מצב הרשת תשס"ב

תסמונת חבר'ה והוטמייל

הנה סקופ שהגיע זה עתה: המזימה הסודית של חלק מהאתרים המסחריים היא להמאיס עלינו, הגולשים, את השירותים החינמיים, והם עושים עבודה לא רעה בכלל. שומר נפשו ירחק מהוטמייל, שירות הדואר החינמי של מיקרוסופט. תיבת הדואר הנכנס שלי נראית כיום כמו מחסן ההפתעות של משווק אקסצנטרי – עשרות הצעות לקיצור, הארכה, הפחתה, הרזיה והשמנה, שמצטברות בתיבה תוך יום אחד בלבד. תמורת תשלום של כמה דולרים בחודש תוכל להפסיק לסבול, מבטיחה מיקרוסופט.
במקביל, חבר'ה, שהוקם במתכונת של Classmates.com כורה לעצמו בור עם כל פרסומת נוספת שגודשת את האתר. הטעם של נוסטלגיה ממוסחרת הוא חמוץ, לא טעים בכלל. לאחרונה הציעו לי החבר'ה שואב אבק, "מתנה" לראש השנה, כמה ימים לאחר שהציעו לי להמשיך ללימודי התואר השני באוניברסיטה מסוימת.
חבר'ה-יוטבתה, לא תודה. העבר שלי אינו מטבע שעובר לסוחר. מוטב שתשנו את דעתכם ותשקלו גביית תשלום עבור האתר. החינם שאתם מציעים עכשיו אינו זול כלל.

פריחת הבלוגים הישראלים

זו הייתה השנה של הבלוגים ויומני הרשת הישראלים. מאזן ביניים: מאות בלוגים פעילים במערכת "ישרא-בלוג", מאות יומני רשת פועלים ב"ביפ", ועשרות בלוגים עצמאיים נוספים נגישים ברחבי הרשת הישראלית. "אבל זה משעמם", "גרפומניה במיטבה", טוענים רבים נגד תופעת הבלוגוספירה המקומית, והם צודקים לעתים אך שוכחים דבר אחד. רוב יומני הרשת בנוסח "קמתי בבוקר ותיעבתי את עצמי" או "אני לא יודעת אם זה הזמן המתאים לעשות סקס" נכתבים על ידי בני עשרה ומיועדים לבני עשרה. הם תחליף ליומני המגירה, לבדידות, לניכור הפוסט מודרני ולשיחות על הספסל. אם הכותב חש צורך לכתוב ואף איש אינו קורא – דיינו.
מיעוט מבין הבלוגים האישיים הוא חד ומעניין או משעשע, אך בלוגים אישיים הם רק חלק מהתופעה הכללית. אתרי "סלאש" כמו דוט קוף או whatsup הם סוג של בלוג קבוצתי-נושאי, וכאלה הם החדשות, ללא צנזורה וTal G מירושלים (תת ז'אנר שקרוי בלוגי מלחמה – war blogs). "איזון פנימי", למשל, הוא בלוג אישי שעוסק רבות בקהילת הבלוגרים ומספק קישורים לידיעות ברחבי הרשת (בניגוד לרוב הבלוגים המקומיים, שמקשרים בעיקר לעצמם).
החשיבות העיקרית של הבלוגים היא בהיותם אמצעי פרסום אישי, נוח ודינמי, שהופך את בעליו למעין עיתונאי חובב או מנחה תוכנית אירוח זעירה. אי אפשר להמעיט בחשיבות של פלטפורמה שמספקת לכל גולש אפשרות לבטא את כולו, אך בעקבות מתקפות הטרור של ה-11 בספטמבר מתברר כי בלוגים הם יותר מאתר אישי משודרג. האם שיגעון הבלוגים ייעלם בקרוב? רק כאשר הפורמט הזה יהפוך לסטנדרט באינטרנט.

מספיק עם הנהי

"מומה", "אתר המוזיקה של ישראל" נסגר לאחר שגסס במשך כל השנה. הדף הראשי נצבע בשחור וקישור מוביל ל"דף הספדים". הצער של הגולשים אמיתי, האובדן ממשי ולא וירטואלי, אך אורי שנער, מנכ"ל קשת, אינו אמין כשהוא מביע את "כאבו הגדול" על "הפסקת המנגינה הזו".
קשת החליטה על סגירת "מומה" משיקולים עסקיים. לאחר שהתברר לה כי האתר "אינו מיזם עסקי" (על אף שהסימנים המוקדמים לכך ניכרו בשטח) פנתה לממשלה בבקשת סיוע. "אני תקווה כי סגירת 'מומה' תהווה דווקא מאיץ לקבלת החלטות מיידיות במשרד המדע, התרבות, והספורט וכי האתר יפעל מחדש במהרה באמצעות הציבור", כותב שנער ומיתמם.
גורמים מסחריים ופרטיים פנו לקשת והציעו לממן מכיסם את הפעלת האנציקלופדיה המקוונת של "מומה", בהתנדבות וללא כוונות רווח. אילולא החברה העדיפה להחזיק בנכס וציפתה עד בוש לסיוע ממשלתי, כמו אחרוני המפעלים הכושלים, "מומה" היה חי וקיים עכשיו. כיבוי האורות ב"מומה" אינו גזירה משמיים.

אינטרנט מהיר, שירות קלוקל

זו הייתה גם שנת הפס הרחב – יותר מ-100,000 משתמשים כבר מחוברים לרשת. עם זאת, גולשים רבים המתינו שבועות למודמים של ה-ADSL, גולשים אחרים סובלים מתקלות בלתי פוסקות בתשתית הכבלים, מבלי שיפוצו. קווי זהב מגבילה את גולשי "קאזה", ומי הציץ לאחרונה בסעיף האחרון בהסכם תנאי השימוש של נטוויז'ן? נטוויז'ן אמנם אינה אוכפת את הסעיף המדובר, אך יש לזכור את אמרת השפר על האקדח שמוצג במערכת הראשונה.
דומה שיותר מתמיד דרוש נציב אפקטיבי מטעם הרגולטור, שיוודא כי ספקי האינטרנט והתשתית יספקו תמורה הולמת לכספם של הגולשים.

התכנים, התכנים

תכני הפס הרחב בישראל עדיין דלים למדי ואפשר להניח שרוב צרכני הפס הרחב גולשים לאתרים בחו"ל. אתרי הפס הרחב המקומיים סובלים מכשל לוגי – רוב הגולשים אינם מורידים תכניי פס רחב משום שהם "רחבים" אלא בגלל שהם "מעניינים". לכן, אין הצדקה בקיום אתרי פס רחב ייעודיים. יש מקום לפתח אתרים נושאיים בתחום המוזיקה, הקולנוע, הבידור והחדשות שמציעים גם קטעי וידאו ומולטימדיה בפס רחב, נוסף על התכנים בפס הצר.