הקרב בג'נין - התחקיר המלא

התחקיר המבצעי של פיקוד מרכז, שנערך בעקבות הקרב במחנה הפליטים ג'נין, בו נהרגו 13 חיילי מילואים של צה"ל, הוגש אמש (יום ד') למשפחות ההרוגים.
התחקיר מעלה שתי סיבות עיקריות להסתבכותו של כוח צה"ל בקרב רב הנפגעים: תנועה לא נכונה של מפקד הפלוגה וחייליו בסמטאות מחנה הפליטים, שנתנה יתרון לקבוצת המחבלים, ותפקוד לא נכון של כוחות החילוץ, שמיהרו לעזור לחבריהם הפצועים ולחלצם מן התופת במקום לנטרל קודם לכן את האיום ולחסל את המחבלים.
שני הלקחים, שהוגדרו על ידי קצין בכיר, ממפקדי הקרב בג'נין, כסיבה העיקרית לתוצאות הקרב הקשות, נוגעים לתפקודם של דרגי הפיקוד הזוטרים: מפקד הפלוגה המסייעת וכמה ממפקדי המחלקות. אולם בתחקיר יש גם שורה של לקחים וממצאים קשים בעניין תכנון הקרב, המודיעין, הפיקוד והשליטה, והתנהגותם האישית של כמה מפקדים.
כך, לדוגמא, נמנע מפקד חטיבת המילואים 5, שפיקד על הקרב בג'נין, מלהגיע למחנה הפליטים בו נערכה מרבית הלחימה, וזאת עד לאחר הקרב. גם מפקד הגדוד שחייליו נהרגו, ששהה במרחק של כמה בתים מן הקרב, נשאר במקומו על מנת לשלוט טוב יותר במתרחש - ושלח את סגנו על מנת לנהל את החילוץ.
בתחום המודיעין נמצא פער בין כמות המחבלים המוערכת, שעמדה על כ-50, לבין מספרם האמיתי, שעמד על כ-150. חלק מהמחבלים הללו, יש לציין, נתפסו לאחר הקרב, וחקירתם תרמה לגיבוש המסקנות. גם ההערכה בדבר אזרחים שנשארו בתוך המחנה, שהביאה ללחימה זהירה והתקדמות איטית של הכוחות, התבררה כלא נכונה, כיוון שכמעט כל האזרחים עזבו לפני הגעת כוחות צה"ל.
צילומי האוויר ששימשו את הכוחות הלוחמים, צולמו בשנת 97', ועודכנו בשנת 99', ולא התאימו היטב לשטח. המזל"טים שעמדו לרשות הכוחות שימשו בעיקר את מפקדת החטיבה ולא סיפקו מודיעין ותמונת שליטה ליחידות הלוחמות הקטנות יותר.
בתחום שיתוף הפעולה עם חיל האויר, אמר הקצין הבכיר כי החל מהיום השני של הקרב, היו בידי הכוחות מסוקי קרב ככל שנדרש, אולם החימוש שלהם - טילים נגד טנקים ותותחי 20 מ"מ, לא היוו כוח אש מספיק ללחימה במבנים הגבוהים במחנה. הקצין הבכיר רמז בכך לדרישה של חלק מהמפקדים, להפציץ את לב המחנה במטוסי קרב, שנענתה בשלילה על ידי הדרג המטכ"לי.

"הישגים גדולים"

תחקיר הקרב הינו חלק מתחקיר רחב יותר, שנערך בפיקוד מרכז על כל הלחימה בעיר ג'נין. תחקיר נוסף נערך במפקדת קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי, והוא עוסק בלקחים התורתיים, על מנת לשפר את שיטות הלחימה של צה"ל בשטחים בנויים. בסיכום הרמטכ"ל, רא"ל משה (בוגי) יעלון, לתחקיר הרחב, הודגש כי "היה חשוב להכריע את הלחימה מהר יותר וזה לא היה כך. צה"ל הכריע את המחנה, וסיים את הקרב בהישגים גדולים, אבל גם במחיר גדול וכואב".
בעניין אימון הכוחות ומוכנותם קובע התחקיר כי חיילי המילואים של חטיבה 5 היו מוכנים למשימתם, וכי הציוד שהיה ברשותם היה ברמה טובה ומספקת.
בתחקיר נקבע עוד כי מפקדת חטיבת המילואים ידעה לשלוט היטב במתרחש בקרב, למרות הצפיפות במחנה הפליטים והכוחות המגוונים – שני גדודי מילואים, גדוד נח"ל גדוד מגולני, שייטת 13, דובדבן, גדוד טנקים ויחידת ההנדסה של פיקוד מרכז. ארגוני הטרור באיזור ג'נין נפגעו ברמה של כ-90 אחוזים, יותר מבכל גיזרה אחרת במבצע חומת מגן. "מחנה הפליטים הגדול והרצחני ביותר הוכרע", אמר הקצין הבכיר.
התחקיר בעניין הקרב ב-9 באפריל משחזר בפירוט רב את מהלכי הכוחות במהלך כל ימי הלחימה. הוא מבוסס, לדברי הקצין הבכיר, על עדויות של לוחמים, מרמת החייל הבודד ועד לרמות הפיקוד הבכירות. כמו כן, נעזרו המתחקרים בסרטי וידאו והקלטות של מזל"טים ומטוסים, רשתות הקשר ויומני המבצעים.
אלוף פיקוד מרכז, משה קפלינסקי, סיכם את התחקיר באמירה כי "הוכח כי צה"ל רחוק מרחק גדול מן האמירה כאילו מופקרים פצועים. המשימה הושגה במלואה".

מהלך הקרב, שלב אחר שלב:

בערב שקדם לקרב, בשעה 9 בערב, הוריד מפקד גדוד המילואים "נחשון" פקודה למפקדי הפלוגות להתכונן להמשך הלחימה במהלך הלילה והבוקר שלמחרת, ולהתייצב בקו בתים מסויים קרוב ללב המחנה. התכנון היה לסיים את הלחימה עד ליום המחרת בשעה 6 בערב.
מפקדי הפלוגות השיבו כי קיבלו את הפקודה, אולם מאוחר יותר ביקש מפקד פלוגה אחרת, לשנות את התכנון ולהמשיך בהתקדמות רק בבוקר. מפקד הפלוגה המסייעת, עודד גולומב ז"ל, דיווח כי יפעל על פי התכנון.
בפועל, בשעת בוקר מוקדמת, סמוך לשעה 5:30, יצא המ"פ עם אחת המחלקות שבפיקודו לבית אחר מזה שתוכנן, והתקדם בנתיב אחר מן המתוכנן. הוא הגיע לבית מסויים שעליו ביקש להשתלט, אולם אז החליט שהבית אינו מתאים והתקדם בראש הכוח לבית סמוך. המ"פ, וכעשרה חיילים נכנסו לחצר נחותה, בין בתים, המכונה בתחקיר "אמבטיה", והתכוננו לפוצץ מטען סמוך לדלת הבית, כדי להיכנס פנימה. בניגוד לתרגולות אותן יישמו ב-7 ימי לחימה, בדרך ראויה לציון, לא איבטחו חיילי הכוח את עצמם כראוי ולא התמקמו נכון.
בשעה 5:45 הותקף הכוח בידי מחבלים שהסתתרו בבית אחר, שגבל באותה חצר. מדובר בכוח גדול, של כ-15 עד 20 מחבלים, שהיו בתוך הבית. במכת האש הראשונה נהרגו 4 מן החיילים, ושניים אחרים, בהם המ"פ עצמו, נפצעו.
החיילים האחרים השיבו אש לעבר חלונות הבית ממנו הותקפו, ממקלע מא"ג ומנשק קל, אולם לא ניטרלו את המחבלים הרבים. היה ברשותם מטול R.P.G אולם הוא לא הופעל נגד הבית.
מפקדי הגדוד שמעו את הירי ואת הדיווחים בקשר על ההיתקלות, אולם המג"ד חשב כי הכוח נמצא במקום אחר, כפי שתוכנן בלילה. במקביל החלו החיילים שלא נפגעו לחלץ את הנפגעים אל מחוץ ל"אמבטיה". מפקד מחלקת הרתק, עם כמה חיילים הגיע מבית אחר כדי לחלץ את הנפגעים. החיילים והמ"מ, במקום לנסות ולאתר את מוקד הירי ולחסלו, ניסו לחלץ את הפצועים ולטפל בהם תחת אש. כמה מהם נכנסו אל "האמבטיה" בשעה 5:50, וגם הם נפגעו. בשלב זה יש שני הרוגים נוספים.
בשעה 6:00 מגיע מ"מ נוסף, עם מחלקה נוספת, לסייע ולחלץ. הוא מבין כי יש צורך לאבטח את ה"אמבטיה" ולנטרל את האיום, וניסה לעלות לגג של בית אחר הגובל בחצר. האש נפסקה והחיילים שלמטה התחילו לטפל בחבריהם. מכת אש נוספת פגעה בכמה חיילים נוספים.
בשעה 6:11, בעליה על הבית, מפעיל המ"מ זירת מטענים. הוא נהרג יחד עם שני חיילים אחרים. מסוק קרב, שהגיע לאיזור הארוע בהכוונת המג"ד, יורה טיל לעבר הבית ובו המחבלים, אולם לא פוגע. אחד החיילים, שנפצע במכת האש הראשונה, ואיבד במהלכה את נישקו, מוציא רימון ושולף את הניצרה. הוא שומע קולות בערבית ונדמה לו שהמחבלים סופרים גופות. הוא מתכנן לפוצץ את הרימון על עצמו ועל המחבלים כשיתקרבו אליו.
פקד מחלקת הפינוי הגיע בשלב זה לצומת הקרובה לחצר הבית. הוא נתקל במחבלים שככל הנראה כבר ניסו לסגת מן האיזור, ונהרג. באותו מקום גם מת המ"פ, שחולץ מן ה"אמבטיה" תחת אש, ונפגע שוב במהלך הפינוי.
במקביל, סמוך לשעה 7:00, מזהה מטוס צילום של חיל האויר, שהגיע לאיזור 10 דקות לאחר תחילת הארוע, כי המחבלים נסוגים לכיוון מערב. מניתוח סרטי הווידאו של המטוס זוהו כ-15 עד 20 מחבלים נסוגים. 5 נוספים נפגעו ונמצאו בתוך הבית. החייל הפצוע שתיכנן להתפוצץ עם הרימון מחולץ, וכך גם שאר הנפגעים ב"אמבטיה". כמה מן החיילים וכן המפעילים הצופים בסרטי הוידיאו מגלים כי המחבלים גוררים כמה חיילים. 3 חיילים חסרים.
מפקד שייטת הקומנדו הימי נוטל על עצמו את הסריקות אחרי הנעדרים, ובשעה 13:00 נמצאות 3 הגופות שלהם בתוך בית, המרוחק כמה עשרות מטרים לכיוון מערב, לאחר שנגררו על ידי המחבלים, וננטשו שם.

החלטה טקטית

הלקחים העיקריים מתחקיר הקרב עוסקים בתפקוד המפקדים הזוטרים: המ"פ בחר בנתיב התקדמות בניגוד לזה שתוכנן, מבלי להודיע על כך. הערכת הרמטכ"ל היא כי המ"פ לא טעה בניווט, אלא קיבל החלטה טקטית תוך כדי התקדמות. כניסת הכוח לתוך ה"אמבטיה" היתה שורש ההסתבכות. חיילים רבים מדי נכנסו לתוכה, מבלי שיאבטחו עצמם כראוי ויציבו תצפיות לפניהם. בכך הם נתנו למחבלים יתרון טקטי ואיפשרו למחבלים לפגוע ברבים מהם (6) במכת האש הראשונה.
לאחר מכן השיבו החיילים שלא נפגעו באש לעבר חלונות הבית ובו המחבלים, אולם עסקו במקביל בטיפול בפצועים. גם חיילים ומפקדים נוספים שהתקרבו למקום חשו לטפל בחבריהם ולא עסקו כמעט בניטרול האיום, זאת לבד ממפקד המחלקה שניסה לטפס לבית סמוך ונפגע ממטען. התחקיר קובע כי נכון יותר היה לנסות ולאתר את האיום, ולפגוע בו, ורק אחר כך לטפל בפצועים. הקצין הבכיר אמר כי "היה בארוע כוח מספיק גדול כדי לטפל באיום ולאחר מכן לטפל בנפגעים. הסיבה לטעויות לעולם לא תיוודע כיוון שחלק גדול מן המפקדים אינם בחיים".

עברו לדחפורים

לאחר האירוע התקבלה פקודה גורפת, להמשיך ולכבוש את המחנה באמצעות דחפורי D-9 ונגמ"שי "אכזרית" מהם ניתן להילחם ללא הוצאת גוף החיילים החוצה. מה שהבין מפקד גדוד 51 של גולני יום קודם לכן, כאשר איבד שניים מחייליו, ולכן דרש להילחם באמצעות ה-D-9, הובן גם על ידי המפקדים האחרים כאשר נפלו 13 חיילים נוספים, תוך כדי התקדמות ברגל בין הסמטאות.
באותו יום, התארגנו חיילי הפלוגה מחדש והמשיכו להילחם. למחרת, נכנעו בלב המחנה כמה עשרות מבוקשים, וביום שלאחר מכן, 50 מבוקשים נוספים. גדוד "נחשון" שחייליו נהרגו בקרב, היה האחרון שיצא ממחנה הפליטים בסוף הלחימה.