש שיתופי פעולה".
מה ניתן לעשות כדי שהקמפוסים לא יתלקחו? "צריך לערוך מפגשים בין יהודים לערבים. אני מקווה שגם הוועדים הערבים באוניברסיטאות יקחו חלק במאמץ הזה. אני עדיין אופטימי".