חוות הבודדים בנגב

כשתפקחו בבוקר את העיניים אחרי לינה באחת מארבע הבקתות של איל יזרעאל בחוות כרמי עבדת, המחשבה הראשונה שתלווה אתכם תהיה מרוקו. לא בטוח שתפנימו שאתם נמצאים בדירונת קטנה ונקיה בכפר נידח במרוקו, ולא בלב הנגב המרכזי.
בקתת החימר הקטנה, עם הקירות הצוננים מבפנים הצבועים לבן ותכלת בחוץ, מיטות הבטון הבנויות, האמבטיה המכויירת ורצפת הזיפזיף הנקי המקרקשת מתחת לרגליים, כל אלו יעניקו את תחושת הניתוק והריחוק של כפר נידח. זה קורה בלב הנגב, עשרים דקות ממרחצאות 'נווה מדבר' ברמת נגב.
כשתצאו מהבקתה אל המרפסת הזעירה ותשבו אל שולחן העץ, יבהירו לכם נופיה של בקעת צין היכן אתם נמצאים באמת. מול כל בקתה (צימר, קוראים לזה היום) יש בריכה קטנה, שמימיה התכלכלים והצוננים יורדים אל בריכה נמוכה, ומשם זולגים להשקות את ערוגות הבוסתנים עם עצי הפרי. קצת ימינה משם, אם תשאו את עיניכם, תבחינו בכרם. כן, עשרים דונם של גפנים שהשנה היתה השנה הראשונה לבציר שלהם. בציר 2002.
מה שאיל יזרעאל ומשפחתו עושים בחווה המבודדת הזאת על כביש 40, בואכה מצפה רמון, זה פשוט "להחזיר עטרה ליושנה", להפיח חיים בטראסות הישנות הללו, שפעם, לפני מאות שנים, הנבטים גידלו עליהן כרמי גפנים. במישורים הם גידלו את הזיתים, שמהם הפיקו את השמן. איל יזרעאלי, עובד אדמה, איש יחידת החילוץ של הנגב המרכזי, עושה כיום יחד עם רעייתו חנה וארבעת ילדיהם את מה שעשו הרבה שנים לפניהם החקלאים הנבטים. עובדים את האדמה וחיים על 'דרך היין'.

לנוסעים נמאס מדרך הערבה

פעם היו ראשי הנגב מעניקים לאורחים החשובים שלהם פסלוני גמלים ותחריטים של ציטוטי בן גוריון על חימר או על אבן מצפאית חלקה. היום, כשראש מועצת רמת נגב שמוליק ריפמן מארח שרים ושועים, הוא מעניק להם במתנה את אחד מבקבוקי הסידרה היוקרתית של יין 'הנגב', או את אחד מבקבוקי השמן 'חלוצה', מהזיתים שמפיקים בחולות חלוצה.
זהו הטרנד היום ברמת הנגב. לא עוד מפעלי תעשייה ולא רק תיירות של בתי מלון ושל צימרים בקיבוצים, זה כבר לא מספיק. עכשיו, שש מתוך כעשרים חוות הבודדים שכבר קמו (שלושים עוד יקומו) לאורך ציר 40 - כביש רביבים-מצפה רמון - יציעו למטייל יותר מכך. הם יציעו לינה בבקתות נעימות ונוחות, ליד כרמים עמוסי פרי ובריכות שנראות כאילו נחפרו לפני 800 שנה. הם יציעו מסעדות גורמה איכותיות, שהסלט בהן יורכב מעגבניות השרי של קדש ברנע, שהיין שלהן הופק באחד מ-250 הדונמים של הכרמים באזור ושהשמן שבו יטבלו יופק מ-3,000 הדונמים של זיתים שניטעו בשנים האחרונות לאורך ציר היין. בין לבין אפשר לצאת כאן גם לטיולי ג'יפים, טיולי אופניים וגם סתם טיולים רגליים אל נופי המדבר הייחודיים.
על כל המלאכה הזו מנצח מאז ראשית שנות ה-90 יענקל'ה מוסקוביץ', איש קדש ברנע, מזכיר ארגון מגדלי הירקות, ששב הביתה כדי לפתח את רמת הנגב. בעיניים בורקות הוא מספר על כל גידול חדש ועל כל תוכנית להקמת חווה חדשה. דרך היין נולדה אצלו בחדר הקטן והמבולגן במרכז המחקר והפיתוח של רמת נגב, בין בריכות הדגים הענקיות של חוות ראם לרפת של חוות הבודדים של משפחת שחף.
מוסקוביץ': "בשנים האחרונות תנועת הנוסעים מהמרכז לאילת דרך כביש 40 נמצאת במגמת עלייה מתמדת. לנוסע הישראלי נמאס כבר לנסוע דרך כביש הערבה. הוא מעדיף את נופי מרכז הנגב ומצפה רמון. החלטנו לקשור בין תנועת הנוסעים הרבה לבין חוות הבודדים שהחלו לצוץ על ידי חוט מקשר, משהו שיהיה משותף לכולם ושיוצע למבקרים". המשהו הזה, בנוסף לעצי הזית, הוא היין. התקווה היא שבעתיד כל חווה כזאת תקים לעצמה יקב בוטיק ותציע למכירה במקום את הין ומוצרים נלווים.

אם במקרה נקלעת לנגב

בחווה הצנועה והמתפתחת של איל יזרעאל בכרמי עבדת יש חנות למוצרי קרמיקה וגלריה לעבודות נפחות ברזל, לצד ארבע בקתות אירוח דוגמת זו 'המרוקאית' וכרם בן עשרים דונם שיושב על טראסה נבטית קדומה שחידשה את ימיה. לילה לזוג בבקתה הקסומה עולה כ-550 שקל, כולל ארוחת בוקר טעימה.
לא הרחק מהחווה של איל נמצאת חוות קרונמל, שמציעה גבינות עזים משובחות. כרם יש גם אצל אלון צדוק מקדש ברנע. לו יש כבר יקב בוטיק, שמציע יין למכירה. כרם עם ארוחות גורמה איכותיות מציעים גם בחוות זור, שנשקפת על פארק גולדה. משה והילדה מחוות נחל בוקר מציעים גם הם יין וזיתים. אמציה שועלי מגדל ומציע יין מהכרמים הגדולים שהוא מטפח בחוות הרוחות, בואכה בה"ד 1. צבי רמק, מומחה לגידול גפנים וייצור יין, חי ופועל בקיבוץ שדה בוקר, שהחל להשקיע משאבים, תקציבים ותשומת לב בתחום היין.
אז אם אתם בדרך לטיול נינוח באילת, או שנקלעתם לנגב במנוסה מהאיום העיראקי, תמיד תוכלו לעצור בצד אצל איל וחנה יזרעאל או בחוות בודדים אחרת, לנגב איזו גבינה מלוחה שצפה בשמן זית ליד עגבניות שרי, ולקנח בכוס קאברנה או מרלו מתוצרת מקומית.