יד אלוהים תוצרת הארץ

זה היה גמר גביע המדינה, וזה היה דרבי. ועוד יותר מכך – זה היה מפגש שחיבר בין שניהם ביחד. עם נתוני הפתיחה האלו נפגשו מכבי תל אביב והפועל תל אביב בחודש מאי 1983 למשחק שהתחיל אדום, המשיך צהוב ונגמר עם יד גבוהה של חלוץ נמוך קומה, בעל רעמת תלתלים מתנפנפת, כזו בדיוק כמו שאהבו ללכת פעם, בשנות השמונים המוקדמות (מי שלא זוכר מוזמן להעיף מבט בתצלומים של אלי אוחנה, יוסי זאנה או דוד פיזנטי מאותה תקופה).
בחגיגת חצי הגמר המסורתית ניצחה הפועל תל אביב את הפועל לוד 0:3 ומכבי תל אביב עלתה על חשבונה של מכבי חיפה, לאחר משחק שהוגדר כאחד הטובים שידע הכדורגל בישראל – 4:4 לאחר 120 דקות ו-4:5 בדו-קרב בעיטות 11 מ'.

יש משחק

"לקראת משחק הגמר, היה הרחוב הספורטיבי בתל אביב בטירוף", נזכר השבוע גילי לנדאו, חלוץ הפועל תל אביב וגיבור הסיפור. "עבור השחקנים היה המשחק הזה בבחינת 'למות או לכבוש את ההר', כיוון שזו הייתה הפעם השלישית ברציפות שהגענו לגמר ובשניים הקודמים הפסדנו (לבני יהודה והפועל יהוד). חוץ מזה זה היה דרבי, על כל המשמעויות שלו".
במשחק עצמו הובילה הפועל 0:2 משערים של יעקב אקהויז ומשה סיני (מבעיטת קרן, ניחשתם נכון). מכבי הישוותה משערים של אברהם לוי ומושיק שוייצר ועברה לשלוט במשחק, כשהפועל יוצאת מדי פעם להתקפה בודדת, אך בעיקר מתגוננת ומנסה להעביר את הזמן.
בדקה ה-67 התחיל הבלאגן. משה מרכוס, שוער מכבי, נכשל בנסיון להרחיק את הכדור. גילי לנדאו הסתער על המציאה ולאחר עימות אוירי עם אבי כהן, בלם הצהובים, דחק פנימה וקבע – 2:3 וגביע שחוזר אחרי 11 שנה להפועל תל אביב. עימות אוירי אמרנו? המינוח הזה מתאים אולי לבתי משפט או לכל גוף אחר שינסה להשתמש בהגדרות אובייקטיביות ויבשות, אבל מה שהלך על המגרש בדקות שלאחר השער הזכיר יותר שוק מאשר מוסד ממשלתי. שחקני מכבי רצו לכיוון השופט, עובדיה בן יצחק, טענו כי לנדאו דחק את הכדור לרשת בעזרת ידו המונפת תוך ביצוע עבירה על כהן, ודרשו לפסול את השער. איך זה נגמר בסוף - כולם יודעים.

שלב העדויות

"רצתי לקוון, אריה אורגד", מספר השבוע אבי כהן, "ושאלתי אותו: 'מה, לא ראית שהיתה יד?'. הדבר היחיד שהיה לו לומר לי זה לעוף ממנו מהר לפני שהוא אומר לשופט להוציא לי כרטיס צהוב". לנדאו עצמו לא ממש התרשם מדבוקת הצהובים ליד השופט וממאמנם דוביד שוייצר שהשתולל על הקווים, והלך להעביר עוד כמה שניות עם החברים החוגגים בעיגול האמצע. לפני שחתך למרכז המגרש הראה גילי שהוא לא רק יודע לכבוש במאני-טיים אלא שהוא גם ילד טוב. "מיד אחרי השער רץ לנדאו למאמן שלו, צביקה רוזן, ושאל אותו אם להגיד לשופט שהוא נגע ביד בעת כיבוש השער", פורס כהן את גרסתו. "צביקה אמר לו: 'אתה ילד גדול, תעשה מה שאתה מבין'. החלוץ התל אביבי, כאמור, החליט שעדיף לא להעיר את הכלבים משנתם.
"לא יכול להיות ששנינו עלינו לכדור והוא הצליח לנגוח מעלי. בשביל להצליח להתרומם ולנגוח הוא היה צריך צוואר של 5 מטר". ממשיך להיזכר כהן, 17 שנים אחרי. לנדאו עצמו מחזק את גירסתו של הבלם. "באותו רגע ידעתי שהיתה יד וכולם גם דיברו על זה בערב, כשראו בטלויזיה את ההילוכים החוזרים".
בסופו של דבר, כאמור, אושר השער ומשה סיני, קפטן האדומים, עלה לקבל את הגביע מידיו של נשיא המדינה דאז, חיים הרצוג. "אחרי המשחק נסענו עם האוטובוס לאורך רחוב דיזנגוף כשכל האוהדים מלווים אותנו וחוגגים מסביב", נזכר לנדאו. "כך הגענו עד מלון רמדה, שם המתין לנו שמעון פרס שנשא דברים ובירך את הקבוצה".

מים גנובים ימתקו (בעיקר אם זה דרבי)

ומה שלום היד? טוב תודה. "יום לאחר המשחק נסעתי עם הנבחרת האולימפית למחנה אימונים בהולנד, כך שזו הייתה הזדמנות טובה לתת לעניינים קצת להירגע", מסכם לנדאו. "למעשה רק כמה חודשים אחרי הגמר, כשהבנתי שהדברים ברורים מעל לכל ספק הרשיתי לעצמי להודות שהשער לא היה חוקי". "חודשים?! רק אחרי כמה שנים הוא הסכים לומר שהוא כבש עם היד", מזדעק אבי כהן. "בסופו של דבר גנבו לנו את הגביע מהידיים, תרתי משמע, אבל זה שייך לעבר הרחוק ואני וגילי אפילו עשינו שיחזור של הגול במסגרת תכנית הטלויזיה 'ספורטי.וי'".
לנדאו מסיים במשפט שמסביר יותר מכל את הטעם המתוק של ניצחון בדרבי על היריבה העירונית: "בערב הזכיה לא רציתי להודות שהיתה יד בזמן השער, כדי לא להעיב על שמחת האוהדים. רק אחר כך הם הסבירו לי שהעובדה שהשער לא היה חוקי ובזכותו ניצחנו, רק מעצימה את השמחה הזו פי כמה".