המבקר: ליקויים חמורים באבטחת השב"כ וכישלון הסברתי

לפי המבקר, החטיבה אינה ערוכה להתמודד עם אבטחתם של כמה מהבכירים לשעבר, בהם ראשי הממשלה אהוד ברק, בנימין נתניהו ושר החוץ לשעבר, שלמה בן עמי, בעיקר בשל מגבלות תקציב.

השרים המוגדרים כאישים מאובטחים, מתחלפים בתדירות גבוהה ועלות האבטחה המינימלית לכל אחד מהם היא כמיליון שקל בשנה. במרס 2001 כללה הרשימה 6 אישים.

ההתמקדות באבטחת האישים לשעבר באה על חשבון ההתמקדות באבטחת ראשי המדינה. לדעת המבקר, יש לשקול את צמצום אחריות השב"כ לאבטחת אישים לשעבר לתקופה מוגבלת.

תסריט רצח ראש הממשלה: אבטחה לקויה

הדו"ח מפרט כי בספטמבר ובאוקטובר 2000 התרחשו שתי תקריות ביטחוניות הנוגעות לראש הממשלה: התפרצות לעבר שיירת ראש הממשלה וחדירת קטנוע לתוך מתחם משרד הביטחון בתל אביב. מתחקיר אירוע הקטנוע עלתה המסקנה כי פריסת האבטחה לקתה בחסר וכי דרך הפעולה האפשרית של פריצת קטנוע, לא נמנעה.

בספטמבר 2001 הודיע השב"כ למבקר המדינה על אישים שאינם מצייתים להוראות המאבטחים, וכי ההתמודדות עם התופעה היא במישור ההסברתי ובקביעת נורמה. חודש לאחר סיום הביקורת נרצח שר התיירות, רחבעם זאבי ז"ל.

מאז רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, גובשה תורת הלחימה של היחידה לאבטחת אישים לסירוגין, ובשיטה של "תורה שבעל פה". לא עמדה לרשות היחידה ספרות מקצועית מעודכנת.

השב"כ מסר כי גיבוש תורת הלחימה נמצא בשלבי סיום, ויופץ בספטמבר 2001.

המאבטחים ביצעו עבירות תנועה מכוונות

במהלך שנת 2000 עברו מאבטחי היחידה כמה פעמים על חוקי התעבורה במהלך אימונים טקטיים בכבישי הארץ. למרות הנחיה של משטרת ישראל שלא לעבור יותר על חוקי התעבורה, וזאת בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה במהלך אחד האימונים, המשיכה היחידה באימונים ובקיום עבירות תנועה מכוונות, במשך 3 שנים נוספות.

במהלך אימוני היחידה נפצעו בשנת 2000, 19 מאבטחים, רובם באימוני קרב מגע. בעקבות כך הורה ראש האגף לבדוק מחדש את נושא אימוני קרב המגע, אך עד להגשת ההמלצות המשיכו המאבטחים להתאמן בקרבות המוגדרים טכניים וקצרים, וגם בקרבות ה"זירה", האלימים יותר, זאת לאחר שהשימוש בקרב מגע הביא בכמה אירועים לניטרול גורמים שניסו לתקוף את ראש הממשלה.

במקביל לפירוט הליקויים, ובאורח נדיר, משבח המבקר את פעילות אגף האבטחה והיחידה לאבטחת אישים ומציין לטובה את ההישגים אליהם הגיעה היחידה.

תגובת השב"כ: נצמצם רשימת המאובטחים

מהשב"כ נמסר בתגובה כי חלק מהליקויים שצוינו בדו"ח נובעים בדרך כלל מ"ממשקי העבודה עם גורמי חוץ או מפערים בתקציב משרדי הממשלה. יחד עם זאת, הגם שהדברים אינם תלויים ביחידה היא פעלה ופועלת על מנת לקדם הנושאים השונים, תוך צמצום הפער ושינוי המצב הבסיסי. עוד נמסר כי "ריבוי אישים מאובטחים בהיקפים ובסדרי גודל הקיימים במדינת ישראל, אין להם אח ורע במדינות אחרות בעולם. כיום מתנהל תהליך לאישור החלטה הנוגעת לצמצום רשימת האישים המאובטחים".

לדברי המבקר, נוכח כשלים בתיאום בין גופי ההסברה הממלכתיים, לא צלחו המאמצים החוזרים והנשנים במרוצת השנים לתת מענה הולם לסוגיית ההנחיה והתיאום הכולל במשרד ראש הממשלה. גם השרה ציפי לבני, שהתמנתה ב-2001 לרכז את הטיפול בגופי ההסברה, לא הצליחה לתאם ביניהם, מציין המבקר. לדבריו, כתוצאה מחוסר התיאום הזה, הפן המקצועי של עבודת ההסברה לא טופל בראייה כוללת. נמצאו ליקויים חמורים בשיתוף הפעולה בין גורמי ההסברה, שבאים לידי ביטוי בחוסר עדכון הדדי והיעדר תהליכי הפקת לקחים משותפת. לדברי המבקר, המאמץ ההסברתי הבלתי מתואם גרם לכפילויות ולבזבוז משאבים קיימים.

עם פרוץ האינתפיאדה נחשפה האוכלוסיה דוברת הערבית באופן רצוף לתעמולה והסתה של הרשות הפלסטינית, בלי שהוצב מולה מאמץ הסברתי ישראלי הולם, קובע המבקר. הוא מציין כדוגמה גם את ההסברה הכושלת בפרשת ספינת הנשק קארין A. "שם היו כמה מחדלים, כמו בחירת עיתוי שגוי למסיבת העיתונאים בנושא וכן יצירת מצב שבו נציגי התקשורת הזרה שאמורים היו לסקר את האירוע נפלו בין הכיסאות, באופן שגרם להחמצת הזדמנות הסברתית חשובה".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי הוא "מברך על המלצת המבקר להקמת גוף-על לצורך הכוונה ותיאום ההסברה הלאומית וממליץ כי סמכות לאומית זו תוקם במסגרת משרד ראש הממשלה ותתווה את האסטרטגיה ההסברתית הלאומית".

ממשרד החוץ נמסר בתגובה כי "מערך ההסברה של משרד החוץ, כגוף בעל היכולות המקצועיות, נקבע בהחלטת הממשלה מ-1999 כגורם האחראי על ריכוז ותיאום המערך הכולל של ההסברה. נכונות המשרד למימוש אחריות זו הוכחה, אך כפי שמציין מבקר המדינה, בהיעדר הגדרת הסמכות, ניטלה מהמשרד היכולת ליישם במלואה את האחריות שהוטלה עליו".

בשנים 1998 עד 2000 נרשמה עלייה משמעותית במתן פטורים משירות מסיבות נפשיות. בעקבות זאת הוצאו במחלקת בריאות הנפש בחיל הרפואה המלצות להתמודדות עם נשירת המועמדים.

ליקויים התגלו גם בתחום איכות הבדיקות הרפואיות הנערכות למועמדים: לשכת הגיוס הגדולה ביותר, בתל השומר, הבודקת כ-45 אחוז מהמועמדים, מחזיקה בשיא השלילי של המועמדים בעלי פרופיל "קרבי". חיל הרפואה לא בחן את הממצאים שהתגלו במינהל הגיוס, ולא שיפר מערך הבדיקות.

שלב הראיון האישי הקובע את "ציון הדרך הכללי" (צד"כ) של המועמדים, נערך רק לגברים, למרות שנשים משתלבות לאחרונה בתפקידי לחימה. גם במיון הרפואי נמצאו הבדלים: בעוד שלגברים נערך מיון יסודי, הנשים זוכות למיון רפואי שטחי יותר.

על פי הדו"ח, "המהפכה" בשירות נשים בצה"ל שיזם הרמטכ"ל הקודם בשנת 2000, אינה ממריאה: בשנת 2001 שובצו כ-70 אחוז מהמתגייסות לתפקיד המסורתי "פקידה", מבלי לבדוק את הצורך האמיתי של צה"ל בתפקיד זה.

הדו"ח מפרט עוד כי אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל מבצע קניות בהקפה, ולא באמצעות גופי הרכש של משרד הביטחון, בעיקר בתחום המוצרים והשירותים לרווחת הפרט. תקציב הקניות בהקפה עמד בשנים 1999 ו-2000 על 170 מיליון ו-208 מיליון שקל בהתאמה. בדו"ח עולה כי הוראות הרכש בצה"ל ובמשרד הביטחון אינן מתואמות ואין מערכת מוסדרת לבחינת הקניות בהקפה.

ממצאים נוספים, שנותרו ברובם חסויים, בשל החלטת הוועדה לביקורת המדינה בכנסת, מצביעים על ליקויים בכוננות ובכשירות הנובעים בעיקר מליקויים במוכנות לגיוס מילואים ביחידה לשיתוף פעולה בחיל האוויר. חיל האויר אינו מפקח ומבקר כיאות את היחידה בנושאי כוננות וכשירות.

מצה"ל נמסר בתגובה כי "למרות עומס הלחימה בו שרוי צה"ל בשנתיים האחרונות, נדבכים רבים בדו"ח כבר טופלו ומטופלים. הערות, הארות וממצאים נוספים בדו"ח נלמדים על ידי הגורמים הרלוונטיים והליקויים יתוקנו בהקדם".

הרכב הרפואי שמעניק משרד הביטחון לנכי צה"ל ניתן עד שנת 2000 לכ-7,500 נכים, בהוצאה שנתית של 289 מיליון שקל. המשרד רוכש מדי שנה כ-200 כלי רכב רפואיים ומסייע ברכישת 2,000 כלי רכב נוספים. מבדיקת מבקר המדינה עולים ליקויים בדרכי ההתקשרות של המשרד עם שמאי רכב, ועדת החריגים במשרד העניקה עשרות זכאויות לרכישת רכב בעל נפח מנוע גדול מזה שקובעים הנהלים ביחס לאחוזי הנכות.

בבדיקת חישובי המס שהחזירו נכים בעת מכירת רכב, נמצאו פערים של אלפי שקלים בין נכים שונים. אגף השיקום שילם דמי ביטוח לנכים שלא היה ברשותם רכב רפואי. לעתים, ניתן לנכים רכב שהוחזר על ידי נכה אחר, באישור טלפוני בלבד, וגם בתקופה זו שולמו להם דמי הביטוח.

הוראות אגף השיקום בתחום לא עודכנו משנת 1989, ונכים שונים קיבלו זכאויות בניגוד לאותה הוראה.

מאגף השיקום נמסר בתגובה כי הוכנה הוראה המגדירה פרטי זכאות לרכב רפואי, הוגדרו תהליכי עבודה וכן הוקמו וועדות חריגים על מנת לאשר מקרים להם אין פתרון במסגרת ההוראה. נקבעו סמכויות חריגה ומי המורשים לאשר חריגים – בכפוף להוראות. כמו כן ישולב נציג אגף הכספים כחבר בוועדה. כמו כן נערכת התקשרות עם שמאי נוסף לקביעת אמות מידה מתאימות לפעילות שמאי הרכב. בעניין התשלומים עבור ביטוח: נבדקה רשימת הנכים, שקיבלו החזר תשלומי ביטוח מבלי שיהיה ברשותם רכב. בכל המקרים שבהם הממצא נכון, נגבו הכספים בחזרה על ידי קיזוז מהתגמולים החודשיים. מערכת מחשוב תומכת תסייע למנוע מקרים אלו בעתיד.

בתל אביב מתגוררים, על פי נתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-350 אלף תושבים ומאות אלפי אנשים מגיעים אליה מדי יום.

המבקר כותב כי "מערך כוח האדם של העיריה לא היה ערוך כנדרש: חלק מהמשרות לא היו מאוישות. דו"ח תקן ואיוש הכולל רשימה שמית של כל בעלי התפקידים הכיל פרטים לא מעודכנים. הדו"ח כלל אנשים בתפקידי מפתח שבשעת חירום יגויסו לצה"ל. מרבית בעלי התפקידים לא הוכשרו ולא תורגלו במידה הנדרשת".

כמו כן עולה כי אספקת המים לתושבים תיפגע בעת חירום. "העיריה לא תוכל לספק מים לאזורים מסוימים בעיר. לא היתה כמות מספקת של מיכלי מים למצב שבו התושבים ינותקו ממקורות המים". שתי בריכות מים ששימשו כמאגרי מים וכמאגרי איגום נסגרו וכך גם באר מים אחת, שלא נמצא לה תחליף. מפעלים עירוניים חיוניים לא שמרו כמות מים מספקת ל-72 שעות. גורמים שונים שתיכננו להשתמש במקורות מים לא דיווחו על כך למשרד הביטחון, וכתוצאה מכך, במקרה חירום, עלולים כמה גורמים להשתמש ללא תיאום באותו מקור מים.

"קליטת מפונים חסרי קורת גג הינה מהמשימות העיקריות של רשות מקומית בשעת חירום. מרבית תיקי התכנון של מתקני הפינוי ומתקני הקליטה לא הכילו את כל המידע והנתונים הדרושים. לעיריה אין אמצעים לפנות קשישים ותושבים מוגבלים ממקומות מגוריהם. לחלק מהמתקנים לא היו אישורים תברואתיים".

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה כי "כל הנושאים שהוצגו על ידי המבקר ושהינם באחריות העיריה, טופלו, הושלמו ובוקרו על ידי גורמי הממשלה המקצועיים, כל אחד בתחומו". עוד ציינה העיריה כי "אספקת המים לתושבים לא תיפגע". על פי העיריה, ועדת השרים לביקורת קבעה כי העיריה "השלימה היערכותה ולא נותרה לה כל מטלה פתוחה".

ממצאי המבקר מצביעים על כך ש-70 אחוז מעובדי שוברי התשלום (פרילנס) ברשות, הועסקו בעיקר בתפקידים הנעשים בידי עובדי הרשות הרגילים. עוד נמצאו 36 גימלאים שהרשות ממשיכה להעסיק באמצעות שוברי תשלום, מרביתם בתפקידים שביצעו לפני הפרישה. המבקר קובע כי באמצעות שיטת העסקה בשוברי תשלום, הרשות מגדילה את כוח האדם המועסק בה מעבר לשיא המותר, באמצעות מימון השכר מסעיף תקציבי אחר. המבקר "מציין בחומרה" כי יותר מתריסר שנים לאחר הביקורת הקודמת בנושא, הרשות טרם השכילה להנהיג נוהל המבטיח דיווח, פיקוח ובקרה נאותים על ההעסקה באמצעות שוברי תשלום.

הדו"ח מגלה כי מנהלים בכירים ברשות צברו עשרות ולעתים מאות ימי חופש (השיא: 365 ימים) - "מספר גדול ובלתי סביר", בהתחשב בחוק חופשה שנתית ובתקשי"ר, לדברי המבקר, שקובע: "נעשה, לכאורה, שימוש יתר בסייג בתקשי"ר המאפשר למנכ"ל לאשר לעובד לצבור בשנה מסוימת יותר מהמספר המרבי של ימי חופשה שמותר לצבור".

בתחום הענקת דרגות לעובדים קובע המבקר כי מדיניות הרשות אינה ראויה לרשות ציבורית שאמורה לנהוג על פי הדין וכללי המינהל התקין. המבקר מסתמך על תוצאות בדיקה לפיה 60 אחוז מהעובדים קיבלו דרגה עד שלוש דרגות מעל לדרגת השיא במתח הדרגות של משרתם - קידום הכרוך בתוספת שכר. המבקר ממליץ לרשות לערוך בדק בית יסודי באופן ההעלאה בדרגות ולהקפיד על פרק הזמן המזערי הנדרש להוספת דרגה.

בדו"ח הנוכחי המבקר שב ועסק בסוגיית העסקת קרובי משפחה ברשות, שלא לפי הוראות הכללים והנוהל. מבדיקה אקראית של 700 עובדים, מבין 5,460 עובדי הרשות, נמצאו 90 עובדים שיש ביניהם קרבת משפחה כלשהי - מחציתם עובדים באותה יחידה מינהלית, כך שעשויים להיווצר ביניהם יחסי כפיפות. המבקר ממליץ להנהלת הרשות לפעול בכל דרך אפשרית למנוע העסקה אסורה של קרובי משפחה.

מהנהלת רשות השידור נמסר בתגובה: "עם כניסתו לתפקיד מנכ"ל הרשות, דרש יוסף בראל באופן חד משמעי להפסיק את עבודתם של עובדי הש.ת ולבטל כליל את נושא הש.ת ברשות השידור. בימים אלה שוקדים על הנושא, תוך בחינת צורת העסקה חלופית. בעניין צבירת החופשות, בחודשים האחרונים יצאו תוכניות לחופש על מנת לצמצם את הוצאות הרשות, ולאפשר מימוש חופשות לעובדים שצברו מעבר למותר. בהתייחס לתחומים האחרים, בראל פועל להוציא הוראות מפורטות בכל נושאי המינהל התקין, כולל דרגות וקידום אישי ובנוסף, ניתנו הנחיות ברורות בעניין העסקת קרובי משפחה ברשות - העובדים נדרשים להצהיר על כך בטפסים מיוחדים וכל נושא של העסקת קרוב משפחה יובא לדיון בפני ועדה מיוחדת שהוקמה לצורך זה ואשר תדון בכל מקרה לגופו".

מדו"ח המבקר עולה, כי יחידות המטה הממשלתיות, וכן המשרדים שבעבורם נבנו המשרדים לא היו שותפים מלאים בשלבי התכנון והביצוע, כמו כן, בכמה מן הפרויקטים החלה הבנייה עוד בטרם סוכמו נושאים מהותיים. דברים אלה פגעו, לדעת המבקר, ביעדים של הקמת הקריות ובתכנונם המוצלח.

לדעת מבקר המדינה, היה ראוי להביא לפני הממשלה את כל היבטי התוכנית הרב-שנתית להקמת קריות הממשלה ובתי המשפט, היקפה הכספי הכולל, התפיסה הכוללת של הקמת הקריות, וכן ניהול פרוייקטים ופיקוח על ביצועם.

המבקר קובע, כי על אף המשמעות הכספית הגדולה של ההחלטה בנושא השטח שיוקצה לפרויקט, הנושא לא נידון ביסודיות לפני התחלת עבודות התכנון והבנייה.

במשרד מבקר המדינה מציינים, כי על הנהלת תע"ש לפעול באופן שביצוע השתלמויות מכספי הקרן יתיישב עם טובת החברה ועם נורמות ציבוריות של מינהל תקין ושימוש מושכל בכספים. בחלקה, קובע המבקר כעת, מנוצלת קרן ההשתלמות שלא על פי מינהל תקין, ובאופן הנוגד את עניינה של תע"ש.

בנוסף, במשרד מבקר המדינה מביעים ביקורת על אופן פעילותה של הנהלת תע"ש, ומצביעים על כישלון מערכתי בתכנון ובביצוע. בין היתר, הוזכר בדו"ח היעדר תוכנית עסקית, היעדר בחינת פוטנציאל השיווק של מוצר, התקשרות כושלת עם ספק וטעויות תכנון מהותיות במבנה מוצר.

מתע"ש נמסר בתגובה כי "ההנהלה החדשה הוציאה נהלים חדשים הקובעים חד משמעית שכל הנסיעות במסגרת קרן המחקר דינם כנסיעות בתפקיד על כל מה שקשור בכך. ההנהלה החדשה פתחה בדיונים תקציביים מול משרד האוצר כדי לגבש תוכנית הבראה, והיא מקווה להציג בקרוב את הדו"חות הכספיים".

על פי נתוני רפא"ל, בין 1996-2001 היא התחייבה לרכש גומלין בכ-366 מיליון דולר, במסגרת עסקות יצוא בכ-415 מיליון דולר.

המבקר בדק כאמור 4 עסקות בהיקף הזמנה כולל של כ-140 מיליון דולר. לדעת המבקר, על הנהלת רפא"ל לעגן מוקדם ככל האפשר את נושא רכש הגומלין בנהלים מתאימים, תוך התייחסות בין היתר להיבטים הקשורים למבנה הארגוני, המעקב והבקרה.

המבקר מציין כי למרות שעברו יותר מ-10 שנים מאז החלה רפא"ל לעסוק ברכש גומלין, לא התקבלה עדיין החלטה על המבנה הארגוני ועל מתודולוגיית רכש הגומלין, וכי יש לסיים את הטיפול בנושא במהרה.

בנושא של שיקולי ביטחון, קובע המבקר כי בשנים 1995-1999 ניהל רפא"ל מו"מ עם 2 חברות משתי מדינות שונות על רכש גומלין ואף חתמה על מזכרי הבנה וזאת ללא קבלת היתרים ממשרד הביטחון. המבקר מזהיר, כי ביצוע העסקות ללא היתר עלול לחשוף ידע או טכנולוגיות ועלול לפגוע בכושרו של צה"ל לבצע את משימותיו בעתיד.

בשנת 2000, לדוגמה, לא כונסה ועדת הפטור של הרשות כדי לדון בכ-20 הזמנות לרכישות ציוד ושירותים שנעשו באותה שנה, שחייבו את אישור הוועדה.

המבקר גילה, כי הרשות שילמה לחברת שירותי תחזוקה 150 אלף שקל מעבר להיקפו של החוזה בין החברות. הרשות עדיין לא מסרה למבקר הבהרה בנושא זה.

המבקר כותב, כי למנכ"ל רשות הדואר מוקנות סמכויות החשב הכללי בנוגע למכרזי הרשות, ולפיכך היה מחובתו לדאוג שיהיה איזון. מממצאי הביקורת עולה, שלא תמיד הושגה המטרה.

המבקר מצא, שרשות הדואר שכרה למשך שנה נכס שלא היה דרוש לה, בכדי למנוע את הפסקת פעילותה של סוכנות דואר. הרשות המשיכה להחזיק בנכס שנה נוספת, בהוצאה כספית ניכרת, אף שרוב הזמן הוא לא שימש לה למטרה. הסכום הכולל של ההוצאה המיותרת הסתכם בשנתיים האמורות בכ-76 אלף שקל, צמוד למדד.

מלבד זה, המבקר קבע כי נכסי המקרקעין שבידי הרשות אינם מנוצלים ואינם מנוהלים כראוי. בין היתר משום שזכויותיה בהם עדיין לא הוסדרו ולא נרשמו, וכי אין לרשות מערך מידע מתאים שיאפשר לה לפקח על הרכוש הרב שברשותה. עקב כך, כותב המבקר, נגרם לרשות ולציבור נזק כספי רב.

לדעת מבקר המדינה, על הרשות לפעול מיד, בשיתוף מינהל מקרקעי ישראל ומשרד האוצר להסדרת זכויותיה בנכסי המקרקעין שברשותה, כדי להבטיח את ניצולם היעיל.